"פיתה או לאפה? המדריך הגדול לאוכל רחוב" שולח אליך מבין דפיו מילים תאוותניות וענקיות, שוברות רעב ומגשימות חלומות מעצם היותן. הוא שולח אותך למסע, שולח לנהיגה, שולח אפילו להליכה. בסוף כל אלה מחכה המלצה בול.
שווארמה, פלאפל, שניצל ועוד: 4 המלצות ממומחי אוכל הרחוב של ישראל
ארז טיקולסקר ורן עצמון חזרו מרחובות ישראל עם המלצות אוכל, וטיפים לחיים
הספר החדש של ארז טיקולסקר ורן עצמון (לרכישה כאן) הוא היצירה השנייה שלהם אחרי "מדריך החומוסיות הגדול", שנכתב יחד עם עירן שושני ז"ל. הוא כולל עשרות רבות של מקומות פלא על הרחוב הישראלי הצבעוני, פרקי שווארמה ופלאפל, בורקס ובריק והומאז' מוצדק מאין כמותו למוסדות מיתולוגיים.
מתוכו, בחרנו לקחת, ולשלוח הלאה, שיר הלל לאגדה נצרתית מקומית, וישראלית טוטאלית.
מאפיית אלמשהדאוי, נצרת
נסיעה לנצרת, הסכמנו בינינו, היא הדבר הכי קרוב לטיסה לחו"ל שמציעה המדינה שלנו למתעקשים להישאר בתוך גבולותיה. ואכן, שעה ורבע פלוס-מינוס מהמרכז, ואתם בחו"ל. בעיות החניה מזכירות אומנם שהדין הישראלי עדיין חולש על האירוע, אבל מה אתם יודעים? התגברנו עליהן בעזרת המצאה (חדשה, כך אומרים) המכוּנָה "חניון". אז שעה ורבע, חניון, ואנחנו בחו"ל, כלומר בנצרת. איזה כיף לנו.
ואם כבר משהו לנסוע עבורו במיוחד, אז מאפיית אלמשהדאוי. היא שוכנת בסיומה של עלייה קשה, אפשר להגזים מעט ולומר קרובה לבלתי אפשרית בגילנו. בשארית כוחותינו העפלנו אל פסגת ההר. הפסגה שוכנת משהו כמו עשרה מטר מעל לרחוב המקביל, כן? אבל דרמה זה טוב. הגענו.
התור מרמז שלא רק אנחנו גילינו את האוצר הקולינרי הזה. המאפים יוצאים בזה אחר זה מהתנורים בלי לחזור על עצמם. המבחר עצום. מדובר בלונה פארק של בצקים ממולאים בכל טוב, ואנחנו, לצורך העניין (ומבחינה מנטלית, לא רק לצורך העניין), ילדים. מה עושים? לוקחים כמה וכמה סוגים במגשים הביתה. זה יחזיק כמה ימים במקרר? ובכן, לא רק שזה יחזיק כמה ימים, זה אפילו יהיה יותר טעים בעוד כמה ימים. כך מספרת האגדה. האמינו באגדות, חברים. לפעמים הן נכונות.
המקום מנוהל על ידי שני הורים ושלושה ילדים. עסק משפחתי, מה שנקרא. אין גבול להיצע, אין סוף לריחות, השפה העברית דלה מכדי לתאר את הטעמים. ועדיין לא התעכבנו על הצבעים - כל מגש ואן גוך.
לקחנו מאפה במילוי תרד וגבינה (עשיר, שילוב טעמים מעולה), מאפה במילוי של עלי זעתר (איך אפשר לא לאהוב זעתר?), ואז גולת הכותרת שעליה נתעכב (פלא קולינרי, לא פחות) לאפה די דקה, לאבַּנה, בצל מטוגן, אפשר גם פלפלים, חריף במידה, הרבה עולש וסומאק מלמעלה. גם חביתת ירק שמיימית באה בחשבון, אם בא לכם. כדאי שיבוא לכם, כי החיים שלכם יחולקו ללפני ואחרי שטעמתם ממנה.
מגלגלים, מניחים לדקה-שתיים בטאבון או בטוסטר, ואתם מסודרים. אבל הכי טעים, כמו שקורה עם לא מעט מנות בז'אנר, זה לקחת הביתה (באפשרות הזו בלי חביתת הירק, שאותה מומלץ לאכול במָקום), להניח יום במקרר, לתת לכל הטעמים לדבר זה עם זה, להכיר איש את רעהו, להוציא, לחכות שיגיע לטמפרטורת החדר, לשים דקה בטוסטר ולאכול.
המסקנה היא הכרחית: כן, יש גן עדן. הוא נמצא ברחוב אל בישארה 49, נצרת. מקום קדוש.