פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לוקיישן זה לא הכל, המסעדה הזאת צריכה אופי

      ללירי לאונג', מסעדת הבת של אחת המסעדות הכי מבוקשות מחוץ לת"א, יש עוד דרך לעבור, אפשר לשבת שם גם עכשיו, יש מנות חביבות והמקום נעים, אבל היא חייבת לצאת מאיזור הנוחות שלה אם היא רוצה להפוך מסתם עוד בית קפה למסעדה משובחת

      לירי לאונג' (יח"צ , דניאל לילה)
      נקניקיית עגל גבינה, אחת ממנות הבשר היחידות בתפריט (צילום: דניאל לילה)

      גוז' ודניאל היא לא רק אחת המסעדות היותר מבוקשות מחוץ לתל אביב, היא גם מהמוצלחות שבהן. השף שניר אנג סלע מגיש בה למעלה משמונה שנים, באווירת כפר, מטבח קלאסי איכותי ומוקפד שאף פעם לא נופלים בו. זהו ללא ספק עורק קולינרי מרכזי של איזור השרון. לפני מספר שבועות החלו אנשי גוז' ודניאל להפעיל מסעדה חדשה - לירי לאונג' שמה, בחלל שאכלס בעבר אף הוא מוסד דומיננטי מאד בשרון - קפה גופרמן. גופרמן היה במשך שנים רבות בית קפה אהוד ועמוס במיוחד. בגלול הנוכחי הפך המקום למסעדה המדוברת, עליה חתומה זיוון אברהם, מי ששימשה סו שפית של סלע במשך חמש שנים.

      חלל המקום מיטיב לשמר את אווירת המושב. הוא צנוע ונעים, עם ויטרינות גדולות הפונות אל הירוק שבחוץ. אחד מחללי המסעדה שימש בעבר כספריית המושב ובמסגרת השיפוץ מוקמו באחד החללים מדפים ובהם ספרים לקריאה ועיון; זה נחמד ולא מרגיש מאולץ או מלאכותי. לירי היא מסעדה שבבוקר מתפקדת גם כבית קפה. אווירת הרטרו המושבית מבדלת אותה בבירור מגוז' ודניאל. זהו מקום צנוע יותר ומחייב פחות. גם מנעד תפריט הערב מצומצמם יותר, עם דגש על סלטים בראשונות ופסטות לעיקריות.

      עיון בתפריט הקבוע מעורר חשש שמדובר בצמצום יתר. חסרות בו אופציות בשר ודגים. גם ריבוי הפחמימות על חשבון חלבונים בעיקריות יוצר את אותה תחושה. רעבים ודבקים בהמלצות המלצרית, פתחנו עם סלט סלקים (58 שקלים), מבחר עגבניות (52 שקלים) וגם מנת קלמרי טרי (52 שקלים) שהגיעה ממנות הספיישל שאינן קבועות בתפריט, כדי שבכל זאת יהיה שמץ חלבון מן החי.

      אף אחת מהמנות לא ניסתה לחדש או להיות יצירתית. בכולן ניכרה מידת הצניעות ובאותה נשימה, ברור היה שחומרי הגלם מוקפדים והיד במטבח טובה. במנת מבחר העגבניות היו עגבניות שרי שונות שהיו טריות מאד ומאיכות מצוינת. הן הגיעו לצד לבנה טובה, קרם עגבניות שרופות, בצל אדום קרמבל חביב, שמן זית, בזיליקום ובלסמי. זו הייתה יותר מנת בית קפה ממנת מסעדה אבל ככזו, לא רק שהיא הייתה עשויה ללא רבב, היה בה גם לא מעט חן.

      גם בסלט הסלקים עם עלי אנדיב, אגסים צלויים, רוקט וגורגונזולה, לא דבק רבב. הוא היה עשוי היטב. מצד שני, החן והאופי של מנת העגבניות לא נכחו בו. הוא היה בסדר גמור אבל מעט טכני וככזה, פחות מוצלח.

      מנת הקלמרי דווקא ניסתה לתת משהו קצת אחר מתפריט בתי קפה סטנדרטי. גופי הקלמרי הצרובים הגיעו עם פריקי, עגבניות ובצל חרוך, כשאת יסוד הטעם מספקת טחינה מתובלת בגרמסאלה. כל הרכיבים טופלו היטב, הגרמסאלה נגע בהודו בעדינות רבה והשלם יצא סימפטי.

      לירי לאונג' (יח"צ , דניאל לילה)
      מנת הקלמרי, ניסתה לתת משהו אחר (צילום: דניאל לילה)

      הפסטות מהעיקריות הקבועות נראו לנו מעט משעממות והלכנו על מנת ספיישל נוספת, פסטה אף היא, שנראתה אטרקטיבית יותר: ניוקי זנב שור (92 שקלים) לצד נקניקיות עגל וגבינה (72 שקלים). במנת הניוקי היו ירקות שורש, יין אדום, ציר בקר ופרמזן. היא הייתה עשויה היטב אבל זנב השור נפקד ממנה. כלומר, הוא כנראה נכח באופן כלשהו כשהכינו את ציר הבקר ובכך נשמרה האמת בפרסום, אבל בשר באמת לא היה במנה הזו כלל. קצת נדהמנו כשהבנו את זה, והתבאסנו. זו בחירה מעט עקומה לכנות כך מנת ניוקי שזנב שור משמש להכנת הציר לרוטב שלו. טעימה ככל שתהיה, 92 שקלים על מנת ניוקי ברוטב בשר עם ירקות שורש זו הגזמה פראית למדי. לכל הפחות צריכים היו להסביר לנו מה יש במנה הזו ומה אין בה.

      את הנקניקיות לא מכינים בלירי אלא קונים. הן היו טובות בהחלט והגיעו עם פירה נחמד, בצל מטוגן, כרוב כבוש ודיז'ון. אין לנו אליהן כל טענה אבל אם ללירי יש עניין להיות אבן שואבת גם לסועדים מאומת הטורפים, אגף העיקריות שם זקוק בהחלט להרחבה.

      לקינוח חלקנו מנת פרוזן לירי (42 שקלים) שהייתה מצערת. שלושה כדורים קטנים של גלידת יוגורט שעוררה אסוציאציות למוצר תעשייתי, עם שפע מוגזם של פיצוחים מקורמלים בלתי מוצלחים בעליל שניכר בהם חוסר איזון טעמים בולט. אם זה לא מספיק, עודפי סילאן עשו שמות בטעמיה הטבעיים של המנה. זה היה קינוח חובבני לכל דבר ועניין, שדי הפתיע בהתחשב בעובדה ששאר האוכל עד אליו שיקף מטבח נטול יומרות אך מקצועי ומוקפד, שחומרי הגלם בו ראויים.

      לירי הוא מקום שיסודותיו חיוביים. את העדר היומרה והקו הצנוע המתקיים בו יש לברך, בוודאי בהתחשב בעובדה שרוב הזמן הוא מבוצע בהחלט בסדר. בסיסי וראוי תמיד עדיף על יומרני ובעייתי. מאידך, הרחבת ספקטרום המנות בתפריט הקבוע יותר ממתבקשת. הוא סובל מחד פאזיות בולטת, מעט מעיקה. מנת הקינוח, המחונטרשת למדי, מלמדת שלצד אוכל ראוי תיתכנה בלירי גם צלילות. צריך לקוות שבהמשך תקופת ההתארגנות ידעו אנשי המקום להעלים מנות כאלו מהתפריט.

      נכונה לאנשי לאנשי גוז' ודניאל עוד עבודה עד שבן הטיפוחים הצעיר יהפוך לקפה-ביסטרו המושבי המגובש והמשובח שהוא מנסה להיות. אפשר לשבת בלירי גם עד אז. יש מספיק מנות חביבות ובהחלט נעים שם אבל ברור שעוד קצת נפח, משקל סגולי גיבוש ומיקוד יעשו למקום הזה רק טוב.

      לירי לאונג', הפרחים 12 רשפון, 09-9797170

      חשבון:

      חשבון לירי לאונג' (מערכת וואלה! NEWS , גרפיקה)