השבוע התחילו סוף סוף לשמוע על מתווה החזרה לשגרה של המסעדות. כבר כמעט התרגלנו אמנם לצרוך אוכל ממסעדות, גם איכותיות, מקופסאות בטייק אוויי ומשלוחים, אבל מעטות המילים שיצליחו לתאר כמה אנחנו מחכים לדבר האמיתי. השבוע נדד המדור לנונו בהוד השרון. בשנים הספורות בהן היא קיימת הפכה קבוצת נונו, של המסעדנים יקי בונה ודולב לוינסון, להצלחה רבתי. זה החל בדצמבר 2014, זמן פתיחת המסעדה הראשונה בקבוצה, בהוד השרון, שהייתה מרגע פתיחתה ללהיט ענק.
נונו שייכת לז'אנר המסעדות שזכה כאן בשנים האחרונות לכינוי 'איטלקית גנרית', קרי: למסעדה המגישה אוכל המוכר לכל מרחבי ארץ המגף, עם דגש חזק על פסטות ופיצות. מעין בראסרי רק בסגנון עדות ארץ המגף. עם השנים הפכה נונו למעין מקבילת אזור חיוג 09 של סוהו מראשון לציון - אתר הסעדה להמונים שמספק אוכל לכו-לם, מהקטן בנכדים ועד סבא-רבא וכל מי שביניהם, עם מקדם תמורה לכסף הגון.
בעלי נונו הם בכירי הייטק לשעבר שבנו את המסעדה בהוד השרון כאלגוריתם היי טקי לכל דבר ועניין. מדובר במקום ענקי שפועל ביעילות עצומה, רובוטית כמעט, ומצליח להאכיל המון אנשים מהר מאד וגם לספק שירות מצוין. בעקבות ההצלחה נפתחה בהמשך, לצד המסעדה, גם מאפיית לחמים, קישים ועוגות, להלן מימי; חנות מפעל בכפר סבא; מסעדת נונו נוספת הרצליה, שנפתחה בקיץ האחרון; וגם נונו-מיני, ברמת אביב, ממש לאחרונה.
את ההזמנה שלנו משם, בשבוע שעבר, ביצענו באיסוף עצמי. תפריט המשלוחים/טייק אוויי של נונו כולל אמנם שלוש עיקריות עוף, עגל וראגו, אבל מנונו מזמינים כדי להעמיס פחמימות. עליהן מתבסס עיקר התפריט שם. בהזמנה הממוחשבת אפשר להזמין גם מאפים ומתוקים ממימי. אוכל נטול גלוטן? יש כמה אפשרויות כאלו בתפריט אבל, איך לומר זאת בעדינות, אם אתם בעניין דיאטת אטקינס ושכמותה או להבדיל, נגזר עליכם להתמודד עם צליאק, נונו הוא לא המקום האידיאלי בשבילכם. אז נכנסנו לכוננות פחמימות והזמנו מאפה סטלה (49 שקלים), פיצה עגבניות מדורה (63 שקלים), לינגוויני רוזה (56 שקלים) רוטולו (68 שקלים) וגם חצי ליטר גלידה (45 שקלים).
מאפה סטלה הגיע בשני מארזים נפרדים - קופסת קרטון מרובעת לבצק וקופסה לתוספת הסלט. הבצק חולק לארבעה משולשים מחוברים ביניהם, במלית גבינות עם נטייה אל המלוח. הבצק עצמו אמנם דיבר איטליה, המלית הרגישה יותר בורקס. הסלט, על בסיס רוקט ועגבניות שרי תמר, הגיע בתוך רוטב שמן זית-בלסמי. נדמה שעדיף היה להשאיר את הרוטב בצד כי עד שאכלנו אותו הפכו העלים סמרטוטיים משהו והעגבניות עייפות. המאפה עצמו היה תקין, מז'אנר ה'בסדר'. לא יותר אבל גם לא פחות. הוא סיפק חוויית מנה ראשונה מסוימת אבל בהזמנה הבאה מנונו, שסביר להניח שבהחלט תהיה, הוא לא ייתפס כהכרחי.
אגף הפיצות הוא מנקודות החוזק של נונו. בכל ביקורי שם תמיד התעלתה הפיצה מעל ומעבר לשאר המנות והתגלתה כאחת הטוענות לכתר הפיצה הטובה בישראל. ואכן, פיצת עגבניות המדורה התגלתה כמצוינת. מהבצק הדק והטוב ועד הטופינג, שכלל רוטב עגבניות, מוצרלה עגבניות מיובשות, פטה, אורגנו ופלפל חריף. רוטב העגבניות, העגבניות המיובשות האיכותיות, הפטה, טוויסט החריף - כולם חברו אלו לאלו לתמהיל מאוזן ובאמת טעים מאד.
מנת הלינגוויני ברוטב רוזה הוזמנה על תקן אופציית הבייסיק הגנרי ביותר של הארוחה. אין קל מלהפוך רוטב רוזה לסתמי ואז הבסיסי נהפך למדכא. אבל הפסטה הזו לא דיכאה. היא עשתה את שלה ביעילות. אטריות לינגוויני מוצלחות, אל דנטה בדיוק כמו שצריך, ברוטב שלא הוצף שמנת ולכן לא היה כבד מדי, עם נוכחות משמעותית הן לרוטב העגבניות הבסיסי והן לעגבניות שרי ושום. הפרמזן, בקופסה קטנה ליד, ניתן בנדיבות. לינגוויני רוזה היא מאחרונת המנות שפודי מחפש במסעדה איטלקית. מאידך, היא קלאסיקת ילדים ברורה. ככזו, היא הייתה מכובדת לגמרי.
המנה הטובה של הארוחה, לצד הפיצה, הייתה הרוטולו - פסטה על בסיס גלילים ממולאים בדלעת מקורמלת, בטטה, תרד, ריקוטה, פטה ופרמזן. הפטה היא יותר יוון מאיטליה; וקירמול הדלעת הוא הקריצה המעט מתקתקה לקהל המקומי אבל זו קריצה מידתית ולא מוגזמת, כזו שנשמרת מחנפנות. זו לא הייתה באמת פסטה מתוקה. היו בה מידה נאה ביותר של עושר ומורכבות והיא בוצעה בהקפדה, ללא פאקים כלל.
בקופסת הגלידה הלכנו על שני טעמים: שוקולד מריר וטארט לימון. שניהם היו טובים מאד. השוקולד מרוכז, עשיר, מתוק מדי ובדחיסות מצוינת. טארט הלימון מאוזן מאד, ללא חמיצות יתר וגם הוא ללא מינוני סוכר שתלטניים. זו הייתה גלידה איכותית ברמה של ג'לטריה אמיתית, שזללנו ממנה לא מעט והותרנו גם ליום המחרת.
להבדיל מאוכל מורכב, שקשה עד בלתי אפשרי לו לעבור היטב בקופסאות, פסטות ופיצות שורדות את הדרך היטב. לא אנשי פחמימות אנחנו, אבל נהנינו מהפחמימות של נונו. למרות שמדובר במפעל הסעדה המוני, הם לא הרגישו כמו אוכל תעשייתי שעבר קיצורי דרך ואין סיבה לא להזמין משם הביתה גם בתום איסורי הקורונה. נמשיך להמתין בקוצר רוח למועד פתיחת המסעדות מחדש.
חשבון:
מאפה סטלה - 49
פיצה עגבניות מדורה - 63
לינגוויני רוזה - 56
רוטולו - 68
חצי ליטר גלידה- 45
סך הכול: 281 שקלים