אוכלים הולכים

אייל שני בטח כבר עשה מזה מיליונים. כאן מחלקים את זה בחינם

תנור שלא מפסיק לעבוד, אנשים שלא מפסיקים לעבוד וגריל שלא מפסיק לעבוד - מדובר בדוכן פיתות עם סיפור פשוט

"רק אל תהרוג אותי עם הפיתה". עזיזה (צילום: עזיזה)

"בהחלט קשה שלא לחשוב לרגעים שאולי מישהו יושב שם מאחורי הקירות, מתבונן בנעשה דרך מצלמות נסתרות וצוחק לעצמו - 'לא מאמין, אבל זה אשכרה עובד'"

(אושרת יקותיאל, עכבר העיר, פברואר 2011)

"הפיתה הזאת, בניכוי שליש על התנהגות טובה (טוב, חמישית. היא מיד תשוב אלינו), מולאה בתבשיל של חצילים ועגבניות עם ביצה רכה, והייתה טעימה רצח, אבל 34 שקל? בחייך שני"

(חיליק גורפינקל, גלובס, דצמבר 2012)

לא קל לחזור ולקרוא את הביקורות הראשונות על "דוכן הפיתות החדש של אייל שני". יותר מעשור עבר, וניכר שהדברים שבערו אז סביב ה"מזנון" - מחירים, פרסונה, דילמה קיומית אם הטעם שווה את כל זה - לא דעכו.

לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל

להיפך, הפיתה עם החצילים שמחירה הטריף כל כך אז את חיליק גורפינקל רק התייקרה - מחירה נושק כעת כבר לארבעים שקלים - אך השיחה הצרכנית הערה הושתקה מזמן. זה היה, כרגיל כאן, התנגשות בין משאיות אגרסיביות, עמוסות אינטרס עסקי טהור, ובין הולכי רגל שרק רוצים לעמוד בתור החדש הכי לוהט בעיר.

זירת התאונה הותירה אחריה שורות של קורבנות-פיתות, נחתכות ונמכרות מחדש, לרוב לאותו לקוח בדיוק. תשאלו את גורפינקל.

אלו גם השורות, והפיתות, שהופכים את "עזיזה" לגירסה המוסרית יותר של ה"מזנון". וכן, גם לטעימה יותר.

ככה זה כשמקצוענים

לפני חודש זה נגמר בהתנצלות של וולט. הפעם המשלוח היה הרבה יותר דרמטי

לכתבה המלאה
תפריט מהודק ואופטימי. עזיזה (צילום: עזיזה)
לקחתי את השקית ונכנסתי לאוטו, נחוש להתעלם, לעמוד בתוכנית המקורית ולאכול בבית, אבל זאת הייתה קריאה רגישה ומדויקת, אכפתית ויעילה

דוכן הפיתות שנפתח ברעננה לפני כשנה וחצי - שיאה של תקופת הרנסנס בתחום - הצליח להחזיק מעמד בצל הנגיף, ולטפח תור קטן וקבוע בחזיתו גם כשתנועת הולכי הרגל ברחוב החרושת הידלדלה עד נעלמה. הוא עושה את זה - בדקתי מדגמית וגם שיטתית - בעזרת יעילות כמעט מופלאה (פחות מ-5 דקות מרגע ההזמנה ועד ששלוש פיתות נמסרו לידי זה אפילו לא יעילות, זה החלום הרטוב של כל צרכני הפיתות באשר הם, לאחר שנים של חפירות "כמה כמה בדרבי?", וכמובן "איך אתה רוצה שיקראו לך?" המאוססס), צוות מתוגבר וחרוץ, וגם, אתם יודעים, טעם.

התפריט מהודק כמו בגדי הספורט שהוצאתי מהארון לאחר חודשים של סגר, אבל הרבה יותר אופטימי מהם - חמש אופציות בשריות, שלוש צמחוניות-טבעוניות ובלתי משעממות, אחת מתוקה ושוקולדית. הזמנתי מנת פרגית (טחינה סמיכה, עמבה, עגבניית גריל, בצל גריל, סלט קצוץ, חריף בגריל ומלפפון חמוץ, 34 שקלים), מנת סטייק & EGG (אותו דבר בעשרה שקלים יותר) וגם סביח אחד (חציל, תפוח אדמה מדורה, ביצה קשה, טחינה סמיכה, ואז את כל מקהלת התוספות המפורטת למעלה, 25 שקלים), ועמדתי ללכת. "תעשה לי רק טובה אחת", עצר אותי אחד העובדים עם בקשה נוגעת ללב, "אל תהרוג אותי עם הפיתה. אל תאכל אותה עוד שעתיים".

לקחתי את השקית ונכנסתי לאוטו, נחוש להתעלם, לעמוד בתוכנית המקורית ולאכול בבית, אבל זאת הייתה קריאה רגישה ומדויקת, אכפתית ויעילה. שגרת המשלוחים והטייק-אווי הנוכחית הצליחה כמעט להשכיח איך מרגיש אוכל חם, או פיתה טרייה שהועמסה ממש עכשיו. נסעתי שלוש דקות ועצרתי בצד. ככה, בשוליים, טרפתי. הם היו יעילים ומהירים מאוד שם בעזיזה, אבל הם לא היו יעילים ומהירים כמוני.

בלי התחשבנויות, ובלי המלצר המעצבן ההוא

ההמבורגר שתפס אותנו לא מוכנים

לכתבה המלאה

כולל תנור קטן אך נבזי. עזיזה

הסטייק התברר כנתחים דקים מאוד, נושקים למפורק הפופולרי עכשיו. עדיף היה לו היו דבקים כאן במנת המקור הדיינרית. עדיף היה גם אם הביצה הייתה רכה ונוזלית יותר, מגשימה את הפנטזיה הסקסית של חלמון פוגש בשר. מרוב עדיף, אבל, לא נותרה פיתה.

הפרגית נאכלה כ-20 דקות לאחר מכן, וסיפקה עדיין טעמי גריל מובחנים ונהדרים וכן קומבינציית עגבנייה-בצל-גריל מעושנת. הטחינה והעמבה עשו את מחתרת הקטיפה שלהן, הסלט הקצוץ הוסיף פריכות ואיזושהי אספירציה בריאה, והכול ביחד דיבר עברית פשוטה, של על-האש עם חברים, אבל כאלה שיודעים לעשות על האש.

הסביח, על כל אלה ועוד חציל-ביצה-תפוח אדמה, היה מצוין לסוגו, ממלא את הפיתה עד לעייפה בפאזל תלת-מימד של ירקות וממרחים, מפרק ומרכיב אותו לסירוגין בפה, וחוזר חלילה.

החתמת השנה

אגדת חומוס אמיתית חצתה את הכביש. זה נגמר בדיוק כמו שאתם חושבים

לכתבה המלאה
קצת פחמימה, עם קצת טחינה - לפני הדבר האמיתי. עזיזה (צילום: עזיזה)

הסיפור של עזיזה, אם עוד לא הבנתם עד עכשיו, הוא פשוט עד כדי רעש לבן. בלי צעקות, בלי חפירות, עם לב.

תנור קטן אך נבזי שחובר בדיוק לשקע הנכון מוציא כל העת פיתות לוהטות, אפויות ואז מאודות, ואחד מאנשי הצוות עורם אותן במגדלים קטנים ויציבים מעליו. משם, הן נלקחות למלקחיסטים, שחותכים מהן חמישית של בצק, אותה שורה מיתולוגית, ומתחילים להרכיב.

לאן תלך השורה הזאת, האם הוא לא חתך יותר מדי ולמה הפסיקו לתת בארץ שלנו פיתה שלמה, אתה מוצא את עצמך תוהה ומרייר, מרייר ותוהה. אחר כך, באוטו, תגלה שכל פיתה "נסגרת" עם השורה שלה, במהלך הגיוני אך נדיר, שמעניק לך בדיוק את הביס הראשון שרצית - קצת פחמימה, עם קצת טחינה - לפני הדבר האמיתי.

יש אנשים שעושים מזה כסף, ויש בני אדם.

עזיזה, החרושת 18, רעננה. הזמנות כאן או ב-073-7750933

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully