מודה מראש שלא בדקתי את זה עד הסוף, בטח לא אמפירית ועם כלים סטטיסטיים מקצועיים מספיק, אבל אני די משוכנע - בעצם משוכנע לגמרי, שיהיה - שהמשפט השנוא ביותר מחוץ לתל אביב הוא, ובכן, "המקום שמביא את תל אביב ל...".
וזה גורף. המשפט הזה שנוא על יזמים ושנוא על מסעדנים. שנוא על שפים ושנוא על סועדים. שנוא על כולם באופן שווה. ואגב, הוא שנוא מאוד, בקטע של הפוך על הפוך אירוני כמובן, גם על תל-אביב ואנשיה. ככה זה.
עוד ברי יין מצוינים ששווה לבדוק:
מיליו, תל אביב: אורן אסידו חזר מהמלחמה כדי להסתכל לחיים בעיניים
פר דרייר, יפו: מגנט הדייטים רוצה הרבה יותר מאוכל רומנטי. רוצה ומצליח
הופמן, ראשון לציון: עיר היין קיבלה סוף סוף את בר היין שמגיע לה
פופ אפ בר יין: אין מקומות כאלה, אין מחירים כאלה. בטח לא בתל אביב
וינונה פוראבר, תל אביב: כשנבחרת חלומות מפנטזת על מקום שעושה כבוד
וזאת יש לומר, כבר על ההתחלה - מקום טוב הוא מקום טוב, והעיר הלבנה איננה מדד לכאלה. בטח לא הרף שאותו צריך לחצות בדילוג איכותי. ממש לא. נכון, יש לה תכונות שאין באף עיר ישראלית אחרת, אבל אם יצאתם מגבולותיה בשנים האחרונות, אתם כבר יודעים את האמת.
והאמת היא שהתהליך מתרחש. באיטיות אבל בעקביות. ושדברים קורים. בזהירות אבל בנחישות. ושמקומות שפעם היו מקבלים בשמחה עוד סניף של עוד רשת מתעקשים היום ללכת דווקא על משהו אחר. טוב יותר, מיוחד יותר, מושקע יותר. שמביא את, ובכן, עצמו.
אריאנה, למשל.
התהליך מתרחש. אריאנה
רן אלקובי ועידן עוז פתחו את בר היין שלהם בספטמבר 2023 - עיתוי נהדר שלקח בחשבון את מזג האוויר ותקופת החגים, ההרצה המתבקשת והחורף שבוא יבוא, אך לא לקח בחשבון - ואיך ייקח, הרי? - את הגיהנום שהחליף את כל אלה בעננה כבדה, ומועקה כבדה עוד יותר.
כמו לא מעט סיפורים מסעדניים אחרים, גם הם תיכננו אירוע פתיחה ב-10 באוקטובר וגם הם נדמו, ונדהמו. כמו כולנו, בעצם. במקום זה, הם ניצלו את הזמן לצעידה מהוססת בג'ונגל שהוא מסעדנות ויזמות כחול-לבן, ונתנו לבקבוקים לנשום. יומיים בשבוע, ואז עוד יום ועוד אחד, עד שנהיה הגיוני יותר, שפוי יותר. או לפחות, מה נגיד, סביר יותר.
ואריאנה היא כל אלה. שפויה והגיונית וטובה וסבלנית. מקום שיושב על הכניסה למתחם אושילנד, ממש מול סנטה המצוינת והחדשה אף היא, ומעניק לכפר סבא מתנה נדירה למדי בערים המעט - בלי לפגוע, באמת - מפוהקות של אזור השרון.
באלו יש איפה לאכול ויש איפה לשתות, אבל כאלה היה חסר. לא אדג' מחוספס בהכרח, כי אם מקום שהוא מקום. ללא מבוכות ועם מעטפת מקצוענית שלא מוותרת על אף שעל בדרך - מהקניינות ועד התאורה. כך, וכמה כיף לכתוב את זה כי כמה נדיר לכתוב את זה, גם השירות פה. לא נתקלים בהרבה חוויות שירותיות דומות. בכלל במדינתנו המעט-יותר-מדי-קז'ואלית.
הבסיס הוא יין, וזה בניגוד כמובן להרבה ברי יין אחרים, שרק קוראים לעצמם כאלה ובפועל מציעים בקבוקים ספורים ועניינים בלתי פתורים עם ההגדרה העצמית שלהם.
כאן, יש תצוגה מרהיבה באמת של הרבה מאוד בקבוקים, מקרר ענקי שהוא לב תפאורת הבר הפנימי (וזה בקטע טוב) ומין פטנט שמאפשר מזיגה לכוסות בכמות תלת-ספרתית. כן, יותר מ-100 מותגים ולייבלים שנפתחים כאן, בעיקר בעזרת אותו גאדג'ט - מעין "דוקרן" שנכנס כירורגית לתוך הבקבוק ואינו פותח אותו באופן הקלאסי של הפתיחה, ולכן גם מאפשר לו להמשיך לחיות לאחר מכן.
האמצעי הזה (מקווה שהייתי מובן, כי פשוט הסבירו לי בסבלנות והינהנתי הרבה עם הראש וקצת מביך היה לשאול שוב ושוב את השאלה המתבקשת - "אבל איךךךךך?") איננו פיתוח נדיר אלא כלי מוכר יחסית בעולמות היין. כאן פשוט הבינו מה הוא מאפשר לעשות, והבינו את היתרון האדיר שלו. איזה כיף.
כל אלה מתווכים לקהל בחיוך, ועם משפך ידע שנותן לך לבחור כמה הסברים וניסיון אתה מעוניין לספוג. ממדינת המוצא ועד סוג הענבים, מהקטגוריות המוכרות של לבן-אדום-רוזה-כתום ועד תכונות אופי שאפילו תכניות שידוכים לא יורדות לעומקן. קריספי, למשל, או מודרני. קלאסי או צעיר. או מסע במסלולי טעימות שמפשטים עוד יותר את הדרך. נינוח, אבל משכר.
אלה מצטרפים לתפריט קוקטיילים מצוין בהפתעותיו, ומפתיע במצוינותו. הוא משכיל להישען על יינות כחומר גלם לעירבובים ומוסיף עליהם קלאסיקות מבוצעות היטב (פרנץ' 75, למשל, על בסיס קוניאק, לימונים ויין מבעבע) וגם יציאות מקוריות יותר (וואחקה, עם טקילה, לימונים ויין).
עוד לגימה ועוד אחת, מזיגה שמצטרפת למזיגה וכוס זכוכית שמתנגשת בעדינות בחברתה, ואפשר להגיד בקלות את מה שפחות נעים להגיד, ולהודות - לא ציפיתי לזה, וכמה נהדר לטעות לטובה.
האוכל עומד בכל המילים האלה, ומרים עוד קצת למעלה. מלווה, אבל גם עומד בפני עצמו. יש פה פתיחות קטנות והמשכים בינוניים וסגירות גדולות, וזה גמיש ותבוני, כמצופה.
פוקאצ'ה, למשל, עם צלוחית ועליה שלוש מילים שבמדינות אחרות היו קוראות מעצמן למשטרת הצניעות - חמאת קרמל מלוח - או ברוסקטה קממבר ותמרים 48 שקלים) עם אותה חמאה סקסואלית וכי מהרגע שפגשת אותה אתה בעצם רוצה אותה בכל מקום.
יש גם שיפוד פטריות צלויות וסלט קיסר שעצר לפני כן בטאבון (56 שקלים), סשימי דובדבנים שמשלב דג ים עם מיצי הפרי האדום העז (68 שקלים), גראטן תפוחי אדמה משתיק קול ושיחות (54 שקלים), שתי פיצות ושתי מנות פסטה מושקעות, צלחת צבעונית של ארטישוק ורוטב פלפלים כתמתם ופילה דג ים עם חמאה חומה ותפוחי אדמה.
אריאנה, כמעט מיותר לציין אבל לא ממש, לא מביאה לכפר סבא את תל אביב. לזכותה, היא לא מתיימרת ובטח לא צריכה. לזכותה, היא מביאה אך ורק את עצמה. וזה הרבה. לחובתה, יעמוד רק הצורך היומיומי להוכיח. ממה שנראה כרגע, הצורך הזה, והחובה הזאת, לא יהוו מכשול. איפה.
במקום כל השטויות השיווקיות האלה, אפשר פשוט לבוא. אנשים צפוניים יותר שרגילים לנסוע לעיר יכולים לעצור פה, שלא לדבר על אנשי כפר סבא וסביבותיה. מקומות של תל אביב אפשר לראות בתל אביב, את אריאנה גם תל אביב הייתה רוצה.
אריאנה בר יין, עתיר ידע 4, כפר סבא, 077-4447039