נולדתי אוהד הפועל. כן, הפועל הזאת. כך או כך, אחד הלקחים הראשונים שאתה לומד כאוהד הפועל על ספורט (ועל החיים בכלל) הוא שניצחון הוא דבר שולי ושלמשחק באים בשביל "לעשות עניין", או במילים אחרות - בשביל הקבוצה ולא בשביל הנקודות.
"מחכה כבר שעות לעלות כאן במדרגות" אומר שיר היציע המפורסם, שמתאר את ההמתנה מורטת העצבים לרגע שבו רגלנו תדרוך בבלומפילד או בדרייב-אין, לעוד משחק של הקבוצה בכדורסל או בכדורגל. לכל אוהד יש את הדרך שלו להתכונן למשחק, מין מסורת אישית שעוזרת להעביר את אותן שעות שמרגישות כמו נצח. אני? אני שותה.
אל תפספס
לבד על הבר. אבל לא יותר מדי זמן
זה התחיל, כמו שהרבה דברים טובים מתחילים בחיים, מבירה קטנה. חרדות חנייה, האופייניות לתל אביב, הביאו אותי למשחק שעתיים לפני שריקת הפתיחה. שמש אחר-הצהריים קפחה, הגרון ניחר מכל הקללות שפיזרתי בפקקים של איילון - והפאב הקרוב היה פתוח. נכנסתי כולי אדום, תרתי משמע - והזמנתי חצי בירה. אחר-כך עוד חצי.
זמן מה ישבתי ככה לבד על הבר, מרגיש קצת כמו בטרקלין לפני טיסה, מנותק מהזרם המרכזי, מחובר לחבית. לאחר כחצי-שעה הרמתי את העיניים - וגיליתי שאני כבר לא לבד על הבר. הכיסאות סביבי החלו להתמלא בעוד ועוד אוהדים ואוהדות ובידיהם כוסות. "צ'ייסר?" שאלה המוזגת את כולם מבלי לחכות באמת לתשובה. הרמנו יחד כוסיות של ערק ווויסקי, מאחלים ליריבה העירונית דברים שסביר להניח שייפלו בעריכה. מכיוון שהיה עוד קצת זמן עד שצריך לצאת לכיוון האולם - הספקנו עוד כמה סבבים שכאלה. מזל שיש רבע שעה הליכה מהפאב ליציע.
נתראה בפאב
כך נולדה לה מסורת; ביום של משחק אני מקדים לצאת, נכנס לפאב הקבוע ומתיישב על הבר. בכל פעם הפרצופים קצת יותר מוכרים והבירה קצת יותר טעימה. לפעמים מחליפים כמה מילים, לפעמים סתם מהנהנים ומשיקים כוסות מרחוק. נכון, זה עדיין רחוק מתרבות הפאבים המפוארת של האוהדים בליגה האנגלית, אבל עד שיחזירו לארץ ישראל את המנדט הבריטי צריך להתחיל ממשהו. אז נתראה בפאב לפני המשחק. כי מסורת זו מסורת.
הערת המערכת: אפשר גם יין
אנחנו, במערכת סנהדרינק, לא צריכים לספר לכם כמה אנחנו אוהבים בירה, אבל כשאנחנו נשארים בבית מול הטלוויזיה כדי לראות משחק, אחדים מאיתנו מצאו את עצמם חורגים מההרגלים הישנים, מאמצים, כמו עודד, מסורת חדשה, שלא לומר ראדיקלית, ופותחים בקבוק יין. כן, עם כמה שאנחנו אוהבים בירה, גם ליין, בעיקר אם זה היין הנכון, יש מקום מול הכדורגל. ואם יש גם כמה דברים טובים לאכול ליד, אז בכלל.
ואם כבר יין מול המסך, אנחנו מאוד אוהבים את היין הלבן בעל השם הארוך במיוחד: אינספייר, דבוקי, גוורצטרמינר, פרנץ' קולומבר, של יקב טפרברג. יין רך, עסיסי, מאוזן וטעים שמנחם אותנו בהפסדים ומשמח אותנו בניצחונות.