קודם יין, אחר כך טכנו

אחת ההצלחות הגדולות שלי בחול המועד הזה היה לצאת מאזור הנוחות ולהיות בפעם הראשונה, אחרי סירובים רבים, במסיבת טכנו, כזו שאי אפשר לשמוע בה אף אחד בגלל הביטים ומצד שני, מי צריך לדבר כשיש 6 די ג'ייז וים אלכוהול. אז הלכתי, למרבה ההפתעה של חבריי שבהו בי רוקדת על דק באחת המרפסות של המתחם הענק, ועל הרחבה. הגענו בשש בערב ובערך בחצות עשיתי קולות של סינדרלה רק כי בעולם העיתונות אין ממש חופש ולמחרת היה מתוכנן לי יום עבודה ארוך.

ובכל זאת, ההצצה הקלה לתרבות המסיבות שייתכן שאני מתחילה לפתח אליה כמה סימני התמכרות חדשים, גילתה לי שלפני שמגיעים למקום ומעמיסים בירה וג'ין אנד טוניק, מתקיים, לפחות אצל חבריי, טקס שתייה מכובד שמרפד את הקיבה ביין, לפני שמעמיסים את כל השאר.

ערב לפני כן, בבוקרו של ליל הסדר, עצרנו בחנות שפתחו במתחם בזל בתל אביב happy sun drinks. מכיוון שיש לי כבר חנויות קבועות שאני רוכשת בהן, לא הזדמן לי להיכנס לשם בשבועות האחרונים, אבל לקראת החג הם פתחו טעימה של יינות פורטוגלים רעננים, שהתאימו בול לשרב ולהכנת הנפש לקראת ארוחות החג.

'ביקו אמרלו', היין שבסופו של דבר נכנס לי תיק ונפתח בטקס השתייה המכובד של לפני המסיבה, הוא מיקב אשפוראו שהוא, כך אמר לי הבחור החמוד מהחנות שאת שמו שכחתי למרות ששאלתי פעמיים (סליחה!), אחד היקבים המצליחים והידועים ביותר בפורטוגל. מדובר ביין אקולוגי מכרמים הממוקמים באזור אלנטז'ו שלמי שמכיר ממוקם לא רחוק מליסבון. הוא בעצם וינו ורדה - שזה בעצם "יין ירוק" וגם שמו של אזור היין הגדול ביותר בפורטוגל. הבקבוק שלו תפס לי את העין מרחוק, מה שכמובן גרר סיבוב בתוך החנות ורכישה מסיבית של כל החברים שהיו איתנו.

יש ביינות הירוקים הללו משהו מאד מרענן עכשיו לקיץ הקרוב ובכלל לכל בראנץ' חגיגי שעוד יבוא. אני מוצאת שהיינות האקולוגיים צלולים כמעט כמו מים, ויש בהם משהו כל כך רך ונעים לשתייה, עד שאפילו לא שמתי לב שסיימתי כוס שלמה עוד לפני הקפה של הבוקר.

גם 'קאלווה סוביניון בלאן' נכנס לי לתיק ואחר כך לשתייה הקלה של לפני המסיבה. אני מודה שתמיד מחפשת את היינות הקלילים והלא מחייבים של ה"לפני" לפני המסיבה, לפני ארוחת הערב, לפני הדרינקים הרציניים של אחר כך. בדומה ל"הר" הלבן של יקב תבור למשל. לא עולה הרבה (אפילו מעט!) והוא מה שנקרא: מרווה ופותח תיאבון. קאלווה הוא לגמרי יין לים או לפיקניקים. הוא מאד לימוני ואני ממליצה על הסוביניון בלאן ודווקא פחות על השרדונה. חבר אמר שהוא בעיקר מרגיש כמו "לימונדה אלכוהולית" לבראנץ' של חג. הסכמתי, ואף הזכרתי לו שיש לנו עוד כמה כאלה באופק.