כל הפתיחות (והסגירות גם, הלוואי ולא היינו צריכים), תפריטים חדשים ומנות במהדורה מוגבלת, פסטיבלים וחגים, ארוחות מיוחדות ואירועים של פעם בשנה (רצינו לכתוב סילבסטר, אבל הבנו כבר מזמן שכמעט כל שבועיים יש כאן איזה "יום ה... הבינלאומי", ובמקומותינו זאת סיבה מספיק טובה לאיוונט).
שף שמתארח ושפית שמארחת גם כן, מסעדה שמתחפשת וצוות שמחליף מקום, למה לא, בעצם. מנה שמקבלת קורת גג (וקירות) משלה, אבל גם "חור בקיר" שווה מספיק כדי שנדווח. אילת וחיפה, השרון והשפלה, ותל אביב (אבל בשום פנים ואופן לא רק היא).
בקיצור, קבלו את חדשות האוכל של ישראל. והפעם - אירופה הישראלית, לא רחוק מהים. וזאת רק המנה הראשונה.
בתיאבון!
חלום ארוך על מקום שכונתי ונינוח הוביל את מושיקו גמליאלי ואנשי בר 51 להקמת Bob, בר יין חדש, או שמא קנטינת יין. נדמה שההגדרות כאן לא בהכרח משנות, ורק מוסיפות לסקרנות.
ההבטחה: לא רחוק מהים ומנקודת המוצא התל-אביבית של החבורה הירושלמית, עם מקומות על הבר או מעבר לו, וזליגה טבעית לרחוב ולמדרכה, במה שאמור לדמות פיאצה מקומית. הכיוון, על פי גמליאלי, הוא זיג קבוצתי על כל זג של עולם האוכל הישראלי. כלומר, "ההיפך מלחדש, ההיפך מלהמציא וההיפך מלתת שואו תמידי".
מה אוכלים פה? הקנאה במקומות דומים באירופה מכתיבה, כולל התחייבות ל"אוכל מעולה ולא בהכרח יקר", ללא מטבח ענקי ועם עשרות בקבוקים שאסף מור בן שמעון, במחיר שלא יטפס מעבר למדרגת 170 השקלים.
יהיו פה, בין היתר, פוקאצ'ות הום-מייד וקרקרים, כריך מורטדלה, סטרצ'טלה ופסטו פיסטוקים, צלחת גבינות, פסטות טריות ופטה כבד, שילובי פרושוטו-מלון או ברוקומיני-רומסקו, בייגל טוסט בולגרית וקישואים עם סלסה ורדה ויוגורט, מוס שוקולד וקרם פטיסייר.
בוב, בן יהודה 17, תל אביב