פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מסעדת סיקיליה: להיט בהתהוות?

      בזמן שנמל יפו עומד ריק, מסעדת הזקן והים ממשיכה להתפקע מסועדים. אבי אפרתי הגיע למסעדת סיקיליה, האיטלקית החדשה שנפתחה בצמוד על ידי אותם בעלים, ובדק האם גם כאן מדובר בהימור מבטיח

      מסעדת הזקן והים (דרור עינב)
      מסעדת סיקיליה (צילום: דרור עינב)

      פרויקט חידוש נמל יפו, שקרם עור וגידים לפני כשבע שנים, היה כישלון מהדהד. רוב המקומות שנפתחו שם ברעש וצלצולים תחת קונספט "שוק הנמל", נסגרו מהר מכפי שניתן היה לצפות. מסעדה אחת בכל זאת חיה ובועטת במתחם הנמל היפואי: הזקן והים. קשה לתפוס כמה עמוס המקום העצום הזה, הפועל בפורמאט דיל הסלטים-דגים הוותיק. לפני מספר שבועות יצאה לדרכה מסעדה חדשה של בעלי הזקן והים, השוכנת אף היא בנמל יפו, בצמוד למסעדת האם, סיקיליה שמה.

      סיקיליה היה כינויו המקורי של האי המוכר כיום כסיציליה. המסעדה החדשה מגישה אוכל דרום איטלקי-סיציליאני וכאחותה הותיקה גם היא עצומת מימדים ובנויה להאכיל, בתפוסה מלאה, מאות סועדים. יש בה חלל פנימי נרחב, עם מטבח פתוח, עיצוב מעט קיטשי ו-ויטרינות ענקיות לים; ולצידו מרחב חיצוני גדול מאד אף הוא. המון טבחים עובדים במטבח הפתוח, המון מלצרים מתרוצצים בין השולחנות והמולה גדולה רוחשת במקום.

      לעוד טורים של אבי אפרתי

      קרפצ'יו במסעדת הזקן והים (דרור עינב)
      קרפצ'יו תמנון (צילום: דרור עינב)

      לתפריט הדרום איטלקי נוספות השפעות שונות ומגוונות והוא ממש לא נעצר בפיצה-פסטה כמו שניתן היה לדמיין. יש בו סקציית ראשונות רחבה, הרבה מאד דגים-פירות ים וגם בשרים. הגענו בארבעה וסבב הראשונות שלנו כלל קרפצ'יו תמנון (48 שקלים), מרק דגים סיציליאני (48 שקלים), ארנצ'יני פלפל (32 שקלים) וסלט ארטישוק א-לה רומאנה (48 שקלים).

      האוכל עף לשולחננו במהירות הבזק ולפניו קיבלנו, און דה האוס, פוקצ'ה עם מתבלים, חצילים וסלט עלים קטן. בקרפצ'יו התמנון הייתה צלחת גדולה, נדיבה במינוניה, של נתחי תמנון דקים. התמנון רוכך כמתבקש ומרקמו היה טוב. הוויניגרט הים תיכוני שעליו, עטף אותו בטעמי חמיצות אינטנסיביים מידי, קצת גסים. נדיבות הייתה שם המשחק גם במרק הדגים הסיציליאני, שכלל שפע נתחי דגים ופירות ים, בוודאי בהתחשב במחיר. הטעם? נו, אפשר היה להעמיד ציר מגובש ועמוק יותר, עם טעמי ים מובהקים יותר, ולתבלו בקצת פחות גסות. לא היה מזיק גם אילו הדגים ופירות הים יהיו יבשים פחות.

      הסלט שפע תוכן: חציל, עגבניות שרי, המון עלי ארוגולה, פלפל קלוי, זיתי קלמטה, בצל סגול וטבעות גבינת עזים מטוגנת. כמו בשתי המנות הקודמות, נדיבות וכוונות טובות נתנו גם כאן את הטון, רק שהטעם שוב סחב לגסות יתרה. הרוטב, על בסיס בלסמי מצומצם, היה ברוטאלי ממש. רק מנת הארנצ'יני הרגישה אחרת. שלושת הכדורים המטוגנים, במילוי מוצרלה ופרמזן עם פלפל קלוי ובזיליקום, היו עשויים כמו שצריך. הטיגון לא הותיר עקבות שמנוניות יתרה, מינוני הגבינה-פלפל-בזיליקום הין נכונים וגם המטבלים שליד סבירים.

      אוסובוקו במסעדת הזקן והים (דרור עינב)
      אוסובוקו (צילום: דרור עינב)

      המשכנו עם רדיאטורי פומודורו (59 שקלים), פיצה שרימפס (54 שקלים), קלמרי פלנצ'ה (94 שקלים) ואוסובוקו טלה (98 שקלים). מנת הפסטה הייתה, איך לא, גדולה מאד. הרדיאטורי עצמם בושלו לדרגת אל דנטה כמתבקש אבל ברוטב העגבניות נכחה תערובת תבלינים יבשה פשוטה מאד במינונים מופרכים. היא השתלטה לגמרי על טעם העגבניות ואפילו האפילה על טעמו הדומיננטי של הפרמזן. הפיצה, עם רוטב עגבניות, שתי גבינות (מוצרלה וגראנה פדאנו), קונפי שום, ארוגולה ושרימפס, הייתה טובה יותר. גבינת ה"גראנה" הוסיפה סיבוב למוצרלה, רוטב העגבניות לא הושחת בתערובת תבלינים גסה והבצק היה בסדר גמור. לא אחת מחמשת הטובות בגזרת תל אביב רבתי אולי, אבל בהחלט פיצה כהלכתה.

      במנת הקלמרי היו טבעות וראשי קלמרי צרובים, עם בצל אדום, פלפל קלוי וצלפים, על מצע יוגורט-פפריקה. מבחינת תיאור האיכויות, היה זה שינוי האדרת לאותה גברת מהמנות הקודמות: הרבה קלמרי, שכמו כל חומרי הגלם המתוארים במנות עד כה, לא הושחתו בשלב ההכנה הבסיסי; אלא שמגע היד המתבלת הפך אותם לבלתי עדינים בעליל והשתלט עליהם. זה היה אכיל אבל גס ומאד-מאד רחוק מערכי אנינות כלשהם.

      מנת אוסובוקו הטלה, עם ציר בקר וירקות שורש, על פירה, הייתה תקינה. בבישול לא ניכרה עזות טעמים יתרה ובשר הטלה רוכך במידה סבירה. חיבבנו את עוגת הטרה לצ'ה (28 שקלים) אותה חלקנו לקינוח. כשגירדנו בכפית והסרנו את הרוטב המתוק מידי שזולף מעליה, אפילו נהנינו. היא ללא ספק הייתה הרגע המוצלח יותר בארוחה.

      מנות במסעדת הזקן והים (דרור עינב)
      מנות בסיקיליה (צילום: דרור עינב)

      כ-500 שקלים לפני שתייה ושירות עלתה הארוחה בסיקיליה, שכללה ארבע ראשונות, פיצה, פסטה, שתי עיקריות וקינוח אחד. לא המון כסף בהתחשב במאסה. מאידך, אף שהאוכל חשף כוונות טובות וחומרי גלם סבירים, הקונספט נטה לרוב לפשטנות והביצוע נע בין רף ה'בסדר' במקרה לחובבני בכל השאר. גם אם כל כוונתה של סיקיליה היא להיות איטלקיה בסיסית וצנועת יומרה קולינרית, אין ספק שמקצה שיפורים במטבח לא ממש יזיק.

      ישנו דיסוננס כלשהו בין האווירה במקום, המשדרת מזללה שבה מתדלקים וממשיכים, עם מטבח סופר מהיר ומלצרים היפראקטיביים; לתפריט, הכולל אוכל של מסעדה לכל דבר ועניין. הדיסוננס הזה לא יפריע, מן הסתם, לאלו שיבואו לכאן בנעריהם וזקניהם לפסטה או פיצה עם סלט. לאנינים מבין הסועדים סיקיליה ממילא לא באמת מכוונת ולפיכך, לא מיועדת. להיט עממי נוסף בהתהוות מבית הזקן והים? אפשרי בהחלט.

      סיקיליה, רציף העלייה השניה 101, תל אביב יפו. 053-6111832

      חשבון בבקשה

      חשבון לביקורת מסעדת סיקיליה (מערכת וואלה! NEWS)
      (אילוסטרציה)