מאות אנשים יצאו למחות ברחובות דמשק, כך דיווח אתר החדשות "אל מוניטור" בסוף השבוע. מה הסיבה למחאה? לא תאמינו, אבל מדובר ב"חוקי יובש" של השלטון המרכזי, שאוסרות על מכירת משקאות אלכוהוליים בברים(!) ומסעדות, ומגבילות למעשה את המכירה לחנויות משקאות בלבד.
לא רק הרצון ללגום בחופשיות הוא שהוציא את המוחים לרחובות, אלא גם - ואולי בעיקר - החשש שמא ההגבלות על מכירת אלכוהול מבשרות חקיקה נוספת שתגביל את חירויות הפרט ותכפיף אותן להלכה המוסלמית. במילים אחרות: מדובר בדרינק ראשון על חשבון השריעה (ההלכה המוסלמית).
לכאורה מדובר בנושא שולי, אבל אפשר שדווקא המחאה הזאת תתגלה כאפקטיבית, בגלל רצונו של הנשיא החדש לשדר מראית עין דמוקרטית למערב, בעיקר לבעלת הברית החשובה, צרפת, שצריכת אלכוהול היא חלק חשוב מתרבותה.
מה שכן, המחאה הלא שגרתית היא הזדמנות לדבר קצת על משקאות אלכוהוליים מתוצרת סוריה, לא בדיוק האסוציאציה הראשונה שעולה לראש כשחושבים על השכנה מצפון. בסוריה, כמו בארץ ישראל המקראית, ייצרו יין כבר לפני אלפי שנים.
בהיותה חלק מהאימפריה היוונית (ומאוחר יותר הרומית), היו בה אזורי יין שנחשבו למשובחים, בעיקר בחלקה המערבי, בשיפולים של רכס הרי החוף. עוד בדומה לארץ ישראל, גם בסוריה חוסלה תעשיית היין כליל במשך מאות שנים של שלטון מוסלמי. למרות זאת, במובלעות נוצריות, קצת כמו היישוב היהודי בארץ ישראל, המשיכו לייצר יין למטרות פולחן.
נשיקה צרפתית
ההשפעה הצרפתית החזקה, שהתגברה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, הפיחה רוח חיים בתעשיית היין המקומית. לא רק יין סורי טוב נוצר מחדש, אלא גם משקאות מזוקקים מבוססי ענבים כמו ברנדי ועראק.
סוריה רבתי כוללת גם את לבנון, כך שלמעשה קשה להפריד בין ייצור היין והאלכוהול בשתי המדינות: עראק "זחלאווי" למשל, שמיוצר באזור זחלה שבלבנון, היה פופולרי בקרב האוכלוסייה הנוצרית בסוריה לא פחות משהיה גאוותם של הנוצרים בלבנון.
יש גם מותגים סוריים מקומיים שנחשבים למעולים, כך למשל היקב המשפחתי "ברגילוס" (על שם הר ברכס ההרים המערבי, שנודע בגפנים המשובחות שלו עוד בימי הרומאים), שבו מייצרים האחים קארים וסנדרו סעידי ממסכים (בלנדים) לבנים ואדומים, בשיתוף עם היועץ הצרפתי שמלווה את היקב, סטפן דרנונקור.
אל תפספס
היין שהוכתר על ידי מבקרת היין הבריטית החשובה ג'נסיס רובינסון, כ"משובח ביינות האגן המזרחי של הים התיכון" כמעט שנכחד בעת מלחמת האזרחים שפרצה בסוריה בתחילת העשור הקודם והאחים סעידי נאלצו לחפש צינורות הפצה אלטרנטיביים, כך למשל הם מחזיקים מרכז לוגיסטי בבלגיה.
אמנם עיקר תוצרת היקב היא לייצוא, אבל החקיקה החדשה ודאי מדאיגה גם את הבעלים שמבינים שתעשיית יין לא תוכל להתקיים תחת חוקי הדת המוסלמית.
לנו לא נותר אלא לאחל לאחינו הנוצרים בסוריה הצלחה במאבקם הצודק ולקוות שיישא פרי (הגפן!), אם לא בשם זכויות האזרח ותרבות השתייה, אזי לפחות בשם רצונו של השלטון החדש להתקרב למערב.