אחד מתובל, אחד לבן, אחד שתמיד בא טוב ואחד מרגש. איזה יין נשתה ליד העיקריות?

אחד התענוגות שלי בשנים האחרונות, בערבי חגים שיש בהם בעיקר אנשים מבוגרים סביב השולחן, הוא להתאים למנות ולמאכלים שאנחנו מחכים להם כל השנה, בקבוקי יין הולמים. אני מניחה שאני בין ברי המזל שסדרי הפסח שלהם בשנים האחרונות נשענים על טהרת המשפחה הקרובה והחברים בלבד. התכנסות מבוגרים, שאנחנו מצפים לה בעיקר כדי לרדת על כמה שיותר בקבוקים.

זה לא סוד שצריכת היין בחגים עולה משמעותית, והרבה ישראלים, שבדרך כלל צורכים בקבוק או שניים לחודש במקרה הטוב, ובקבוק לחודשיים במקרה הרע, מרגישים חופשי להעמיס על העגלה יין וגם להשקיע בו קצת יותר מהרגיל. אני בעד להקדיש תשומת לב מורחבת ליינות כחול לבן, לא רק בחגי ישראל, אבל בעיקר מתחשק לי שכולכם תנצלו את מומנטום המבצעים כדי לטעום דברים חדשים.

היקבים הגדולים והמוכרים יוצאים במבצעים שווים לקראת החגים, כולם כשרים כמובן. למי שלא בקיא כל כך ב"מה בדיוק לקנות" הייתי ממליצה , לבדוק, בהתאם לתקציב, גם את סדרות העילית של המותגים שאתם מכירים, לחוות דעה אחרי שטעמתם, ובעיקר להתפרע קצת.

גם יקבי הבוטיק במשחק ואסור לשכוח אותם. אם המשפחה שלכם זורמת יותר, הייתי ממליצה להביא כמתנה יין מיקב קטן ומקומי, זה בדרך כלל פותר את כאבי הראש בשאלה "מה לקנות למארחים?" זה שימושי תמיד, ואפילו במקרים מסוימים יותר זול מעוד מתנה מעוצבת שתשכב בארון.

אני מודה שהמחשבה על כתבת המלצות יין לפסח הכניסה אותי לחרדה קלה, אי אפשר לצאת מזה מכיוון שבישראל, לשמחתי הרבה, ההיצע עצום ואי אפשר להמליץ על כל היקבים כולם. מה גם שרוב האנשים לא שותים כמונו, שיכולים להגיע ליותר משלושה בקבוקים בארוחת חג, כך שהייתי חייבת לסנן.

אחרי סאגת ההתנצלות בפני כל היינות והיקבים הטובים והטעימים, החלטתי למקד את ההמלצות שלי לערב החג הפעם ביינות פרימיום, ישראלים, גסטרונומיים, עמוקים. כאלה שאפשר ורצוי לשתות עם המנה העיקרית. משהו שירגיע קצת את המתחים, ובעיקר משהו שיאפשר לכולנו לנשום קצת ולהתמסטל קלות.

היין הראשון, שילך נפלא עם המנות הבשריות והאורז האדום של אמא שלי מהצד של הדרכון הפורטוגלי, הוא 'סינגל ויניארד מרסלאן 2019' של יקב תבור. אני אפילו קצת מחכה ומתרגשת לפתוח אותו עם המנה העיקרית, מכיוון שיש משהו באוכל הים תיכוני שלנו ובתיבול המקומי שהולך נהדר עם הזן הזה. הייתי גם מביאה אותו כמתנה למארחים ואפילו אומרת להם לשמור אותו קצת בצד, לתת לו להתיישן בנחת ולפתוח אותו במאורע החגיגי הבא. המחיר: 110 שקלים.

על סדרת 'סינגל ויניארדס' החדשה של יקבי כרמל כבר כתבנו כאן, אבל אני לא חושבת שהזכרתי את השרדונה בסדרה, מכרם תל מחפי. לא כולם אוהבים או יכולים לשתות יין אדום, והעומק של השרדונה הספציפי הזה, קצת שונה, עמוק, קולינרי וילך יופי עם מנות של דגים, שאצלנו למשל הן כוכבות החג. מי שעוקב אחריי יודע ששרדונה זה זן הענבים שאני הכי פחות אוהבת, אז אם המלצתי על אחד כזה, אתם יכולים להיות בטוחים שהוא באמת יחיד במינו. המחיר: 120 שקלים.

בזמן האחרון יש לי קראש על קברנה פרנק. אני מתביישת להודות שחשבתי שהוא אוברייטד ואני לחלוטין אוכלת את הכובע. כמה בקבוקי קברנה פרנק משובחים נפתחו אצלנו בבית לאחרונה ונגמעו בקצב מסחרר. כך שהבחירה שלי לארוחת הצהריים של "היום שאחרי הסדר" הלוא היא ארוחת השאריות המפורסמת שלנו - אני מניחה שהסיפור המביך הזה מתרחש בעוד בתים בישראל, אני מתכננת להביא בקבוק 'ירדן קברנה פרנק 2019', של יקב רמת הגולן.

לא צריך לספר יותר מידי על סדרת ירדן שהיא קצת כמו שם נרדף ליין שתמיד יהיה טוב. אני מתכננת לפתוח אותו חצי שעה לפני שמחממים את האורז והצלי מהערב לפני כן, שאיכשהו תמיד טעימים יותר ביום שאחרי. הכרמים שניטעו עבור היין הזה, מטופלים על פי תקן בר קיימא. כך שגם שתינו וגם עשינו משהו למען הטבע. המחיר: 140 שקלים.

עוד בקבוק מקסים לחלוטין שיכול לתפקד כמתנה מושלמת, הוא מסדרת "דנזה" של יקב היוצר. כמי שגדלה במשפחה שמחול היה חלק נפרד מה DNA שלה, סדרת היינות של פיליפ ליכטנשטיין, שכל אחד מהם נקרא על שם ריקוד : "ולס", "בולרו", "סווינג" וכו', ריגשה אותי ממש וגם התוויות השמחות העלו בי חיוך עוד לפני שפתחתי את הבקבוק.

בחרתי לתת במתנה לבלרינה של הבית את ה-GMS שנקרא "סווינג", וקצת כמו הריקוד השמח הזה והמוסיקה הקלילה גם ה GSM הוא בלנד שתמיד מצליח בעיני, ומתאים גם לאנשים שלא תמיד שותים יין ורוצים מידי פעם משהו קליל ולא מחייב. המחיר: 60 שקלים.