אין בארץ מקום מושמץ יותר מפתח תקווה, בירת הירידות של ישראל. אתה רק אומר את שם העיר ומיד משודרת לך בראש ההערה "הכנס בדיחה כאן". למעשה, פתח תקווה היא קלישאה כל כך חבוטה בעולם הדאחקות, שכבר לא מצחיק לצחוק עליה. בעצם, עזבו, חוזר בי - זה תמיד מצחיק, אבל הפעם נהיה מנומסים.
לכל הטורים של רוזי הטועם
כך או אחרת, הגעתי לפתח תקווה בחדווה משום שהיו לי בה בעבר שתי התנסויות קולינריות נפלאות. האחת הייתה ב"שניצל של אמא", מקום שלצערי על אף האיכות הגבוהה והלבביות שהיו מנת חלקו לא שרד ונסגר זמן קצר לאחר הביקור שלי. הפעם השנייה הייתה ב"פלאפל גוזל", המקום היחיד אי פעם שקיבל במדור הזה את הציון 10. עם רזומה כזה, החלטתי לבדוק גם את גזרת השווארמה בעיר.
זה לא היה מקרי. מייל אנונימי (ז'אנר ההמלצות האהוב עלי) הפציר בי לפני מספר חודשים לבדוק מקום במרכז העיר. לקח זמן, אבל שמתי פעמיי. כשהגעתי, הכול נראה חיוור מדי, היה שם גלגל הודו בלבד והוא לא נראה מזמין במיוחד. החלטתי לוותר עוד לפני שניסיתי. חשתי שלא יהיה הוגן לכתוב מתוך תחושה עמוקה של אנטי וחוסר חיבור ולכן המשכתי הלאה.
הרי אני כבר נמצא בפתח תקווה (הכנס בדיחה כאן), ובדומה לצ'רצ'יל שאמר שאסור לבזבז משבר טוב, גם זריקה לפח של ביקור אפשרי בדוכן שווארמה היא עוול. אז הגעתי לאחד שעל פי הביקורות בגוגל נראה לי שווה הצצה - "האלופים" ברחוב ההסתדרות.
נכנסתי. מאוד נקי, חביב ומסודר. הדבר הראשון שקפץ לנגד עיניי הוא הגלגל הנוסף, המושחם, ששכן בשלווה ליד ההודו. הוא היה יחסית דק ולא מרשים, אבל שווארמה עגל תמיד שווה בדיקה. כמיטב המסורת, לקחתי מנה וחצי - אחת שלמה של עגל (40 שקל) וחצי מנה הודו (25 שקל). זה אף פעם לא מובן מאליו, כבר קשה למצוא מחירים כאלה במרכז, כך שנקודת הפתיחה טובה.
פתחתי עם ההודו. שווארמה רכה, נימוחה, מחליקה היטב בגרון ובסך הכול נאה למראה וטובה למאכל. ב-25 שקל מקבלים תמורה יפה לכסף. ומה לגבי המנה העיקרית?
לקחתי ביס ראשון והציפייה התחלפה באכזבה עצומה. בשר חרוך, נוקשה, יבש ונתקע בגרון. למעשה, ככל שהמשכתי לאכול לא הייתי בטוח בכלל שמדובר בעגל. אני לא יודע מה זה היה, אבל בהחלט לא מה שאתה מצפה לו כשאתה מזמין מנה כזאת.
אולי לפני עשרים שנה, כשסצנת הדונרים לא הייתה כל כך פופולרית, זה היה עובר. אלא שהעולם התקדם מאז, היום הסטנדרט הרבה יותר גבוה והפיתה הזו, למרבה הצער, רחוקה מאוד מהרף.
אז כמ"א יצא?
כשבוחנים בקפידה את "האלופים" לפי הפרמטרים של מדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10) ומה שסביבם, מוצאים שלוש נקודות עיקריות לזכותו של המקום - הניקיון, האירוח הלבבי והמחיר. כאמור, עלות של 40 שקל למנה ו-25 שקל לחצי מנה היא הוגנת ביותר. גם העובדה ששווארמה ההודו טובה מסייעת, כמובן.
הבעיה היא שאי אפשר להיות סלחניים כלפי המנה השנייה, שפשוט לא עומדת בקנה אחד עם המצופה מכל פיתה שמתכנה "שווארמה עגל".
נותר רק לקוות שהגעתי ביום פחות מוצלח, ושבזמן אחר אולי יהיו קצת יותר מזל ואיכות. אלמלא הייתי לוקח את חצי המנה, הציון של המקום היה הופך לקטסטרופה של ממש, אבל בזכות ההודו ובשל המחיר ההוגן הציון הוא 6. נותר רק לקוות שיש אופק לשיפור.
שווארמה האלופים, ההסתדרות 22, פתח תקווה