בקפיקו: ביצוע מרושל

אבי אפרתי הגיע מלא תקוות אבל הקונספט של מסעדת קז'יואל איטלקית צנועה ומוצלחת יצטרך לחכות למסעדה אחרת. בקפיקו החדשה של לירן גרודה נדרשת למקצה שיפורים

20/11/2014
בחור כשרוני. לירן גרודה(צילום: אנטולי מיכאלו)

השף לירן גרודה מסתובב בשטח כבר די הרבה שנים. הוא בישל במקומות שונים בצפון, עבד כשף קונדיטור, עבר ב-BLDשברמת אביב ג', בקורדיליה של ניר צוק ועוד. הקהל הרחב התוודע אליו בתכנית הטלוויזיה "משחקי השף" בשנה שעברה, שם הגיע לשלבים מתקדמים והרבה לפלרטט עם יסודות מהמטבח המולקולרי.

בקפיקו הוא מקום חדש בנווה צדק אותו מוביל גרודה. זו מסעדה איטלקית שמנסה מאד לשדר אווירת קז'יואל: בעיצוב היומיומי, בתפריט הכולל את החשודים המיידיים מארץ המגף, עם דגש חזק על פיצות ופסטות; ובתמחור, שניכר בו מאמץ כנה שלא לכוון גבוה. אף מנה בתפריט אינה עוברת את רף מאה השקלים. הפיצות נעות סביב 50 פלוס/מינוס. הפסטות בין 50 ומשהו ל-60 ומשהו; וכך הלאה. מתון בהחלט.

התיישבנו, מבסוטים למדי מהאווירה הלא מחייבת וגם מהתפריט, שנראה פשוט אך מעורר תאבון. נחמד יהיה לגלות, סוף סוף, חלופה איכותית ושפויה למסעדות המלאות בעצמן והיקרות כל כך, בהן אנו פוגשים כאן חדשות לבקרים. יעלה ויבוא גרודה החביב ויהיה הסנונית המבשרת על בוא המהפכה השפויה למקומותינו, חשבנו לעצמנו.

ואז עלה ובא האוכל. כל המנות נדיבות, גדולות ממש. אבל עם כל מנה נוספת שהגיעה לשולחן (היינו ארבעה והזמנו לא מעט) הלכו תקוותינו והתפוגגו, עד שנגוזו כלא היו. זה לא הצליח להיות טעים בשום שלב. זה אפילו לא הצליח להיות סביר, edible, כפי שנהוג לכנות בלעז אוכל לא מסעיר אבל אפשרי. בחלק מהמקרים זה היה ממש רע – גס ומבאס עד מאד. בחלק אחר סתמי וביותר מידי חלקים לא מוקפד עד מחופף, עתיר שמן, חובבני. לא לאוכל כזה ציפינו מהבחור הכישרוני מ"משחקי השף", פריק כבד של המטבח המולקולרי.

פיצה צ'יפולה(צילום: עידו שחם)

צלחת אנטיפסטי ירקות (28 שקלים) כללה בטטה, כרובית, שומר, פלפל וקישוא. מינונים? מלא. טעמים? נו... סט ירקות אחידי טעם, עתירי שמן, מכובסים. כל גור שפים יודע שהדרך היחידה להעמיד אנטיפסטי ראוי היא לגעת קצת אחרת בכל אחד מהירקות ולהימנע בכל דרך אפשרית להפוך את המנה למלכודת שמן. גרודה לא עמד באף אחד משני כללי האצבע הללו. מכיוון שמבחן האנטיפסטי הוא בעיני מן האינדיקטיביים ביותר, אם לא האינדיקטיבי מכולם, במטבח איטלקי, התחלתי להריח שמשהו לא כל כך טוב עומד בפתח.

סלט הברזאולה (42 שקלים), עם מיני עלים, בצל סגול, קוביות חציל מטוגן, פרמזן וברזאולה ביתית, התחיל בסדר. המזלג קלט אך ורק עלים עם קצת בצל, שהרגישו טריים ורעננים. טעימה שניה העלתה את קוביות החציל. מלכודת שמן קצת ביזארית, שבמקום להוסיף מידה של פריכות רעננה למנה, הוסיפה מגע שמן מיותר. ואז הגיעה אל המזלג הברזאולה. בתזמון מקרי לגמרי טעמו שלושה מיושבי השולחן את נתחי הבשר הדקיקים ביחד. חבל שלא הייתה שם מצלמה. שלושתינו, כאיש אחד, הגבנו באותה עווית, שכאילו תוכננה מראש ע"י במאי מיומן במיוחד. אין מילים בשפה העברית שיצליחו לתאר כמה רע שזה היה. מלוח נורא, במרקם תמוה. שום קשר בין זה לבין מה שמכנים באיטליה ברזאולה. אין מקום לאוכל כזה בשום מסעדה.

בראשונה השלישית – בקאפיקו (46 שקלים) תוארה כסרדינים ממולאים בגבינת עזים, עגבניות לחות ובזיליקום על סלט שרי חם. בעצם, לא היו אלו דגים ממולאים אלא סרדינים קטנטנים שהוצמדה להם מעט גבינת עזים, כשבלילה לטיגון עוטפת את הכל. זו הייתה הפעם היחידה בארוחה שנתקלנו בטיגון מדויק, שלא הותיר שמנוניות יתר. רוטב העגבניות על סלט שרי היה נטול אנינות אבל גם נטול פשטות מהסוג החינני. הייתה בו שטיחות טעמים.

ניוקי טומאט (64 שקלים) פיצה צ'יפולה (48 שקלים) וקבאב דגי ים (58 שקלים) היו העיקריות. הניוקי, מתפוח אדמה דזירה, הגיעו על קרם עגבניות, עם תרד טרי, עגבניות מהגריל ופרמזן. הפיצה עם בצלים מקורמלים,שאלוט קונפי, בצל ירוק ובצל סגול, על רוטב עגבניות ומוצרלה. קבאב הדגים, על בסיס בורי, הוגש במחבת על תבשיל עגבניות וזעתר טרי עם בזיליקום וזילופי טחינה.

כל המנות נשמעו מזמינות, מגרות למדי. למודי שלב הראשונות, הנמכנו ציפיות למינימום. במנת הניוקי היו בצקניות בנאליות, "קרם עגבניות" בנאלי ושטיחות טעמים מצערת. כמו קודמותיה, זו הייתה מנת ענק. בקבאב היו ארבע קציצות קטנות, אפשריות אבל לא באמת טובות, על תבשיל עגבניות עם נגיעה מזרחית משהו, שהזכיר יותר בסיס שגרתי לשקשוקה. שום דבר לכתוב עליו הביתה. כל הבצלים על הפיצה היו שמנוניים מידי. הם לא הצליחו להצטרף אל העגבניות והגבינה ליצירת פיצה איכותית ומובחנת.

המון פחמימה ומעט חלבון היו בארוחה הזו. החלטנו ללכת על מנת סלמון צלוי עם חצילים ומנגולד עם קונקסה עגבניות עשיר (68 שקלים) כדי לסגור את הפינה. הגיע הסלמון. נתח פילה לא רענן ולא שמח, על חצילים שמנוניים בטירוף. המנגולד וקונקסה העגבניות לא הצליחו לספק שם כל רכיב טעם. היה סתם, ושוב, מלא שמן.

בטור הקודם:

שראביכ: שירת העשבים

לכתבה המלאה
אוכל מרושל(צילום: אנטולי מיכאלו)

חלקנו ברולה שוקולד עם בננות מקורמלות (34 שקלים) לקינוח. הוא לא שינה במאום את הרושם. קרם שוקולד בנאלי לחלוטין, בעצם קינוח ילדים סתמי, עם כמה טבעות בננה עליו, שלא קורמלו כהלכה.

לא יקר בבקפיקו. זוג סועדים טיפוסי, שיישב על שתי פסטות, סלט לחלוקה וקינוח משותף, יכול לצאת בלא הרבה יותר ממאה שקל לראש. מצד שני, לא טעים בבקפיקו; וזה אם לנקוט לשון המעטה. האוכל שם לוקה קודם כל ברמה הרעיונית, שניכר בה בלבול משווע בין פשוט לפשטני; ומצער מזה: ברמת הביצוע. לומר על הביצוע בבקפיקו שאיננו מוקפד זה לנקוט לשון אנדרסטייטמנט שאינה מדייקת כלל. הוא מרושל במיוחד.

הקונספט של מסעדת קז'יואל איטלקית צנועה, לא יקרה ומוצלחת יצטרך לחכות למסעדה אחרת; או שלהבדיל, בקאפיקו יערכו מקצה שיפורים משמעותי ביותר. מצד שני, לכו תדעו - פסטות ופיצות גדולות ובזול; שטיחות טעמים; לוקיישן ברחוב הכי טוב בנווה צדק. האין זה גנום ההצלחה של מסעדה מקומית?

בקפיקו, שבזי 49, נווה צדק.03-6021111. לא כשר

לכל הטורים של אבי אפרתי

אין תמונה(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)
  • בקפיקו

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully