המון ברי יין נפתחו, נפתחים וימשיכו להיפתח בתל אביב. זה הקונספט המוביל ומתאים מאין כמותו לרוח הזמן, בוודאי אחרי 7.10. מחוץ לתל אביב, עם זאת, הכול קורה הרבה יותר לאט. לכן, בר יין חדש בכפר סבא הוא מסוג הדברים שצריך, א-פריורית, לשמוח ולברך על קיומם.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
אריאנה נפתח לפני כשנה בכניסה לקניון אושילנד בכפר סבא. פעם נהוג היה להרים גבה על לוקיישנים מהסוג הזה, אבל במהלך השנים התחילו כולם להתרגל. מסעדה מחוץ לקניון אולי לא אוחזת במקדם האורבניות של מסעדה בדאונטאון, אבל מי באמת שם לב, כמה דקות לאחר הכניסה לביסטרו לונא בנצרת, שתחתיו רוחש קניון ביג פאשן? הכול מתחיל ונגמר באיך נראית המסעדה ומה מתרחש בה.
העלייה מהחניון לקומת הכניסה, דרך חנויות לכל המשפחה לרוב, לא אוחזת במקדם סקס אפיל מן הסתם, אבל בר יין בכפר סבא זה, כאמור, אירוע של ממש.
המקום מבטיח הרבה מאוד יינות שנבחרו בקפידה ודי הרבה אופציות כוס, לצד אוכל עם אוריינטציית ים-תיכון. הגענו, מקווים לביצוע תקין שיוכל להוסיף גם את כפר סבא למפת ברי היין ולהוות נ.צ. ראוי ברשימת המקומות ההולכת וגדלה בערי הפרבר של תל אביב.
הלב של אריאנה הוא חלל פנימי קטן ומעוצב, עם שולחנות וכיסאות גבוהים, בר ותנור עץ גדול. יש גם חלל חיצוני עם שולחנות נמוכים, שאוחז בפחות אווירה ויותר רעש מקודמו, וחדר נוסף, פנימי, המשמש כנראה כחדר פרטי. לא העיצוב, לא האווירה ולא האוכלוסייה מזכירים גרוב אורבני, אבל היי, לא הגענו למקום שזו הווייתו. אנחנו כאן בשביל אוכל בסיסי וטוב בליווי יין נכון.
התחלנו להזמין: פוקאצ'ה מהטאבון (28 שקלים), קרפצ'יו ים-תיכוני (72) וסשימי דובדבנים (72) היו בסבב הראשון.
הקרפצ'יו התבסס על לברק עם עגבניה שרופה בטאבון, צ'ילי מוחמץ, צלפים, שלג עגבניות ואורגנו טרי בסשימי, לצד פרוסות הדג (שוב לברק) היו גסטריק דובדבנים, סלטון ירוקים וצ'ילי מוחמץ. הפוקאצ'ה הגיעה עם חמאת קרמל מלוח ומתבל עגבניות.
הפוקאצ'ה הייתה בסדר לגמרי. פלוט בצק ראוי עם תוספות נחמדות. שתי המנות האחרות פחות.
מעבר לבסיסיות הדג, הטיפול בו, בשתיהן, היה בעייתי בלשון המעטה. חיבור טעמי הים התיכון בקרפצ'יו היה סתמי במקרה הטוב. אפילו לא היה בו חן של פשוט-אבל-חביב. גסטריק הדובדבנים במנת הסשימי היה פשוט גרוע. הירוקים בסלט הקטן תובלו חזק מדי, שלא לומר אלים, וכל הקונסטרוקציה חברה יחדיו למנה גרועה. הקרפצ'יו התגלה כמנה שגם בבית אפשר, עם יד סבירה, לעשות חינני יותר. הסשימי חשף שליטה גרועה בטכניקות בסיס. באסה.
ביס קצבים (76) תפקד כסוג של מנת ביניים. ארבע חתיכות פילה בקר צלויות בטאבון, בתוך עלה חסה, עם צ'ילי מוחמץ ביין לבן, בצלים מוחמצים, נענע ורוטב טופי סויה. הבשר היה מאיכות בינונית ויצא מהטאבון יבש מדי. שאר התוספים היו מוגזמים בטעמיהם. הקטין לעשות רוטב הטופי סויה, שהיה עז באופן בוטה במיוחד, גס ממש. לא מנת השני ביסים שהייתם רוצים לצרוך במעבר משלב הדגים הנאים להמשך.
שיפוד פילה דג ים (86) ושיפוד פילה בקר (94) היו ההמשך. בשיפוד הדג היה שוב לברק; בבחינת זה מה שיש ועם זה ננצח (או שלא). החמאה החומה בשיפוד פילה הדג הייתה בסדר וגם תפוח האדמה השרוף. הלברק היה לברק אבל לפחות עשו אותו ללא פגע. זו הייתה המנה היחידה עד כה שזכתה לציון "עובר".
זה לא מה שאפשר להגיד על שיפוד הבשר, שהגיע מגולגל בבצק פוקאצ'ה לצד צ'ימיצ'ורי רוזה. גם הפעם הבשר היה עשוי מדי ולא מספיק טוב. התוספים לא העלו ולא הורידו.
סגרנו עם עוגת שוקולד ואגוזי לוז (48) שהכול בה, כולל הקלתית והקרם, היה חובבני ממש. אפילוג שהולם את רוח הארוחה כולה, שאין מנוס מלתאר גם אותה כמשקפת חובבנות.
אין ספק, ייבוש הביצות בערי הפרבר הוא אידיאל שהחלוצים החתומים עליו ראויים לפרגון בסיסי על אמונתם. גם הצרכנים אמורים לספוג מחיר לא מבוטל בגינו של תהליך זה. זאת ועוד, מדובר בתקופה לא פשוטה כלל למסעדות וברים. הכול קשה.
אז מחלנו על זה שבעולמות הדג היה רק לברק. גם על זה שפילה הבקר היה לא משהו. היינו מוכנים אפילו להסתפק בבינוניות. אבל כל מקדמי ההקלה וההנחה שבעולם, בתוספת "המצב", לא מצדיקים אוכל כזה.
מבחר היין באריאנה נאה בהחלט. ניכר שעומדים מאחוריו אנשים שמבינים דבר או שניים בתחום. הוא בנוי נכון, מחולק לקטגוריות בתבונה, מספק המון אופציות כוס ומתומחר בהגינות אמיתית. כמה חבל שהאוכל לא מיישר איתו קו כלל.
לפני 20% הנחת האפי האור ולא כולל 2 כוסות יין ושירות, עלתה הארוחה 470 שקלים. המון כסף בשביל אוכל לא טוב ברובו. כולל יין ואחרי הנחה נעצר המונה על אותו סכום. ערי הפרבר זקוקות מאוד למקומות חדשים, אבל אם זו רמת הבסיס הטיפוסית שלהם, ספק אם זה טוב ונכון. החיפוש אחר מקומות ראויים בפרברים יימשך. בקצב הזה נראה שהוא ימשיך להיות סיזיפי.
אריאנה, עתיר ידע 4, כפר סבא, 077-2302410