איך אפשר להתעלם מהמראה הזה? עוף בגריל שעושה בית ספר לכל גוש דן

קחו את זה כפשוטו - מתחם הבורסה ברמת גן אינו נופל מאף מרכז האכלת צהריים בגוש דן, לרבות אלה ששפכו מיליונים על נוף ועיצוב, חוף ומיתוג.

לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל

זוהי דעה לא פופולרית, שמבטלת דעות קדומות היסטוריות ופופולריות יותר. רק נסו לפתוח אייטם חדשותי על מסעדה בסביבה, ולא לראות מול העיניים ביטויים כמו "מושמץ" או "מפוהק".

הרחובות המסתבכים של המרכז הזה, על ריח הטיגון העמוק הטיימס-סקוורי שלהם, ולולאות התעבורה שכאילו נבנו כחדרי בריחה בניהול פקחי רמת גן, מתמלאים כל יום מחדש באותן שעות. קפה ומשהו מתוק בבוקר, עסקית משביעה כמה שעות לאחר מכן. לא תמצאו כאן שמות נוצצים (למעשה, הנוצצים שפתחו פה עם בשורות והצהרות הוצהרו החוצה במהרה), כן תמצאו כאן אוכל.

אוכל אמיתי. עוף למשל.

צריך להיות חזק מאוד, מנטלית ורוחנית כאחד, כדי לחלוף על דלתות "קוקו רוטיסרי" ולא להתפתות דרכן פנימה. התנור הרחב ממוקם בדיוק היכן שאלוהי הרוטיסרי ציווה עליו להיות ממוקם - חזיתית, מול העיניים המתפתות, הגדלות בכל השלמת סיבוב. רבע עוף? אולי חצי? שלם וזהו, שיהיה משהו למחר (ומחרתיים)? זהו איננו מבחן. כל התשובות נכונות, למעשה.

לקחנו רבע עוף מהרוטיסרי (כולל סלט ושתי תוספות לבחירה, 58 שקלים), עוד רבע מעושן (שיוצא מהתנור הפנימי, אחרי תוכנית צלייה שגובשה, להבנתי ועל פי מה שתיארו לי, במעבדות של נאס"א) באותה עסקה ובשישה שקלים יותר, שניצל (58) ועשינו וויש יסודי על כל תוספות הצד - חמות, קרות, ללא אפליה.

אה, וסלט. כן, סלט. ברצינות. סלט עוף מפורק ובו חסה ערבית, ארגולה, נבטי חמניה, עגבניות שרי, מלפפון, בצל סגול, גזר, פולי אדממה קלופים (55 שקלים).

… ואיזה סלט זה היה.

שנים ארוכות של ניסיונות, והדילמה המורכבת של "סלט לארוחת צהריים ביום עבודה" עדיין לא פוצחה. חלק אומרים שזה לא מספיק להם, אחרים משתעממים עוד לפני אמצע קופסת הפלסטיק, רובם מתייחסים לזה כמו לברירת מחדל. זה לא היה המקרה של קוקו.

הירקות הטריים-נגיסים-פריכים היו מצוינים, מספקים את שכבת הטעם והמרקם הראשונית, שעליה אפשר היה לבנות. העוף עצמו, מהרוטיסרי לקרש הפירוק ולקערה (הענקית, כאן אין עניין עם שובע, אלא עם התפוצצות), פירק לגורמים את חיסרון ארוחת העוף בגריל, זה שמלכלכך את הידיים ודורש התעסקות. לא היה ביס בלי עוף, לא היה ביס פחות מנהדר.

השניצל היה טרי, חף משמן, עבה ופריך מאוד מבחוץ. שני רבעי העוף היו עסיסיים, אחד מעט יותר קלאסי בטעמיו, השני טיפה יותר רך. להגיד לכם שהוכשרתי לקבוע מי מהם עבר עישון ומי התגלגל ברוטיסרי? להגיד לכם שזה משנה? עוד מזלג ועוד מזלג, ורבעי העוף הצטמקו ביחס הפוך לניקיון אצבעות הידיים. זה לא היה אלגנטי, זה לא עירב הרבה פאסון. זה כן היה טעים ממש.

ושני משפטים על התוספות - מה שהוא בדרך כלל ברירת מחדל של מקומות מהסוג הזה, בואכה זלזול של ממש בלקוחות, התברר כאן כשיחוק של ממש, אולי אפילו אפשרות לגיטימית לצמחונים שלא ייכנסו לפה אחרת. הפתיתים? אחלה. שני סוגי אורז? מעולים. ירקות בגריל? טעימים ולא סמרטוטיים. לעזאזל, אפילו סלט הכרוב הכבוש היה טרי כמו שלא היה סלט כרוב כבוש טרי אי פעם באף דוכן.

הבלגן השמח של מתחם הבורסה יוצר תורים-תורים מחוץ לבתי האוכל, ומעלים אותם לאחר זמן קצר. כמוהם, גם העסקים עצמם נשענים על הביעבוע הזה, וסוגרים יום עבודה עוד לפני ארוחת הערב.

"קוקו רוטיסרי", עם זאת, שואף לקצת יותר מזה. בצדי הגריל מסתובבים ברווזים שהוזמנו מראש, ולמעלה עושים בעלי המקום ניסיונות שמחים עם עופות מרמת הגולן. היד המקצועית ניכרת, הירידה לפרטים מובחנת וההשקעה באה לידי ביטוי בכל אחד מהביסים שתיקחו כאן.

חצי שנה של פעילות, שמרביתה מגיפה עולמית, עוד לא הותירה חותם במתחם. אני יוצא עם השקיות הכתומות-זרחניות, ושומע את אחת הסועדות הפוטנציאליות ברחוב תוהה "מה זה הקוקו הזה?". הגיע הזמן שסימני השאלה ייעלמו.

קוקו רוטיסרי, תובל 19, רמת גן. הזמנות דרך וולט