לכאורה, לא נותר עוד מה לחשוף. מגלי הארצות המיתולוגיים של העבר טרחו לתור את כדור הארץ ולא השאירו אבן על אבן בדרכם. יורשיהם, החוקרים הגדולים של המאה ה-21, מתמקדים בערבות הקרח של הקוטב ובמסתורין התת-ימי של האוקיינוס, מוודאים היטב שלא פוספס משהו בדרך. מגרש המשחקים שהוא כדור הארץ נפתח ומופה.
ישראל, מעצם טבעה, נחרשה לחלוטין לפני שנים, והתגליות הגדולות ביותר שלה נשענות על חפירות מפעם, ולא על תגליות מעכשיו. חלקת האדמה הקטנטנה הזאת נחרצה ונחרשה, הוגדרה ותויגה. כל מה שאפשר לדעת עליה כבר נודע, נאמר כבר הכול. אלא אם כן, כמובן, אתם בוחרים שוב ללכת אחר קלארו.
ציונות מודרנית. קלארו
המוסד הוותיק של רן שמואלי הוא דפדפן חיפוש, וגם מנוע תשובות, במסווה של מסעדה. היא הכי תל-אביבית והכי לא תל-אביבית שאפשר, ישראלית בכל מובן ופטריוטית באופן המעשי והפרקטי ביותר, זה שלא רק מדבר, אלא גם עושה. אם חושבים על זה, היא בדרך כלל האחרונה לדבר על עצמה, והראשונה לפעול עבור אחרים, ואם זאת לא ציונות מודרנית, מה בדיוק אנחנו עושים כאן?
שנים אחרי שהעז לצאת לאוויר, חלום הטרואר של שמואלי מוסיף לצבוע את אישיותה. הוא עידכן את עצמו והוסיף בגירסאות החדשות גם פרופורציות ופרספקטיבה, עודן וצומצם אך גם התרחב והשתכלל. היו אמורים להיות בו מלונות בכל חבל ארץ כחול-לבן, ומסעדות בכל קומת כניסה. במקום זה, כנראה, כל המלונות וכל המסעדות יתקיימו פשוט בתחומי קלארו עצמה, עד שהארץ תשקוט קצת, לעזאזל.
חודש עמק חפר הוא פשוט הפרק הבא בפרויקט המיפוי של שמואלי, ושל טל פייגנבאום, שניים שבאים מאהבה, ונדיבים מספיק בשביל לא להותיר את האהבה הזאת במקום אחד. לפזר אותה על כולם זה צו השעה של כולם, וצו 8 שלהם.
זה התחיל לפני שנים ועבר בתנועות דילוג וריקוד בין צפון ודרום, ערים וטבע, עצר להאיר על חומרי גלם ועל טכניקות, התאבסס על טופוגרפיה-גיאוגרפיה עד כדי פורנוגרפיה, ולא שכח אף פעם, ולו לרגע אחד, את האנשים עצמם - חקלאים ומגדלים, חולמים בואכה הוזים, מתלהבים ונסחפים, גאונים ויחידי סגולה. בשבילם הכול התחיל, בשבילם ממשיכים. בשבילם העסק הזה לא יעצור.
התפריט מיטיב לשזור מנות מיוחדות מהעמק בין הלהיטים הקבועים והבלתי ניתנים להזזה של המסעדה (טורטליני שורט ריבס ומגש טלה, אני מדבר בעיקר עליכם, אם כי כאן כמעט כל מנה היא חוק יסוד, וכל שינוי דורש רוב מיוחס ונוכחות של נוטריון אחד לפחות, ומי שייגע בטירוף שהוא פסטרמה מוסר ים בכלל יסתבך איתי), ובמקרים מסוימים גם מעתיר עליהם דברים טובים מהאזור המכוכב. פה, אף אחד לא חופר לך ואין כאן מיסונריות של "תראו מה עשינו", אבל אם באתם לא רק לבלוע, תגלו כמה מקסים הכול מתחבר בסוף.
זה אומר, למשל, מוצרלה טרייה מהמחלבה הקטנה עם אגסים, אפונת גינה ופריקי פריך (88 שקלים) ואבוקדו עמוק-טעם מקיבוץ המעפיל על לחם שומשום ממגל, שביחד מרכיבים גירסת-על של ברוסקטת טחינה וירק, קצת אחרת. זה אומר גם סלט עלי עמק עם ויניגרט סילאן-זעתר, אפרסמון, גבינת בקר ואגוזי מלך קלויים (76 שקלים) וקרפצ'יו עגבניות "של סולי" עם תפוזי דם ממשק קלוצמן, גבינת קדוש, צנוניות, בצל סגול וצ'ילי (84 שקלים) - צלחת שמוכיחה הלכה למעשה, אחת ולתמיד, כיצד הדברים הפשוטים של החיים יכולים להיות גם הדברים הנפלאים של אותם חיים בדיוק.
זה ממשיך עד כדי הבנה שאתה לא מכיר מספיק טוב את העמק הקטן הזה, שאתה בוודאי לא מכיר מספיק טוב את הארץ הקטנה הזאת, ושהכי בוודאי אתה לא מכיר מספיק טוב את מגבלות הבטן שלך, בהיותך רוצה הכול, אולי פעמיים.
החזיר הפריך המפורסם למדי של המסעדה מקבל ג'וס מהפומלות, למשל, ופסטה לימונה (146 שקלים) שואבת השראה והנאה מהלימונים (ומהריקוטה המעושנת). הפטריות של עמרי מגיד נצבעות צהוב של חלמון וירוק של אספרגוס וברוקולי שלם ממשק בן יהודה נצלה בטאבון ומוצב למרגלות גבעה קטנה של קרם פרש סמיך ופסטו מעלי הברוקולי עצמם. מעולם לא חשבתי שאתרגש מפטריות, או מברוקולי. תמיד יש פעם ראשונה.
העמק מקנח גם, מן הסתם, בעזרת עפרי רהב - מוס שוקולד וטוויל שומשום, גלידת חלב עזים ממשק דויד ומאפה פילו ממולא ריקוטה עם הדרים שמציב אותך בבית, כל בית, כל עוד הוא חם ומזמין - ומגביר גם בבר עצמו, עם יציאות של סירופ דלעת ממשק בן יהודה (יחד עם וודקה) ותותים ממשק בת האיכר (שנצמדים חזק לשני סוגים של רום). אם כבר שת"פ, אז עד הסוף, ושיהיה גם לחיים, לא?
קלארו יודעת היטב מה אומרים עליה, וזזה לאט אך בעקביות מגישת "לא אכפת לי" לדוקטרינת "עדיין לא אכפת לי, אבל בואו לפחות תדעו על מה אתם מדברים".
צועקים שהיא יקרה, אבל מתעלמים מצלחות הענק (כן, ענק), כפולות כמעט מכל מה שמתרחש ברדיוס הקרוב, ובסביבה הרחוקה. צוחקים שהיא כבדה ומבוגרת ועשירה, אבל בוחרים לא לראות את הבר ההומה, את הדייטים שמפרקים בקבוקי יין ואת השולחנות הגדולים שחוזרים אליה שוב ושוב. מכתימים בניכור, אבל לא שומעים את הברמן שלה, שבדיוק חזר מסבב מילואים מי יודע כמה, לכאן בדיוק, הפעם על תקן אורח. ספרו לי על עוד אנשי צוות שבוחרים להעביר את הערב החופשי שלהם במסעדה שבה הם עובדים כל יום של השבוע, ואל תחסכו במספרים.
הרשימה מצומצמת, והרשימה הזאת מתקצרת אפילו עוד יותר כשמעזים להשוות אותה, או סתם למדוד אותה באמת, בכלים אובייקטיביים. אין מקצוענית ממנה, ואין אחת שעובדת קשה יותר. אין עלה בלתי ירוק ובלתי בוהק, ואין איש שירות בלתי מצוין. אין שמואלי ואין פייגנבאום במקומות אחרים, כמו שאין פופ-אפים כאלה - רציניים ומעמיקים ומכבדים וחכמים, קשורים בחוט אינטליגנטי, חזק ומעוגן באדמה. אין יותר מה לחשוף, ונאמר כבר הכול עליה ועל הארץ כולה. עד הפרק הבא.
חודש עמק חפר, קלארו, הארבעה 23 פינת דוד אלעזר, תל אביב, 03-6017777