בזמן האחרון אני מעדיפה לבלות את ימי השבת שלי מול הטלוויזיה, במעין "מועדון הסרט הטוב" פרטי שייסדתי לעצמי, בו מתקיימות הקרנות של סרטי עבר נוסח "כשהארי פגש את סאלי", "חמים וטעים" והסרט הטוב ביותר שיצא אי פעם בעולם כולו הלא הוא "ביג ליבובסקי".
ההקרנה מתחילה בשעה 12 בצהריים והיא כוללת נשנושי בגט מאם:פם, גבינות מוולט, ים של זיתים שחורים מגרקו ותפריט אלכוהול שאני מקפידה שייבנה בקפידה. כן, לא יודעת איך לבשר לכם את זה, אבל בשבוע שעבר היה מישהו בחבורה שכבר כינה אותי ה"סופ נאצי" של תרבות השתייה.
אני, כן אני, שיוצאת כנגד כל חוקי השתייה ובכלל החוקים באשר הם, ששותה יין אדום בקיץ, שלובשת לבן אחרי הלייבור דיי (לא אלכוהול אבל עבירה נוראית על החוק), שחושבת ששנדי לא היה משקה כל כך רע, אני הסופ נאצי של תרבות השתייה השכונתית. אבל לקחתי את זה כמחמאה.
עוד בוואלה!
קלוז'ר טוב לנעורים
הפעם החלטתי שאני חייבת, בעקבות המלצה חמה, לטעום שוב רום וגם להשקות את כל החברים בדרינק פתיחה לשבת. בכל זאת, כשיש גברים בחבורה המזגן מכוון על 18 מעלות, ולי ממש קר. כמה קר? ברמה של טיול באלסקה. זה בכלל הגיע אחרי וויכוח שחל ביום הרום (סתם, באמת היה יום הרום אבל לא ידעתי עליו לפני כן), שרום זה משקה של פעם. סבא שלי שהיה מת על זה, היה מביא לנו תמיד מחו"ל את הברקדי המוכר, ביחד עם ריבוק שחורות. כילדים השתכרנו פעם כל הבני דודים (בגיל 13 בערך) מרום בכמות גדולה, וקצת קולה. הקאתי כל הלילה. מאז אני ורום שלא בקוקטייל זה לא להיט.
אלא שחבר שחזר ממש לפני שבוע מחו"ל, קנה לי כוסות בלון כל כך יפות שהיה חבל לא למזוג בהן משקה ייעודי. לא היתה ברירה וחיפשתי את הדבר הכי חתרני ושונה, בתקווה לעשות קלוז'ר טוב לנעורים, קצת כמו בחוויה שלי בשבוע שעבר עם החבר הראשון, אלא הפעם עם אלכוהול.
שלחתי את מר סופ נאצי להביא מיד את הרום גוסלינג (גולד סיל), שלא הצטיידתי בו מראש אבל כאמור המליצו לי עליו בחום. ובכן, הוא אחר מהרום הכהה הקלאסי, טעים מאד וחגיגי במיוחד. קצת אכלתי את הכובע ואני לא טיפוס שאוכל כובעים. מדהים עד כמה טעמים שנתקעים לנו בזיכרון בדרך אחת, מורגשים בחיך בצורה לגמרי שונה שלושים שנה אחרי. אז תלמדו ממני וקחו את זה בחשבון לפני שאתם פוסלים.
דרוש יין רומנטי
ידעתי שיהיה לי כל כך קר במזגן, שנערכתי מראש עם בקבוקי יין אדום, לנוכח מבטם המזועזע של החברים. הייתי חייבת תירוץ טוב ואמרתי להם (לבנים) ש"הארי פגש את סאלי" פשוט דורש יין רומנטי. וחוץ מזה שבסוף החודש חוגגים את יום היין האדום ואנחנו פשוט מקדימים בשבוע את המאורע.
זה קצת משעשע עד מאתגר לציין בשיא גל החום ובנקודת הרתיחה של הקיץ (במיוחד למי שיש לו ילדים קטנים) את "יום היין האדום", במקום דלי של קרח על הראש ואולי גם כדור ברקה. אבל כבר אמרתי כאן שהחגים האהובים עליי הם חגים שקשורים ליין ופחות לדת אז אני מנצלת את כולם. מה אתם אומרים, אולי אעשה לוח שנה חלופי?
ראשון פתחתי את אחד היינות האהובים עליי, שהגיע אליי בדיוק לקראת טעימות החג, הישר מיקב יתיר. 'הר עמשא 2019' הוא בלנד שהולך ובעיני משתבח עם השנים, ובכל פעם שאני פותחת בקבוק שלו אני מתאהבת מחדש. "אני אזמין את מה שהיא הזמינה", אמר לי זה שכינה אותי "סופ נאצי" רק קודם לכן וראה כמה אני מתענגת על הלגימה.
אז היתה שתיקה. בחיי שהתכוונתי ליין. אני בניגוד להארי וסאלי חושבת שגבר ואישה יכולים להיות רק ידידים. אבל יין, זו כבר אהבה לנצח.