החלל ברוטשילד 9 הוא מהמגניבים שיש. כיף שם; בפנים, בחוץ, על הבר. מן מיקס מוצלח במיוחד המחבר את תל אביב של פעם לזו של עכשיו בווייב שכולו שמחה. קפה אירופה, הפועל שם זה שלוש שנים, היה עד לא מזמן נחלתה של אנשי הבסטה מעוז אלונים ואיתי הר גיל. שניהם העבירו את רוח השתייה (ועוד שתייה) שאוכל טוב לצידה מהבסטה לקפה אירופה. לאחרונה פרשו אלונים והר גיל מהמקום. השף שרון כהן (שילה) תפס את מקומם.
לבליינים של תל אביב לא באמת משנה זהותם של המפעילים. אף אחד לא הגיע בעבר לקפה אירופה כדי ליהנות מיצירתיות של שף ו/או להגג אל הניואנסים במזון. זה לא הקטע שם. תמיד היה מלא ברוטשילד 9 וכך גם עכשיו. עניין של לוקיישן ואווירה. ובכל זאת, שילה וכהן שונים מהותית מהבסטה והר גיל. יצאנו לתהות על קנקנו של המקום, מההומים בתל אביב זה זמן רב, בגלגולו הנוכחי.
ההמולה אותה המולה, החצר המוארת שמחה ויש מוסיקה טובה; חזקה דיה כדי לייצר גרוב אבל לא חזקה מידי - אפשר לדבר. כשהגיע התפריט נחשף השינוי: מנות בר, רבות מהן מתקשרות עם האוכל בשילה, המתומחרות ברצף עולה של מספרים המסתיימים בתשע: מ-19 שקלים ללחמים וזיתים, דרך 29 למנות ירק וכך, בסדר רצוף עולה, עד 69. מפתה לחשוב שמדובר במקום שאימץ את מסרי המחאה החברתית של קיץ 2011; אבל לא. כשם ששילה של השנים האחרונות היא לא בדיוק מקום עם מקדם Value for Money שאפשר להתהדר בו, גם קפה אירופה. לא זול כאן. המנות הנעצרות ב-69 שקלים בפרופורציית נשנושים. אלו הרוצים לאכול ממש ישאירו כאן לא מעט.
מוכנים לקונספט, באנו לנשנש ולקשקש. התחלנו עם שיפוד קלמרי מקומי בגריל פחמים (39 שקלים) וטרטר בורגר (49 שקלים). מנת השיפוד הייתה מלאה בקלמרי לכאורה, אלא שלא היו אלו קלמרי שלמים כי אם חתיכות קטנות מהדבר האמיתי. כמה ביסים ונגמר. איכות? סבירה ולא יותר. במנת הטרטר הייתה תלולית סטייק טרטר קטנטנה על צמד לחמניות ביס, עם איולי חרדל וקורנישונים. הסלסולים והתלתלים סביב הבשר לא כל כך אפשרו לתהות על איכויות הגלם שלו. למעשה, הם קצת הסוו אותן. ביס אחד... טוב, בסדר, שניים; וחסל. סביר? כן. יותר מזה? לא.
כריך ניסואז (59 שקלים) הייתה הדגימה הבאה שלנו. על מחציתה של לחמנייה שנחצתה לרוחבה נחו קונפי טונה, אנשובי, ביצה קשה, חסה ואיולי. המשחק בין רכיבי הטעם היה חביב, כבניסואז במיטבו, אף אם נתחי הטונה עצמם לא הרקיעו שחקים באיכויותיהם. בדיוק כמו בפסקה הקודמת זה היה בסדר, לא יותר.
האף שהתפריט מזמין תנועה בין הקטגוריות בסדר עולה, התחשק לנו לחזור למנה מהקטגוריה הקודמת: פיתות עם מעורב דגים וצזיקי. הגיעו שתי פיתות-מיני עם דגים צרובים על הפלנצ'ה, מהסוג המוכר מבית מדרשו של כהן בשילה, עם צזיקי ותוספות בסגנון עדות השווארמה בצל, סומאק, סחוג ופטרוזיליה. זה לא היה בלתי חינני אבל מרוב בצל/סומאק/סחוג לא באמת ניתן היה לתפוס שיש לנו עניין עם דגים כאן; שלא לדבר על לתהות על קנקנם. ובכל זאת, גם אנינות ועידון אינן שם המשחק במנה הזו, כמלווה לשתייה היא הייתה יעילה.
הדגימה האחרונה הייתה של מנת תמנונים ביין אדום, תפוחי אדמה ונקניקיות לבנות (69 שקלים). רוטב היין האדום המתקתק בו שחו רכיבי המנה הוא יציאה מאסיבית יחסית לערב קיץ מהביל. תפוחי האדמה והנקניקיות הוסיפו מימד נזידי. זו הייתה מנה שהתמקמה בבירור בגזרת ספרד וביצועה, במסגרת חוקי הז'אנר, היה ללא דופי.
קינחנו ב"ברולה קפה, סמיפרדו פקאן מקורמל עם פיננסייר שוקולד וגלידת וניל" (38 שקלים). רצף הביטויים העברי-צרפתי-איטלקי הזה, שנראה על הנייר כהבטחה לא קטנה, התגלה בצלחת כבנאליה צרופה, שאף אחד מרכיביה לא זכה לביצוע מיטבי מסוגו. רף האיכויות שחשפה נמוך מזה של שאר האוכל.
303 השקלים שהשארנו על האוכל (לפני משקאות ושירות) אינם הרבה כסף, לכאורה. רק שאיך שלא נסובב את זה, ארוחה באמת לא הייתה כאן. הרבה יותר נכון להגדירה כאוסף לא גדול של טפאס קרים וחמים. לו הגענו רעבים באמת זה בוודאי לא היה מספיק.
האוכל סביר ותו לא. אין בו נפילות אבל גם הברקות לא. שרון כהן יודע יותר מזה ונדמה שבחר במודע שלא לכוון גבוה. מכיוון שכיף בקפה אירופה, נחזור; אבל זה יהיה לקצת נשנושים ליד השתייה כשברקע האווירה הראויה. ציפייה ליותר מזה שם תנחיל אכזבה ברורה.
קפה אירופה, רוטשילד 9 תל אביב.03-5259987. לא כשר
