אין עוד מטבח הסובל ממיעוט מסעדות כה משווע בישראל כמו זה הסיני. נכון, לומר 'מטבח סיני' זה בערך כמו לומר 'מטבח צרפתי' או 'מטבח איטלקי' ולהכליל. לפיכך, בגסות שפע זרמים, דגשים וסגנונות למקשה אחת לכאורה. בכל זאת, הפעם נכליל. בעיקר כי מסעדות סיניות, לא משנה מאיזו עדה, הפכו נדירות כאן יותר ויותר בשנים האחרונות; שלא לדבר על סיניות סבירות.
על רקע זה עוררה פקין דאק האוס, סינית בהשפעה מנדרינית שנפתחה לאחרונה ברחוב בוגרשוב בתל אביב, לא מעט תקוות. העובדה שבעליה, בן ברקאי, רכש הרבה ניסיון בתחום ההאכלה האסיאתי (רשת "למון גראס" הישראלית מהמחצית השניה של שנות התשעים ורשת "ווק טו ווק" מרובת הזרועות בעולם) רק העלתה משמעותית את רף הציפיות. באמת הגיע הזמן שתהיה לנו סינית טובה או לפחות סתם חביבה.
ארוחה שכולה טוב כוונות מתפקע, בצירוף שפיות ראויה לציון בתמחור, לצד מצג קולינרי מאכזב בלשון המעטה, הותירה אותנו מבואסים. לא יצאנו נרגזים מעוד תל אביבית חדשה שמחיר ארוחה בה נשקל באונקיות זהב, על פארש. זו גם לא הייתה עוד אחת מאותן מסעדות מקומיות המוכרות אריזה להמונים והס מלהזכיר עומק קולינרי ואיכויות ביצוע. למרבה הצער ואין דרך לרכך היה פשוט לא טוב.
ארוחה בפקין דאק האוס בנויה כ-Set Menu. את העיקרית בוחרים מחמש קטגוריות מחיר (79, 89, 99, 109 ו-119 שקלים). בכל קטגוריה ארבע אופציות. מחיר העיקרית כולל נשנושי פתיחה בצלוחיות, לחמנית באו או כיסני סוי ג'או, שתי אופציות ירק חמות, אורז ותה חופשיים. המקום, שקם על חורבות מזללת אנג סו - אסיאתית שלא האריכה ימים, מתנהל על קו התפר שבין מסעדה למזללה. לא מדובר בפאסט פוד במובן הקלאסי. מצד שני, איך שלא תסובבו את זה, 50 דקות יספיקו לכם כדי להתיישב, לבחור, לאכול, לשלם וללכת. קונספט 'אתם תשלמו על העיקרית, השאר עלינו' מוכר כאן היטב מסצינת המזטים ומסעדות דיל הדגים; רק שהפעם זה סיני-מנדריני.
הלכנו, איך לא, על קלאסיקת הבית פקין דאק בפנקייק (119 שקל) ועל בקר בפלפל חריף (109 שקלים). קודם הגיעו צלוחיות הנשנוש: חצילים, פטריות, מלפפונים, שעועית ירוקה, בוטנים חריפים ופיתה סינית עם בצל ירוק. לגמנו בירה טסינגטאו סינית קלילה וזולה (14 שקלים לבקבוק) לפני הפחמימות: צלחת אורז לבן ולצידה לחמניית באו גדולה, ממולאת בשר; ושלושה כיסני סו ג'איי צמחוניים, עם עירית ושומית.
אף אחת מאופציות האוכל שעל השולחן לא באמת שכנעה. בצלוחיות הנשנוש לא נתגלתה בת טעם רעננה, חיונית או חיננית. פיתת הבצק לא הייתה טעימה דיה וכיסני הסו ג'איי סבלו ממעטפת בעייתית וטעמי מלית דהויים. גם בצק לחמניית הבאו התפוחה לא היה פאר היצירה. במלית הבשר היה תיבול שהצליח לפחות לא להיות נורא בנאלי. טעים? לא באמת. רגע אחרי הגיעו גם הירקות: תרד, קישוא ושעועית בווק. שום דבר יוצא דופן בטעמיו אבל לפחות די הרבה ירקות, שלעסנו, לצד האורז, עד בוא העיקריות. כשאלו הגיעו לא חשנו שינוי מהותי בתחושה שהתגבשה בשלבים הקודמים. במנת הבקר היו די הרבה נתחי בשר דקיקים, חלקם רכים, חלקם צמיגיים. ברוטב בו הוקפצו לא הייתה חריפות קטלנית. מכיוון שכך, קל היה לחוש מבעדו שאין איכויות יוצאות דופן או חן כלשהו בטעמיו. שמנוניות דווקא כן אבל על כך אין להלין. אלו חוקי הז'אנר. לא באים למסעדה סינית כדי להימנע משמן. המון פלפל חריף ירוק סיפקו את ליטרת החריף בכל הכוח.
מנת הברווז הפקינזי, ספינת הדגל של המסעדה ומי שהייתה אמורה להיות גולת הכותרת של הארוחה, התגלתה כעקב האכילס שלה. המון נתחי ברווז צלוי במערום על צלחת גדולה; מעט מאד טעם. אכלתי בחיי מנה או שתיים מהסוג הזה. אין ספק שמדובר באוכל מהסוג שלא מדבר אוטומטית לכל אחד. נתחי הברווז שקיבלנו לא היו טובים מסוגם. הייתה בהם עייפות רבה, שטיחות טעמים בוטה. את נתחי הברווז מכניסים לפנקייקים קטנים, שמגיעים בהמוניהם לצד המנה. טובלים בשני רטבים, שמגיעים בצלוחיות: הוי סין עם שומן אווז ורוטב שזיפים מתקתק. כך עשינו. יצא שהבצק והרטבים תפקדו כמי שממסכים ומסתירים את טעמיו הבעייתיים של הברווז, במקום לשמש רכיבי טעם משלימים שמדגישים ומעצימים אותם.
מכיוון שזו הייתה מנה באמת לא טעימה, אכלנו ממנה רק מעט. השאר נותר בצלחת. בעצם, כמי שהזמין את מנת הברווז, אכלתי בארוחה הזו ירקות (בכל צלחת היה הרבה מהם) ואורז, שניתן ללא הגבלה. בצירוף הנשנושים והבצקים זה איכשהו הספיק כדי להשביע. אורז ירקות וקטניות יכולים בהחלט לשמש כארוחה לגיטימית. רק שלא לשם כך נתכנסנו.
יש לפקין דאק האוס קונספט יעיל במונחים מקומיים, שיכול להתאים לדחף הישראלי הקולקטיבי לנצח את השיטה ככפפה לכף יד. שלם על העיקרית, לרוב פחות ממאה שקלים; קבל את כל השאר ללא הגבלה. קצת חבל שהכמות כאן איננה מעידה כל עיקר על האיכות. תותחי הביקורת היותר כבדים שמורים, מן הסתם, למקרים בהם נדרש הסועד להיפרד מממון רב בתמורה למעט איכות. זה לא הסיפור בפקין דאק האוס. הנדיבות כאן בולטת מאד והתמחור מתון. השארנו 246 שקל על מאסת תקרובת עצומה ושתי בירות. יכולנו לצאת בהרבה פחות. אילו רק היה האוכל טעים...
פקין דאק האוס, בוגרשוב 34, תל אביב. 03-5222922. לא כשר
לכל הטורים של אבי אפרתי
