סובב כינרת: טליה לוין שותה את הצפון

הרבה החלטות לשנה החדשה נכנסו לטו דו ליסט של תשפ"א ובראש ובראשונה, ההחלטה לטייל יותר, להתעצל פחות, להיות באוויר הפתוח, לאכול לשתות ולאהוב - עד כמה שניתן, ובלי מגבלות. שיננתי את זה במוחי בזמן שחציתי במהירות של 120 קמ"ש (אולי טיפ טיפה יותר, על מי אני עובדת) את כביש 77 לכיוון טבריה, וראיתי שאנחנו אוטוטו ביקב נטופה. השעה הייתה די מוקדמת, הכביש היה ריק כמעט לחלוטין אבל לעצור בעשר בבוקר ביקב לפני שעוד התארגנו בלוקיישן החופשה שלנו היה קצת תלוש. "מקסימום עוד נחזור" אמרתי, ובתוך חצי שעה כבר עשינו יוטרן קטן כדי שיהיה מה לשתות בצימר.

למרות שזו לא הפעם הראשונה שלי בנטופה, עצירת חובה לתדלוק קל תמיד כשאנחנו נוסעים לצפון (תל קאסר אדום, אם אתם שואלים אותי, ורצוי יותר מבקבוק אחד). לא לקחתי חופש הרבה זמן, כל כך הרבה זמן וליתר דיוק מאז יממה קסומה לפני יום עצמאות בה נעלמתי ל 24 שעות מהציביליזציה, עבדתי כמו מכונה. עבודה זה מבורך ועדיין גופי קרס, נפשי שיוועה לאוויר צח, והבטחתי לפרטנר הבטחה אחת שתסביר את הסיבה מדוע אין לי הרבה תמונות קולינריות מהמסע. פשוט הבטחתי לא להוציא את הטלפון יותר מפעם ביום מהתיק, המכשיר הארור הזה ששואב כל חלקה טובה של אינטימיות. זה עבד, וזה היה נחוץ. ממליצה לכולכם לעשות את זה מידי פעם, אז פשוט תצטרכו להאמין לי.

הרבה דברים אמרו על טבריה, ויש שאוהבים להפריד את "טבריה" מה "כנרת" ואולי בצדק, מכיוון שהעיר הגוססת אך מלאת קסם הילדות לא ממש מספקת חוויות קולינריות, כמו אלה שמקבלים אם נוסעים כמה קילומטרים צפונה, ועדיין החלטנו לא להתייאש, ולנסות לאתר פנינים לנופשים באזור, לאוהבים הצעירים, לכל מי שזוכר את "ליל אהבה בצמח", ומזמזם (כמוני) את "על הכנרת בזריחה" רק שבמקום שק שינה, בגילי אני חייבת מלון. ואולי לעזור ולהציל ולו במעט את המכסה היומית של העובדים המשוועים לפרנסה.

אם תלכו במדרחוב ברחוב הבונים, באזור המלונות, תרצו לבכות משתי סיבות: 1. געגועים לגיל 16 בקטע הטוב 2. שחיתות העסקנים החרדים של העיר שהורסת כל חלקה טובה. בין טישיו לטישיו תוכלו לגלות בר מסעדה בשם "ביג בן", שבשעות הצהריים והערב מתפקד כמסעדת דגים ובשרים וטוסטים או כמו שאומרים "קוסמופוליטית קולינרית" חביבה, ובערב הופך לפאב אירי חמוד ממש, ברוח הניינטיז שיחמם לכם את הלב. כן יש גינס (ולמדתי סוף סוף לשתות אותה בגיל 44) אבל התחשק לי ג'ין כי הגרון התחיל לחרחר שם בצורה חשודה, וג'ין זו הרי תרופה. אז זו לא תל אביב, זו קצת אילת של פעם, שכונתי בכפכפים אבל זה גם טוב, ומנחם ותכלס? אנחנו אנשים פשוטים, לא צריכים יותר מידי, כשיש אלכוהול בסביבה.

לא אכלנו שם, כי לא התחשק לנו משהו גריזי שמנוני וצ'יפסי, אלא יותר סושי או ג'אנק מהז'אנר של אסיה. כולם מכירים את הפגודה/ דקס הידועה גם כ"מסעדה שביבי יושב בה", וזה בדיוק מה שאמרתי כשביקשתי מזה שלא נוהג לבדוק בגוגל איך קוראים "למסעדה של ביבי ושרה". תראו, זה לא "פאק היי" האלוהית שהייתה בבת ים והיום אני כל כך גאה שהיא ממוקמת בשכונה בה גדלתי בחולון, אבל זו בהחלט מסעדה אסייתית טובה מאד שתסגור לכם את הפינה בכייף בשעות הצהריים.

לפני שהמשכנו לכיוון גינוסר, בדקנו אם יקב ברניקי עדיין חי, אחרי ביקור סופר מוצלח שהיה לי שם לפני שלוש או ארבע שנים. לשמחתי, המקום הקרוי על שם הנסיכה הטבריינית נצר למשפחת חשמונאי עדיין עומד על תילו, וניתן לארגן ביקורים (מומלץ מראש 052-959-5129). מדובר במרחק נסיעה של רבע שעה מהטיילת (קרוב לקבר הרמב"ם למי שמתמצא), אם בא לכם ללגום משהו קצת מיוחד ולחזור הביתה עם מזכרת.

ביציאה מהעיר הריאות מתחילות להתרחב, המסע בסובב כנרת מתחיל והוא קולינרי להפליא. אם אתם מטיילים באזור או שוכנים באחד המלונות בסביבה (הכל במרחק של 20-30 דקות נסיעה), אנו ממליצים בפה אחד על שלוש מסעדות שנכנסו לנו ללב: הראשונה - מגדלנה, במרכז המסחרי של מגדל (מעל דבאח הגדול והמפורסם), למי שאוהב מסעדת שף, אוכל גלילי ונוף עוצר נשימה לכנרת. למי שמעדיפים ארוחה ים תיכונית ופחות מחויטת, מסעדת תנורין הממוקמת על כביש 90 היא פתרון נפלא, ולאחרונה הם החלו לעשות טייק אווי - איסוף עצמי, מה שמאפשר לך לשלוח את הבחור לאסוף את ההזמנה, בעוד את ממתינה בצימר עם רגליים למעלה.

גם במסעדת קצה הנחל, המסעדה הלבנונית החמודה והמוכרת על כביש 90 בואכה גינוסר, אפשר לשבת ולאכול או לאסוף בטייק אווי. את כל המסעדות הללו הכרתי מנסיעות קודמות לפני כמה שנים, וביקשתי המלצות בכל זאת מחברים מביני עניין מכיוון שפחדתי שהקסם פג. אלא ששמחתי לגלות שהן שומרות על איכותן גם בימים לא פשוטים אלה.

את מושב רמות אני אוהבת הרבה זמן וסימנתי אותו כמיקום אטרקטיבי לצימרים/מלון עוד לפני תקופת הקורונה. ברמות יש את מושבוץ מסעדת הבשרים הכי טובה, ששווה לנסוע אליה 30 דקות גם אם אתם בצד השני של הכנרת, אבל אם כבר הגעתם לרמות, במרחק 13 קילומטרים משם נמצא יקב שאטו גולן המקסים במושב אליעד, ששווה לסגור חצי יום רק לביקור במרכז המבקרים שלו ובסביבה. ואולי זה הזמן לסיים עם המלצת היין השבועית שלי, קצת של הביוקר, אבל היי - כמה פעמים אתם יוצאים לחופש בשנה? רוח - שאטו גולן, רוח 2018, בלנד אדום יבש שהתיישב היטב בגוף עם הרוח הקרירה שנשבה מהכנרת. תזכרו רק לא לשתות כשאתם נוהגים בלילה בכבישים העקלקלים שם, עדיף תמיד לקחת בקבוק ולפתוח אותו במרפסת של החדר (כן, איפה שלא תהיו, תמיד תתעקשו על חדר עם מרפסת), וצאו לפרגן לעסקים הקטנים הישראלים, הם בהחלט זקוקים לזה.