המסע בעקבות המסעדות החדשות בערי הפרבר של גוש דן לא העלה בשנה האחרונה ממצאים מרגשים. מחד, מצוין שנפתחות עוד ועוד מסעדות מחוץ לתל אביב. הן היו חסרות בנוף. מאידך, הרבה טוב לא מצאתי בינתיים ברובן ככמעט כולן. הפעם הגענו לבנג'מין החדשה בהוד השרון. מאחוריה עומד איש מקצוע מנוסה במיוחד - השף דניאל שליט, שאוחז ב-30 שנות בישול ומסעדנות הכוללות קדנציית סו-שף בנובו ניו יורק, עבודה במסעדות רבות בארץ (ביניהן קיוטו, ריבר, דיקסי ומועדון הקצינים), השתתפות בעונה הרביעית של משחקי השף ועבודה כיועץ במסעדות רבות.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
בנג'מין ממוקמת במרכז מסחרי הומה מאוד סביבה. הגענו בערב חמישי והמתחם כולו היה מפוצץ לגמרי. גם בה היו לא מעט אנשים. חלל המסעדה בינוני בממדיו, יש בו בר לא גדול ואווירת בראסרי עכשווי.
די במבט חפוז בתפריט, שמחולק לקטגוריות בנוסח "ירקות", "ים", "יבשה", "בצקים ועוד", כדי להבין שכאן הולכים על מסעדה לכולם. שום דבר שמדבר לפודיז כמובן, אבל כל אחד ואחת, ללא יוצא מן הכלל, יכולים למצוא מה להזמין בה ורף התמחור מכוון בבירור למרחב הידידותי למשתמש - כל המנות זולות משמעותית מהרגיל, ורק הסטייק חוצה את רף מאה השקלים.
התחלנו עם לחם בנג'מין (22 שקלים), שיפוד פטריות (48), סלט קיסר המושבה (48) וטרטר בקר (68).
השיפוד, צלוי במרינדת עשבי תבלין ובהרט, הושתת על פטריות פורטובלו והגיע עם נגיעת צריבה חביבה ומידת עסיסיות סבירה.
הטרטר - עם צלפים, שאלוט כבושים, בצל ירוק, תאנים יבשות, אגוזי לוז וקרם אריסה - חשף איכויות בשר לא רעות בכלל ותוספים שהוסיפו לו ממד בלי להיות שתלטניים מדי ושמרו על איזון. מנה טובה.
סלט הקיסר לעומתם היה סתמי למדי. הוא התבסס על שני סוגי חסה (לאליק ורומאית) וכלל גם שרי צלויות, אספרגוס וקרוטונים; קרי כן ניסו לתת בו מידה של בידול וייחוד. זה לא כל כך עבד, בעיקר בגלל רוטב גנרי במיוחד. קיסר קם ונופל, הרי, על הטאץ' ברוטב. כאן לא היה כזה.
המשכנו לניוקי חמאת זעתר ועגבניות (76) וקבב דגים (76).
בנוסף לחמאת העגבניות, היו בניוקי רוטב יין לבן, אספרגוס, שום וגבינת צאן רכה של משק עברי. זו הייתה מנה כושלת. הניוקי עצמם היו עשויים לא טוב ובמקום תחושת אווריריות-עננים הייתה בהם צמיגיות. ברוטב היה כל טוב לכאורה, כולל הגבינה המצוינת של עברי, אבל הרכיבים חברו אלו לאלו בבנליות רבה שלא חוללה שום דבר משדרג בניוקי הבעייתיים כשלעצמם.
קבב הדגים היה טוב יותר. בקציצות עצמן, שהיו מבוססות על בורי ולברק, היו המון עשבים, וברוטב היו עגבניות ופלפלים. בצד הגיעה חלה שרופה. בעצם, מדובר היה בקציצות דגים שמתכתבות עם חריימה. הקציצות עצמן, ארבע במספר, היו גדולות ודחוסות מאוד. העשבים היו דומיננטיים מאוד בתוכן וגם התיבול. היה בהן טעם עז. עז אך לא גס. הרוטב היה פיקנטי עד חריף, לא מדי, ודאגו להוסיף לו גם מידה של מתיקות, כדי לא להבהיל את אלו שהחיך שלהם מורגל פחות בטעמים מעין אלו. שנאמר, מסעדה לכו-לן.ם.
אז מה היה לנו עד עכשיו? אף מנה מקורית או מרתקת. שלוש מתוך חמש המנות היו חיוביות בסך הכול, אחת בעייתית ואחת סתמית למדי.
הזמנו קרמו שוקולד (42) ופורטוקולופיטה (38).
בקרמו היו גם קראמבל טחינה, טוויל שומשום קריספי ורוטב טחינה-סילאן והוא היה לא רע בכלל. מקדם השוקולדיות ניכר וסביבת הטחינה הייתה מאוזנת ועשתה לו טוב.
הפורטוקולופיטה היוונית, על בסיס דפי פילו, יוגורט ומיץ תפוזים, הוגשה עם גלידת יוגורט ורוטב פטל. טעמי היסוד שלה היו תפוזיים, המרקם לא רע והסך הכול קרן חמידות נטולת יומרה אך סימפטית. המלצרית הציעה להירשם למועדון חברי המסעדה ולקבל קינוח אחד על חשבון הבית וכך אכן היה.
בבנג'מין, כך נראה, עושים הכול כדי לא לחרוג במאום משורת המקהלה. הם מכוונים לאמצע של האמצע בכל הנוגע למפרט המנות וגם לטעם, ללא ניסיון להמציא את הגלגל כלל. מי שמחפש אוכל שיש בו ייחוד לא ימצא אותו כאן. כך גם באווירה, הגנרית לחלוטין.
מבחנו של מקום כזה הוא בתקינות המנות וביכולתו של המטבח להכניס ערך מוסף קטן, כזה או אחר. ייתכן שבמבחן השני בנג'מין לא לגמרי עומדת. מאידך, למרות מנת הניוקי המפוקששת באמת, ממבחן ה"גנרי אך ראוי", שרוב מסעדות הז'אנר החדשות בערי הפרבר יצאו ממנו רע מאוד מבחינתי, בנג'מין יוצאת טוב ממש. המוכר-המוכר הזה עשוי שם רוב הזמן בסדר גמור ואפשר גם אפשר לאכול בה בלי להתבאס בכלל. גם חומרי הגלם רוב הזמן מוקפדים בהחלט.
עוד מבחן שבנג'מין יוצאת ממנו טוב ויותר קשור במקדם התמורה לכסף. זול כאן יותר בהשוואה לרוב המקומות מהסוג הזה, לא רק בתל אביב, בישראל כולה. 388 השקלים שהשארנו על האוכל מהווים תמורה טובה מאוד לכסף. אם אינכם מחפשים חידושים או המצאות ובא לכם על מקום שייתן אוכל שכל אחד ואחת יוכלו למצוא בו את המנה שלהם בתמורה לסכום סביר לחלוטין באזור השרון - בארוחה משפחתית למשל - מדובר באופציה ראויה לחלוטין.
בנג'מין, סוקולוב 46, הוד השרון