אנחנו חיים בעידן מופלא בו המבורגר הפך לארוחה לגיטימית שמתאימה לכל זמן ולכל מקום, ממסעדת שף מפונפנת ועד מזללות המבורגר דביקות אך ממותגות. בכל פינת רחוב קורץ לנו איזה המבורגר, על המגשים מנצנצים הרטבים, בין הלחמניות זוהרות התוספות ולנו כל שנותר זה להתלבט בין גבינת גרוייר לגבינה כחולה או בין בייקון טלה לכבד אווז. בתוך עולם הזוהר הזה של הקציצות גם בורגראנץ' מנסה להישאר אטרקטיבית.
עוד המבורגרים שכדאי להכיר:
פט קאו: ההמבורגר החדש של טום אביב
בנג בנג - המבורגר מושחת ברעננה
בניגוד למקדונלדס שמביאה איתה טאץ' של חו"ל והצלחה בינלאומית גורפת, בורגראנץ' נשארה הרשת הכשרה, הפחות סקסית, זו שאחנו שומרים לה חסד נעורים נוסטלגי, ואלמנטים כמו רוטב אלף האיים, צ'יפס זיגזג, והמלך הבלתי מעורער של הקינוחים הצ'יפיים השוקו פאי. האם בעידן ההמבורגר שף בורגראנץ' מצליחה להישאר רלוונטית? היום משיקה הרשת, שהוקמה ב-1972, שני המבורגרים חדשים, גדולים יותר (180 גרם ו-250 גרם בניגוד ל-100 גרם הנמכר והמוכר), בניסיון ליישר קו עם מגמת ההמבורגרים המוגזמים אשר צצים יותר ויותר.
טעמנו את ההמבורגר הגדול והחדש והדעות היו חלוקות. היה מי שהתמסר לטעם הנוסטלגי ומי שהתקשה ללעוס ולבלוע. הקציצה שמגיעה גדולה יותר מבחינת ההיקף, שומרת על אותו עובי שטוח של קודמתה הקטנה, אך לבשר עדיין אין עסיסיות ונדרשת עבודת לעיסה רצינית. לחיוב ייאמר שההמבורגר עדיין מרגיש פחות תעשייתי מזה של מקדונלדס. הלחמניות רכות אמנם אבל החסה קצת מסכנה, שאר הירקות נראים בודדים ועצובים גם כן ולסנדביץ' עצמו אין נפח. אפילו שמדובר בקציצה גדולה יותר, ההמבורגר הנוסטלגי ספרדי כפול יהיה משביע יותר. הצ'יפס עדיין טוב ומהנה. יש את האסכולה של מי שאפילו לא פותחים את הלחמניה כדי לראות מה יש שם, ויש את מי שחייבים להטביע את הכל ברטבים, בכל מקרה, יש דברים שעדיף לא לראות. בשורה התחתונה, מדובר בארוחה נוסטלגית בלבד, רחוקה שנות אור מההמבורגרים השמנמנים שהתרגלנו אליהם בשנים האחרונות.