וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

וואלה! אוכלמפרגנים

50 בתי אוכל קטנים ומומלצים בישראל

הם פועלים ללא יח"צ או פרסום, לא עומד מאחוריהם שף שמופיע בטלווזיה, הם נחבאים לעיתים בסמטאות, חלקם מוסדות של שנים, וחלקם הצליחו לצבור קהל נאמן תוך זמן יחסית קצר. הפעם בחרנו לפרגן ל-50 בתי אוכל קטנים ומומלצים, מכל רחבי הארץ. גזרו, שמרו וסעו לטייל ולאכול

  • צפון

    • רעות סהר

      מטרלו

      עדי פרץ הוא צלם אוכל שהחליט להיכנס למטבח חמוש בסינר וסכין שף, והקים את מטרלו (מערוך באיטלקית). בית קפה קסום המבוסס על מאפייה בשולי קיבוץ עין זיוון, היכן שנולד וגדל פרץ, וחזר לגור שם עם משפחתו. מטרלו הפך ליעד קולינרי חובה באיזור, עם מאפים טריים, קפה משובח, תפריט עונתי שמשתנה בהתאם להיצע חומרי הגלם המקומיים, ובעיקר אסתטיקה נעימה וגישה יצירתית שהופכת את המקום לשונה ומיוחד באיזור. בתפריט כאן יש פוקאצ'ות, פיצות, כריכים מושקעים, קרואסונים ממולאים, ברוסקטות עמוסות כל טוב, ועוד מלא מנות קטנות ומשגעות של גבינות, ירקות ובצק בהרמוניה נפלאה. מדי חודש מקיים פרץ ארוחות ערב מיוחדות במטרלו שהן אטרקציה קולינרית בפני עצמה עם מגוון מנות קטנות ומפתות לצד יינות מקומיים ואווירה צפונית חד פעמית.

    • רעות סהר

      עוז פטיסרי

      עוז שחרי למד קונדיטוריה בדנון והתמחה אצל ניקולה באשיר בפריז, פטיסרי יפהפה ברובע השישי, מקום מצוין לרכוש בו מיומנויות אפייה מרשימות, שמשמשות את שחרי היום בקונדיטוריה המשגעת שלו במתחם גן הצפון שבגושרים. בשנתיים בהן הוא קיים, רכש המקום הקטן קהל נאמן וקבוע שכולל גם מעריצים מתל אביב והמרכז שמגיעים במיוחד בשביל המאפים המקוריים, אשר עשויים כולם בהקפדה על פי מסורת האפייה הצרפתית. בויטרינה יש דברים כמו קרמבו תוצרת בית, בטעמים משתנים כמו ורדים או יוזו, טארטים יפהפיים, קרואסונים מכמה סוגים, בריוש ממולא בפטל או בשוקולד, בורקסים מכל מיני סוגים, וכמובן כריכים מלחמים משובחים ועוד המון הפתעות, מתוקות ומלוחות, שאת כולן, כולל סלסלת פיקניק משגעת, אפשר לקחת לאכול גם בצל העצים על גדות נחל החצבני שעובר סמוך למתחם.

    • רעות סהר

      פיצקל'י

      בין בתי המגורים של קיבוץ דן, על גדות הנחל, נמצאת הפיצרייה של גל קרן, מוקפת בגינת ירק ששתל בעצמו ובה ירקות ועשבי תבלין שמשמשים אותו במטבח. הבצק של הפיצה דק, אבל רך וגמיש והתוספות מועמסות בנדיבות כמו נקניק קבנוס, נתחי אנשובי, עוף מעושן, סלמי טבעוני, גבינת רוקפור או ארטישוק. יש גם תוספות בגבוה כמו פירות ים או פאנצ'טה טלה. הכל מונח על מוצרלה איכותית ונשלח אל להט התנור לזמן אפייה מדויק. אבל המקום הפסטורלי, עם הספסלים הנמוכים והשירות הידידותי לא מסתכם בפיצות, מהמטבח יוצאות גם פסטות, מאפים כמו לחמעג'ון או קלצונה, סלטים המגיעים בליווי לחם שום נהדר, או טוסטים מושקעים עם בשרים מעניינים או גבינות. זוהי פנינה צפונית נחבאת שתושבי המקום מכירים גם כיעד לבילוי לילי עם אלכוהול, כך שזו ממש לא רק פיצריה.

    • רעות סהר

      לחמק'ה

      נטע וישי גרבר מפעילים כבר 7 שנים בשקט בשקט ובלי הרבה רעש תקשורתי את לחמק'ה, בית קפה קטן במתחם נופית חרמון בקריית שמונה, המבוסס על מאפייה ביתית, מקום שהוא בית לתושבי האזור שמגיעים באופן קבוע. ישי, שלמד אפייה בניו יורק, מנהל את המאפייה הקטנה מעל בית הקפה שם הוא וצוות האופים שלו עומלים מדי בוקר על מגוון לחמים ומאפים, שעד שעות הצהריים, כבר נחטפים כמעט כולם. הלחמים, לחמי מחמצת כמובן, והמאפים כוללים מלוחים או מתוקים כמו עוגיות, בראוניז, שבלולי שוקולד, בריוש ועוד. תפריט בית הקפה החינני מציע ארוחות בוקר המשלבות ביצים, ירקות ובשר, סלטים רעננים עם גבינות מקומיות אבל עם אוריינטציה צרפתית וכריכים מושקעים עם גבינות ובשרים קרים. כדאי להגיע למקום כמה שיותר מוקדם ביום ולקוות שיישארו מאפים מתוקים, וזה גם המקום להצטייד בלחמים ומאפים לפיקניק או הביתה.

    • נורית פורן

      The Good Bread Bakery

      כשנפתחה מאפיית The Good Bread Bakery, השמועה עליה עברה במהרה מפה לאוזן בלי טיפת פרסום, כשהמקומיים מגיעים במיוחד לכאן לפתוח את היום עם קפה ומאפה. שאהין שאהין, אופה צעיר וצנוע, אופה פה לפי מצב הרוח פוקאצ'ות טריות ולחמי שאור, אשר מעלים ניחוח פריזאי, כמו גם השאנסונים של אדית פיאף שמתנגנים ברקע. עד שפתח את המקום, עבד שאהין במסעדות הסמוכות אלומה ואדלינה אבל תמיד נמשך למלאכת האפייה. במאפייה שלו הוא מציע מבחר באגטים, פוקאצ'ות, לחמי מחמצת, לחמי שיפון, כוסמין, קרואסונים, גביניות, עוגות משתנות, למשל עוגת תאנים ועוד, והכל באווירה נינוחה ונעימה. במקום ניתן לקנות גם ממרחים כמו פסטו וממרחי עגבניות שמייצרים במקום, לאבנה ביתי שמייצרת אמא של שאהין, ואפילו גרנולה ביתית. מומלץ להגיע מוקדם כי המאפים מתחסלים מהר.

    • צילום: ארז חיים, עיצוב: קרן פק

      קורון פטיסרי

      המאפייה, הפטיסרי ובית הקפה הקטן והפסטורלי של עטר טורנוא בקיבוץ עברון היא פנינה של טאץ' צרפתי באזור שקשה מאוד להשיג בו קרואסונים אמיתיים, טארטלטים או בריוש. טורנוא הקימה כאן מקום אישי מאוד שמקדש קונדיטוריה צרפתית מהודקת ומדויקת, כאשר שמו של המקום, קורון, הוא למעשה תרגום של שמה, עטר (כתר) מצרפתית. מגיעים לכאן תושבי כל האזור לכריכים מושקעים שנדירים ברדיוס מאוד גדול כאן, סלטים רעננים, מיצים סחוטים וקפה משובח, אבל עיקר העשייה של המקום מתנקזת לויטרינה המרהיבה, בה מסודרים בשורות ישרות משולשי עוגות גבינה מפולסים, קינוחי פירות קטנים מקושטים, פאי אישי בטעמים מיוחדים, עוגות קרם יפות ומרשימות שחתוכות בדיוק רב, וגם קרואסונים שחומים ממולאים בפיסטוק, שוקולד, מרציפן או קרם הדרים, עוגות בחושות ומיני עוגיות שמזכירים את פריז. הכל באווירה ידידותית נעימה ובשלווה שאפשר למצוא רק בין מדשאות של קיבוץ.

    • דרור עינב

      שראביכ

      שלושים שנה ניהל יעקוב חיאט את המחלקה הסוציאלית בבית החולים בצפת עד שהחליט לפרוש ולהתמסר לאהבתו לליקוט ולבישול ולמסורת הקולינריה הגלילית הקדומה. את ההיכרות העמוקה שלו עם החורש והיערות הוא מתרגם במסעדה הקטנה שלו, שראביכ, לתפריט של אוכל ביתי מסורתי שהוא מכיר מילדותו, כשאת הזרעים ואת העשבים המשמשים אותו בתבשיליו הוא מלקט לבדו, הכל בהתאם לעונות השנה ולתורת הליקוט העתיקה הטבועה בו. עם אהבה גדולה לאוכל ולפואטיקה של האוכל הוא מכין מנות כמו חצילים טחונים עם פטל קדוש, פטאייר של תרד בר, קישואים ביוגורט ונענע, פול עם ביצת עין, תבשיל עולש או תבשיל חמציצים עם הפרי של עץ האלה ועוד מטעמים קסומים.

    • באדיבות המסעדה

      בינאלה פיצה ארט

      ביאנלה פיצה ארט היא מסעדה קטנטנה בג'וליס, כפר דרוזי קטן מזרחית לעכו, שם מגישה סניה עאמר פיצות ומאפים מהטאבון שנדיר למצוא כמוהם בגליל המערבי. סניה למדה בישול והתמקצעה בכמה מסעדות, אבל מהר מאוד הבינה שהיא רוצה מקום משלה בשביל שתוכל להכין בו את הדבר האהוב עליה מכל - בצק. במשך שנתיים עשתה סניה אינספור ניסיונות וניסויים במטרה להגיע לבצק המדויק שמתאים לה, ובמטרה להפוך את הפיצות, מאכל מאוד נפוץ בג'וליס והסביבה, למשהו איכותי ומיוחד, אפילו בריא, רחוק מתדמית הג'אנק פוד שדבקה בו. סניה שומרת אמונים לפיצה המקורית אבל לא שוכחת איפה היא נמצאת, כך שהפיצות שהיא מגישה הן שילוב בין המקור האיטלקי, לבין ירקות שרופים באש, צנוברים, סומק, תרד, חצילים ופטה. כך גם ארוחות הבוקר המוגשות במקום, בהן מכינה סניה הכל מאפס, החל מהפוקצ'ה, וכלה בלאבנה ובמטבלים.

    • רעות סהר

      חומוס אל שייח

      מחוץ לחומוס אל שייח, בכיכר העיר נצרת, תמיד תמצאו פרלמנט של זקני העיר, שיושבים שם כבר כמה עשורים. את המקום הקים אחמד זועבי והיום מנהל ירמוק זועבי בנו, מי שעשה תואר של מהנדס בטכניון ובסוף החליט להתמקד באוכל. בתפריט הקטן של המקום תמצאו מנות חומוס, מסבחה ופול, ואל הכל אפשר לשדך מנות ביצים שיתאימו לבוקר. הפלאפל של אל שייח הוא פנומנלי, כדורים קטנים וחריפים עם מרקם ענני, והחומוס נטחן בפעולה ידנית בלבד, מה שיוצר חומוס לא משחתי אלא גס ומחוספס. אסור לפספס את החריף האדום של אל שייח שעשוי מפלפלים חריפים שהושרו שבוע במלח. זהו מקום קטן שעוטף בתוכו חלקים מההיסטוריה של נצרת, סיפורים מתקופות ישנות יותר, והרבה מסורת ותרבות שייחודיים לעיר הזאת.

    • באדיבות המסעדה

      אווה ובתיה

      בית קפה קטן, בעל שני סניפים, אחד במשק המשפחתי במושב ציפורי והשני במרכז המסחרי של רמת ישי. אווה ובתיה הן הסבתות של מעיין ישראל, דור שלישי למושבניקים בעמק יזרעאל שהקימה את הקונדיטוריה שלה אחרי לימודים והשתלמויות בכל קצוות הארץ ובחרה להנציח את שתי הסבתות שלה במקום קטן, אינטימי ומעוצב בטעם טוב, בו יש ויטרינה מסחררת של עוגות וקינוחים, מאפים ולחמים, הכל עבודת יד תוצרת המקום, והכל מוגש בשיא ההקפדה ותשומת הלב לפרטים ועם המון יחס אישי. גם בסניף במרכז המסחרי וגם בזה שבמושב מגישים אספרסו עם כוס סודה, ממש כמו שצריך, ופרוסת עוגה בצלחת פורצלן יפה, הכל בחיוך ובאווירה כפרית משפחתית ונעימה.

    • רעות סהר

      חומוס פול עיסא

      מטרים ספורים מהחומוס המפורסם של סוהילה ובמרחק צעידה קצרה מחומוס סעיד הנודע, נמצאת חומוסיית עיסא הקטנה שיודעי דבר מכירים ותושבי העיר פוקדים באופן קבוע. חומוס עיסא הוא אולי קצת פחות מפורסם, אבל יותר מ-50 שנה הוא יושב שם ברחבה הקטנה שבכניסה לשוק של העיר העתיקה, היכן שעיסא הקים את המקום בצעירותו והיום עובדים בו כל בני המשפחה. התפריט הקטן מציע חומוס, פול או משאוושה, כשאת החומוס עדיין עושים כאן במכתש ועלי, בלי שימוש בשום מכונה משום סוג, כל כמה מנות טוחנים כאן את החומוס מחדש והוא מוגש חם, סמיך בסגנון גלילי, חלק ובלי יותר מדי לימון ואם תרצו בתוספת צנוברים נפלאים. יש כאן חריף ירוק משוגע תוצרת בית כמובן, ואת ז'ואן הנפלאה שנותנת שירות תמיד בחיוך.

    • אלון מסיקה

      חומוס אל עבד אבו חמיד

      חומוסיית אל עבד אבו חמיד נפתחה מתחת למגדלור המפורסם שבעכו העתיקה לפני חמש שנים, כשלמרות השם הגברי המסובך, מאחורי החומוסיה הזאת עומדת אישה - ערין אבו חמיד כורדי שתפסה את מקום אביה במסעדת הדגים הוותיקה ששכנה במשך שנים במקום, ופתחה שם מסעדת חומוס ותבשילים על שמו. בתפריט הכל מעשה ידיה הטובות, את המקום עיצבה בעצמה, צבעה בגווני כחול ים ולכן המקום מכונה גם החומוס הכחול. החומוס של ערין שונה מהחומוס הגלילי הגברי שאנחנו מכירים, המרקם שלו גרגירי יותר, הוא עשוי מהרבה יותר חומוס ופחות טחינה, מה שהופך אותו לחומוס מעט יותר קליל וגס, כזה שדומה יותר לחומוס המקורי, כמו שהיה פעם, כשהיו כותשים את החומוס עם עלי ומכתש. לצד החומוס היא מגישה מנות מהמטבח העכואי המסורתי מול החומות של העיר העתיקה רוויית ההיסטוריה.

    • דניאל אדלר

      ברדא

      ברדא החיפאית, התחילה כמאפייה מחתרתית במועדון הקרטל והפכה בשלוש השנים האחרונות מאז שהתמקמה ברחוב הנמל, לאחת ממאפיות הבוטיק הידועות והמוצלחות באזור הצפון. דניאל אדלר ויאריק פטרנקו התחילו מכמה מתכוני אפייה נדירים שהביא איתו פטרנקו מסנט פטרסבורג, והיום הם אופים במקום הקטן שלהם קרואסונים שכבר הפכו למפורסמים, לחמניות פרעצל, לחמי שיפון ובגטים, מאפי עלים פתוחים עליהם מעמיסים דברים מלוחים או מתוקים, עוגות וסוגים שונים של פאי ועוד. את תפריט המאפייה הם שידכו לתפריט בית קפה וכך הם מכינים כריכים וסלטים המבוססים על כל מה שיוצא מהתנור. אפשר גם לקחת הביתה סלטים וממרחים תוצרת המקום. לאחרונה החלו בברדא לערוך גם ארוחות ערב בימי חמישי עם מנות קלילות, יין ומוזיקה חיה.

    • ערן גילווארג

      פלאפל הזקנים

      מוסד הפלאפל הוותיק של חיפה שהקימו ב-1950 ג'ורג' ונאג'לה עפארה, זוג מבוגר ללא ילדים. למקום לא היה שלט בזמנו וקליינטים קבועים החלו לקרוא לו פלאפל הזקנים והשם נדבק. היום המקום נמצא בבעלות עפיף סבית, שהיה עד אז לקוח אדוק, ומאז ועד היום הוא שומר על הקונספט המקורי ומגיש כמו תמיד פלאפל בפיתה עם סלט ירקות, מלפפון חמוץ וסלט כרוב. עם השנים הוא שידרג מעט את התפריט והוסיף עוד כמה סלטים, וגם קובה בורגול במילוי בשר, תבלינים וצנוברים. סבית טוען שהסוד של המקום שמור לתערובת הפלאפל הייחודית בה יש טחינה גולמית אבל גם לשיטת הטיגון, עדיין בסיר גדול על הגז כאשר השמן מוחלף מדי יום. למקום יש לקוחות קבועים מכל הארץ, ומוניטין שנשמר כבר 70 שנה.

    • ערן גילווארג

      אייססלון

      דווקא במרכז מסחרי מנומנם יחסית בדניה, הוקמה לפני ארבע שנים קונדיטוריית הגלידה של בני הזוג אדווה ברק ושיאון ליאני, שלקחו את אמנות הג'לטו האיטלקית ועטפו אותה ביצירתיות שיש רק להם, שמביאה אותם ליצור טעמי גלידות ייחודיים, מפירות מקומיים עונתיים, כשהכל נעשה במקום בלי מחיות ובלי תמציות. אדווה, שהתמחתה באיטליה והיום היא הגלסייר, קונדיטורית הגלידה של אייססלון, מכינה את הגלידה מאפס לצד אפיית העוגיות והשטרודלים שנכנסים לתוכה, בישול רטבים והכנת מרקחות וממתקים. יש כאן טעמים יוצאי דופן כמו גלידת טחינה ופטרוזיליה, גלידת תפוז ואבוקדו או גלידת שוקולד מסאלה. באייססלון יש תפיסת עולם כמעט הוליסטית המשפיעה על שירות שהוא מעבר לידידותי, אלא ממש משפחתי, מחירים נמוכים עד כדי 5 שקלים לכדור גלידה, ממש כמו באירופה, גבייה באשראי בלבד, ואפילו הכפיות הן רב פעמיות. לאחרונה פתחו בפרדס חנה חנות בת של אייססלון תחת השם אייספלד ועם אותן גלידות נפלאות.

    • רעות סהר

      סנדוויץ' ברכה

      בכניסה לסנדוויץ' ברכה כדאי להשאיר בחוץ אידיאולוגיות צמחוניות ודיאטות למיניהן, כאן אומרים לך בלי להתבלבל מה אתה הולך לאכול. עושה את זה כבר 40 שנה ברכה שמואלי, אישה מטופחת וחריפת לשון שמנהלת את המקום הקטן, כאשר היום כבר יש לצידה צוות נשים שמסייע לה, מפאת גילה המתקדם ומפאת התור הארוך שמבוסס על המוניטין האגדי של החנות הקטנה, בה שומעים ערבובייה של עברית וערבית. אצל ברכה מקבלים סנדוויצ'ים ענקיים שמגיעים בתוך כיכרות לחם במרקם של עוגה שברכה אופה בעצמה ומחממת לפני הכנת הכריך. השילוב הקלאסי שנכנס ללחם החם הוא נקניקי סלמי ושינקן מטוגנים לצד גבינה חמה, עם חסה, מלפפון, עגבניה וחריף כאשר את המילוי מקשטים מיונז וחרדל תוצרת בית, אבל אם תהיו אמיצים תוכלו להרכיב כל צירוף אחר שעולה על הדעת.

    • אפיק גבאי

      אלחנן תרבות לחם

      השף אלדד שמואלי עבד במשך שנים כשף בכל מיני מסעדות מובילות, אבל עוד כשגר ועבד בפריז היה לו חלום לפתוח מקום שיוקדש כל כולו ללחם ולאפייה. עם החלום והניסיון הוא הקים לפני ארבע שנים את אלחנן - תרבות לחם, מאפיית שף וביסטרו לחם בקיבוץ משמרות סמוך לפרדס חנה-כרכור. המאפייה של שמואלי הפכה במהירות ליעד החם של האיזור, כשהלחם הוא בעיקר לחם ממחמצת אמתית, עם אחוזים גבוהים של מים וללא שמרים, לחם טעים ומזין, אבל כזה שמוגש לצד אינספור מאפים נוספים כמו טארטים, בריוש, קרואסונים, עוגות ועוגיות, ואת הכל אפשר להזמין במסגרת תפריט בית הקפה הנחמד המוגש במקום עם כריכים וסלטים, ארוחות בוקר וצהריים, וגם פיצות וסלטים לעת ערב.

    • עידו שחם

      המחתרת התאילנדית

      המסעדה התאילנדית הזו החלה כמיזם מחתרתי שפעל רק בימים ובשעות מסוימות, אבל עם הביקוש עלה גם ההיצע, ויואב צידון, השף והמייסד, הבין שהאוכל שלו יותר מדי מוצלח בשביל להיות אקראי, הרחיב את שעות הפעילות, הידק את התפריט, ולבסוף גם עזב את המבנה הארעי ועבר למקום חדש, ירוק ופסטורלי ששומר על אותנטיות. את האהבה וההיכרות המעמיקה עם המטבח התאילנדי רכש צידון בעשרות טיולים לתאילנד כשאת כל זה הוא מיישם עכשיו בתפריט תאילנדי קלאסי המבוסס על מנות אטריות תוצרת בית, מנות קארי, מנות עוף ודגים בעשבים תאילנדיים, מעט פירות ים, והרבה ניחוחות של צ'ילי, שום, בוטנים, ליים, אננס וכוסברה. הרבה מעשבי התבלין וחלק מהירקות גדלים בגינה המקיפה את המסעדה, והכל מוגש בנונשלנטיות תאילנדית ולפי כל הכללים של המטבח הצבעוני ועז הטעמים הזה.

    • דניה ויינר

      קבב ואחיו

      דוכן אוכל הרחוב של איתי בר בפרדס חנה, שלאחר עבודה של כ-20 שנה במטבחים במסעדות אחרות, החליט לפתוח מקום משלו שמתעסק רק עם המנה האהובה עליו - קבב. הדוכן הצהוב הקטן הזה הצליח להפוך ליעד קולינרי במושבה הקטנה כשמוגשים בו קבבים מוקפדים וטריים בפיתה, בצלחת או בלחם פרנה, לצד מנות בשר נוספות כמו עראיס או פרגיות, אבל עם עוד הרבה בשרים מתחלפים כמו אסאדו, בריסקט, נקניקיות איכותיות ועוד. הקבבים וגם הירקות הצלויים וכל היתר, נצלים כאן מעל גחלים לוהטות, והאווירה אפילו חמה עוד יותר.

  • מרכז

    • באדיבות המסעדה

      שיפודי אולגה

      דובי וסימו שטיבי, בנים למשפחת קצבים, פתחו ב-1988 את שיפודי אולגה, ממוסדות השיפודים הוותיקים והמפורסמים בארץ, כהמשך ישיר לקצביה של משפחתם. הבשר שמגיע מהקצביה המשפחתית עולה על הגריל ויורד ממנו כדי להצטרף אל אינספור פנכות סלטים קטנות ופיתות רכות. שיפודי אולגה ידועים במנות חלקי פנים הארד קור, אבל גם בנתחי בשר של כבש ובקר שעולים על הגריל הארוך בכמויות גדולות ומרשימות. בימים כתיקונם המקום עמוס עד אפס מקום ויש קצת בלגן שהוא חלק מהקסם של המסעדה הזאת, שתמיד יש בה אווירה חמה ומשפחתית.

    • אלון מסיקה

      חומוס עוזי

      יש לא מעט שיישבעו שהחומוס הכי טוב בארץ נמצא דווקא בנתניה, שם עוזי, כבר 32 שנה, טוחן את החומוס שלו ידנית כמו פעם, ונשבע שלעולם לא ייכנס למקום שלו שום מעבד מזון חשמלי. עוזי עצמו הוא אישיות מיוחדת וכך גם נראית צלחת החומוס שלו, צלחת גדולה, עמוסה, מתובלת מאוד וצבעונית, רחוק מהחומוס הנקי המבריק רק משמן זית שאנחנו רגילים לקבל בחומוסיות. החומוס עצמו יחסית ניטרלי בטעמו אבל על גבי הצלחת הוא מתובל בהרבה לימון, שום, כמון, וחריף ירוק ואדום, צלחת שכל ביס בה הוא הפתעה של טעמים. וכאן לא נגמרות ההפתעות, אצל עוזי מגישים את החומוס עם לאפה ולא עם פיתה רגילה, אבל גם אותה תוכלו לקבל אם תתעקשו.

    • גל זהבי

      דולצ'ה

      הפיצריה הנאפוליטנית של דולב אללי ומורן שקוף, שנסעו לאיטליה, למדו את תורת הפיצה האיטלקית וחזרו לארץ כדי להקים פיצריה ניידת לאירועים. לפני הקורונה הפכו השניים את התשוקה שלהם לפיצה המושלמת, בשילוב הניסיון שצברו, לפיצרייה קטנה ברעננה. שם, מטאבון אבן ענק שהביאו מאיטליה בעצמם, הם מוציאים פיצות נאפוליטניות לוהטות עם שוליים רכים ועבים, מנומרים מכתמי שריפה מהאש הגלויה, ועם מרכז גמיש ולח עליו הם מתקינים בזהירות ובדיוק רב, מיני תוספות מעניינות, כך שהפיצה המסורתית מקבלת טאץ' עדכני ומודרני.

    • באדיבות המסעדה

      זלמניקו

      הבשרים של זלמן היא קצביה מוכרת ביפו שהקים לפני כ-60 שנה, זלמן גלקופ, ניצול שואה. לפני שנה וחצי הלך גלקופ לעולמו, ובנו משה ושאר צאצאיו מממשיכי דרכו, החליטו לפתוח לזכרו ובדמותו את זלמניקו, דוכן בשרים קטן בצמוד לאיטליז, עליו הופקד השף יהודה ארג'ואן שמתמחה באוכל צפון אפריקאי. כך נוצר במקום הקטן מין שעטנז של אוכל אשכנזי ומרוקאי כשארג'ואן עושה על הפלאנצ'ה כל מיני נתחים ומנות בשר אותן הוא מכניס לפיתה כלאחר כבוד עם תוספות וממרחים תוצרת המקום כמו טחינה, סלסת עגבניות, אריסה ביתית או חריף ירוק, סלט כרוב, סלט צנוניות ועוד. עכשיו, בתקופת הקורונה, בזלמניקו יש גם מגוון סירים עם תבשילים שאפשר גם לקחת הביתה, הכל בפשטות שמאפיינת את המשפחה, ומחומרי הגלם המצוינים של הקצביה.

    • דרור עינב

      מילק בייקרי

      פריז פוגשת את ניו יורק במילק בייקרי, שם מוגשים מאפי בוקר פריזאים לצד קלאסיקות ניו יורקיות. בעיצוב מקסים שהוא כולו החלום והמציאות של עדי קיהן שעבדה כקונדיטורית במסעדות הכי נחשבות בארץ ולמדה קונדיטוריה בפריז. הויטרינה מציגה לראווה מאפי בוקר שונים מבצק שמרים או עלים, מבחר עוגיות ועוגות בחושות, קרמשניט ופחזניות, עוגות שוקולד וגבינה וריבות ביתיות. במקום מוגשים גם כריכים שמכינים במקום וסלטים בשעות הצהריים, הכל באווירה קצת בינלאומית, עם מיתוג מתוק וסטייל שמזכיר ערים גדולות ומגניבות שאי אפשר לנסוע אליהן כרגע.

    • רעות סהר

      מוטפאק

      דוכן שווארמה טורקית בניהול משפחתי המגיש שווארמה על פי מתכון משפחתי בן 30 שנה שמקורו באיסטנבול ובדרום טורקיה. המקום פעל במשך כמה שנים מתחת לרדאר, ובשלב מסוים עבר שיפוץ ובזכות כמה כתבות עיתונאיות נכנס חזק לתודעה הקולינרית של תל אביב והפך מהר מאוד לאחד המקומות הראשונות שנזכרים בשמם כשמדברים על שווארמה. מנת הדגל של המקום- דונר טורקי בצלחת, בהגשה מסורתית ויפהפיה כאשר ראשית מפזרים בצלחת קוביות לחם עליהם נמזג רוטב עגבניות קטיפתי, ועל כל זה מונחות פיסות בשר הכבש העסיסי, מסביב מעט ירקות מהגריל, יוגורט חמצמץ תוצרת בית ומעל הכל נמזגת חמאה מומסת שמעניקה להכל מתיקות מעודנת ועומק טעמים. מדובר במנה טורקית אמיתית שמפתיע למצוא בדרום תל אביב שלוקחת את הנפש מיד לטיול באיסטנבול.

    • ראובן קסטרו

      אל קלחה

      מה שהיה בעבר בית קפה אלמוני הפך לפני כמה חודשים לבית אוכל מחודש ונהדר שמשך אל יפו לא מעט גרגרנים, ששמעו על המטבח השאמי המשובח המוגש פתאום ביפו. בירדן יש לא מעט מסעדות תחת השם אל קלחה, שכולן קשורות בדרך כזו או אחרת למשפחה של אחמד חט'ב ואמו סמירה, שעומדים מאחורי המקום החדש. באל קלחה המקומית הם מגישים מנות ממתכונים משפחתיים ישנים, חלקן הוגשו ביפו של שנות העשרים וחלקן התפזרו לכווית ולירדן, ככה שיש גם חומוס וגם פלאפל, אבל גם מנות פחות מוכרות כמו פאתה, מנה של קרעי לחם עם חומוס, אחינה וסמנה, או קודסייה שהיא מנה של חומוס מעורבב בפול, עראייס, קישואים ממולאים, וכל המנות נדיבות ויפות, עמוסות צמחי תבלין וניחוחות של יפו.

    • דנה מאירזון

      חנן מרגילן

      המסעדה המשפחתית הקטנה שהפכה למעוז האוכל הבוכרי בתל אביב, בה מגישים אוכל פשוט, זול וטוב, שכולו שיר הלל למטבח הבוכרי העשיר. בעיצוב מיושן ובפשטות של דרום תל אביב מוגש כאן תפריט של תבשילים ביתיים מסורתיים מהמטבח הבוכרי, בשרים שניצלים על גריל פחמים, מאפים עבודת יד ועוד. היום עובדים במסעדה כל בני המשפחה, כולל הנכדים, וכולם מכירים את התפריט עם הדושפרה, המנטו והגוז'גיז'דה, אבל גם את הטקסים הנילווים לארוחה כמו טקס תה קטן, בו מוזגים ומקררים תה ירוק אל מול עיני הסועדים. הקורונה כמעט וגרמה לחנן מרגילן לקרוס ולסגור, אבל לשמחת כולם המסעדה צלחה את המשבר ופועלת כנגד כל הסיכויים.

    • רעות סהר

      קפה לוינסקי 41

      את קפה לווינסקי 41 אפשר היה לזהות עד לא מזמן בזכות הסוסיתא הישנה שחנתה מול הדוכן הקסום, אבל הסוסיתא פונתה כאשר הפך הרחוב למדרחוב. כאן, במה שנראה כמו מעבדה מכושפת, רוקח בני בריגה מיני שיקויים שונים ומשונים. החל מגזוז בטעמים עם עשבי מרפא, קפה משובח ועד משקאות פרוביוטיקה ואנרגיה טבעיים. בני, איש של אוכל שבעבר הייתה בבעלותו מסעדת קסרול בנווה צדק, מחזיק במכונת קפה של פעם, משנות ה-50 שירש מהבעלים הקודמים שלהמקום, ומכין גזוז במבחר טעמים בלתי נגמר: תפוז סיני, לימון פרסי, קלמנטינות, שזיפים, תות שדה, חרובים, תאנים, חבושים ועוד, הכל נמצא בעשרות הצנצנות על המדפים בחלל הקטן. בגזוז יש הפתעות כמו מקל קינמון, כוכב אניס ועשבים שונים, וכל כוס היא מיוחדת ומכילה מרכיבים שונים ומשונים, אבל כל הכוסות יפהפיות, עמוסות עלים ופרחים ומככבות באופן קבוע באינסטגרם.

    • דרור עינב

      דילק'ס

      איך הפכה חנות קטנה בדרום תל אביב לבורקס הכי מדובר בעיר? בזכות כישרון אפיית הסו-בורק של דילק בהג'י, אופה טורקייה, שחוץ מהידע באפייה, הביאה איתה גם מערוך טורקי מסורתי בעזרתו היא מרדדת ומקפלת וגם מעיפה באוויר את הבצק, איתו היא מכינה את הפלא המכונה סו-בורק, או איך שהתרגלנו לקרוא לו בעברית - בורקס מים. מדובר במאפה טורקי שעשוי מכ-15 שכבות של בצק יופה מבושל במים וממולא בכמויות נדיבות של תרד וגבינה. מגיל 12 למדה דילק את סודות האפייה הטורקית שהיא מתרגמת כאן בחנות הקטנה בדרום תל אביב גם לבאקלוות טורקיות יפהפיות ולעוד מאפים מתוקים מבצק עלים, אבל המנה אליה כולם חוזרים היא בורקס המים הגאוני שלה שמוגש לצד ביצה קשה, חריף וקצת חמוצים.

    • אפיק גבאי

      פלאפל גוזל וציונה

      מהמוסדות הקולינריים הוותיקים של פתח תקווה והמקום היחיד בארץ שכנראה מגיש פלאפל ושקשוקה בחצי כיכר לחם, מנה שהגה מרדכי תום המכונה "גוזל", סבו של אחד מהשותפים בעסק. כיכרות הלחם הענקיים והזהובים נאפים במקום, נחצים לשניים וממולאים עד אפס מקום בשכבות של שקשוקה לוהטת וכדורי פלאפל פריכים מאותו מתכון ותיק שקיים מאז 1974. מלבד המנה המפורסמת הזו המקום ידוע גם בצלחות חומוס עם שקשוקה, צ'יפס, רטבים ותלוליות סלטים טריים שמוכנים במקום מדי יום ולעיתים שעה שעה. אלי ומשה, מנהלי המסעדה כיום, שמו לעצמם מטרה לא לאפשר לאף אדם לצאת מהמקום שלהם רעב, ולכן המנות גדולות ונדיבות והשירות מלא באהבה.

    • יח"צ

      מסעדת חליל ובניו

      בסמטה צרה, צמוד לשוק רמלה, שוכנת החומוסייה של חליל ששמה יצא למרחקים ואת המסבחה החמימה שמכינים שם מגיעים לאכול מכל חלקי הארץ, מנה שנחשבת כמוקד משיכה לעיר רמלה. חליל, בעברו נהג מונית, הקים את המקום באמצע שנות ה-70 וכבר מההתחלה מכר למקומיים מסבחה כמנת ארוחת בוקר ערבית טיפוסית, מנת חומוס גרגירים סמיכה וחמימה, שעם השנים הצטרפו אליה לתפריט עוד כל מיני תוספות שאהובות גם על ידי הסועדים הרבים שמגיעים מחוץ לעיר כמו פלאפל, סלטים מיוחדים, ואפילו בשרים על האש. בשלב מסוים עברה מלאכת הכנת החומוס לבן מיכאל, שיחד עם הנכד קרי, מנהלים היום את המוסד הרמלאי החשוב הזה.

    • באדיבות המסעדה

      פק היי

      באופן די מפתיע, העיר חולון טומנת בחובה את אחת המסעדות הסיניות הטובות בארץ, שפועלת כמעט מתחת לרדאר. בפק היי מגישים אוכל סיני סצ'ואני בהשפעת וייטנאם, בהתאם למוצאם של הבעלים של המסעדה שהגיעו לישראל בספינת פליטים מויאטנם ב-1979. מזה 3 עשורים מגישים כאן כמה מהקלאסיקות הסיניות המוכרות בישראל משנות ה-80 כמו עוף מטוגן בשומשום, אגרולים קריספיים, בקר סצ'ואן חמוץ מתוק, כדורי עוף ברוטב ורדרד וגם עוף בקשיו, אבל גם מנות פחות מוכרות כמו ברווז צלוי ברוטב אננס, מרק לימון וירקות, עוף מוקפץ עם פקאנים, או וונטון מטוגן ממולא עוף. יש גם גלידה מטוגנת מצופה קוקוס ובננה מטוגנת שמוגשת עם גלידה לקינוח כמיטב המסורת הסינית-ישראלית. הכל בעיצוב הסיני הידוע, אדום ומצועצע, ובאווירה של הזמן עמד מלכת.

    • באדיבות המקום

      סקון נקון

      התאילנדית המשפחתית הקטנה של ראשון לציון, מסעדה ביתית נטולת יומרות שהיא העסק המשפחתי של בני הזוג דני שקד ואשתו התאילנדית רותיארת. שם, במסעדונת הקטנטנה שבה פחות מעשרה שולחנות, הם מגישים תפריט תאילנדי הנאמן למקור ככל האפשר. אין כאן עיצוב, הכל פשוט ונגיש, והטעמים שומרים על האותנטיות התאילנדית עם מנות מוכרות הכתובות בתפריט בשמן התאילנדי, עם עשבי התבלין התאילנדיים וחלב הקוקוס, הרבה צ'ילי חריף, למון גראס, בוטנים ושום, הכל ביד מדודה ומדויקת ובתיבול עז טעם אך מאופק ככל האפשר. גם קבלת הפנים התאילנדית החייכנית והנעימה הנהוגה במקום היא משב רוח רענן ברחוב הראשי של ראשון לציון.

    • אורון עמר

      פבריקה

      הפיצה המבריקה שפתחו בשנה שעברה אורון אמר ואביעד ענאקי ברחובות, פיצרייה שהביאה אל העיירה הקטנה את הבשורה האותנטית האמיתית של פיצה איכותית המבוססת על העקרונות הקשוחים של פיצה נאפוליטנית אמיתית. הפיצות הן מלאכת יד מדויקת מבצק עם אחוזי מים מאוד גבוהים, הרבה אוויר ושמרים טבעיים בלבד, מה שנקרא מחמצת שאור, שעובר התפחות כפולות. התוצאה היא פיצה דקה וגמישה בעלת שוליים עבים, מנוקדים בכתמים שרופים מטמפרטורה של כ-450 מעלות בה היא נאפית בטאבון האבן המרשים המוצב במקום. באותה רצינות בה מתייחסים בפבריקה לפיצה מתייחסים לכל מנה בתפריט, גם לפיצות הפחות שגרתיות, גם לבחירת חומרי הגלם, וגם לשירות החינני במסעדה הקטנה.

    • אפיק גבאי

      דוד לאור

      לפני שמונה שנים פתח השף קונדיטור דוד לאור קונדיטוריה צרפתית קטנה בביתו בעין כרם הקסומה. זה היה אחרי שחזר מלימודי הקונדיטוריה בבית הספר קורדון בלו שבפריז, ותהליכי העבודה המסורתיים עוד היו שגורים בכפות ידיו. הידיים הללו יצרו קרואסונים, אקלרים, מקרונים, ועוד מיני מגדנאות וקונפיסרי שמהר מאוד התפרסמו ונודעו ברבים. לאחר שנתיים, ובעקבות ההצלחה, העתיק לאור את העסק לאיזור התעשייה הישן של מבשרת ציון על פי כל הכללים של קונדיטוריה צרפתית קלאסית, עם דגש על תהליכי עבודה ידניים, מסורתיים וטבעיים, שימוש בחומרי גלם איכותיים ונכונים, סוגים מיוחדים של קמח וחמאה, וללא כל תוספים או חומרים תעשייתיים. כשהמאפייה הקטנה שלו היתה עמוסה תדיר, התרחב לאור והקים בית קפה קטן בשוליים של המאפייה שם הוא מגיש מאפים, קינוחים, קפה ומשקאות מצוינים, שאולי מתנגשים עם האווירה של אזור תעשייה, אבל משתלבים מצוין בתחושה הפסטורלית הכללית של הרי ירושלים.

    • דרור עינב

      חממת הסחלבים

      במבנה ישן, שהיה בעבר חממת סחלבים מיתולוגית, בקיבוץ מעלה החמישה, הוקמה מסעדה קטנה, שקטה ונעימה, שהאוכל בה נפלא והיא מוארת ומשמשת עדיין גם כמשתלה קטנה לסוקולנטים, סחלבים ועציצים למיניהם. דניאלה ודודי אסלן הקימו את המקום בדמותם; היא אמנית שלקחה את החיבה שלה לסחלבים וצמחים והפכה אותה למקצוע, והוא שף שעמד במשך שנים בראש המטבח של הלינק, מהמסעדות הירושלמיות הוותיקות והמוכרות. האוכל במסעדה חלבי, פשוט ואלגנטי, שרובו סובב סביב המטבח האיטלקי כשהכל מוגש בצורה יפהפיה כשהמינימליזם שולט, לצד יינות וקפה מצוינים, על רקע הצבעוניות המרגיעה של הסחלבים.

    • אלון מסיקה

      חומוס עיכרמאווי

      ב-1952 נפתחה מסעדת עיכרמאווי שמכרה מיני מאכלים מבושלים וביניהם גם מנת חומוס אחת ממתכון של אחד העובדים הסורים. במלחמת ששת הימים נטרפו הקלפים בירושלים כולה ותנועת האנשים בשער שכם השתנתה, כמו גם הגיאוגרפיה והכלכלה של האזור. עיכרמאווי ישבה בנקודה בה חלפו מאות מתושבי מזרח ירושלים בדרך לעבודתם בתוך ישראל, כבר לא היה זמן ופנאי לבישולים והיה צריך להתמקד בדבר אחד שיהיה מהיר ומשביע. החומוס של עיכרמאווי מיוחד, יש המכנים אותו החומוס הירוק בשל הפטרוזיליה הצובעת את המשחה בגוון ירקרק. זהו חומוס אוורירי שנכתש עד היום ביד, בעזרת מכתש ועלי, חמצמץ ממיץ לימון אמיתי, מתובל מאוד ומכוסה כולו בשמן זית זהוב. היו תקופות ששער שכם היה מוקד של עימותים ובעיות ביטחוניות, ובכל נקודת זמן היתה לפחות עוד חומוסיה אחת בירושלים תחת השם עיכרמאווי, אבל החומוסיה בשער שכם היא מהמיוחדות והוותיקות במדינתנו, האטמוספירה שבה הוא נוצר ייחודית, חומוס סורי, במזרח ירושלים, באזור מריבה, מקום ששרד בינתיים הכל.

    • באדיבות המסעדה

      דוויני פיתה בר

      ב-2014 כשטרנד הפיתות עוד היה בחיתוליו, החליטה דיני קסורלה, עובדת בתחום התקשורת לשעבר, לשנות כיוון בחיים ופתחה בר פיתות סמוך לשוק מחנה יהודה בירושלים. דיני לא עסקה בבישול לפני כן באופן מקצועי, אבל שנים היה לה חלום לפתוח מקום בשוק. בדוויני פיתה בר הרבה מהמנות מגיעות עם פיתה, חלקן עליה, חלקן בתוכה, או כמו שהיא קוראת לזה "סגור או פתוח", סגור זה בפיתה רכה ואוורירית, ופתוח זה על גבי ברוסקטה מפיתה. יש גם לא מעט מנות שמגיעות בצלחת או בקערה, בצבעוניות של שוק מחנה יהודה, יש כאן דגים ובשרים והרבה ירקות, טחינה וחריף ועשבי תבלין מהשוק, הכל באווירת בר קלילה וצבעונית כמו האישיות של דיני.

    • אנדרו מלקובסקי

      הארוויס

      שף חיים (הרווי) סנדלר, יליד קנדה שעשה עלייה בשנת 2010 מוונקובר, פתח בתחילת 2018 את מסעדת HARVEYS בירושלים, מסעדת בשרים מעושנים המבוססת על מעשנת עץ בעישון איטי, בסגנון ברביקיו אמריקאי. סנדלר עושה שם מה שעוד לא נעשה בירושלים, טקסס ברביקיו אמיתי וכשר, נתחי בשר מצוינים הנעשים בשיא ההקפדה ומוגשים לפי כל כללי הטקס האמריקני, כריכים עמוסי בשר מעושן, הכל לצד התוספות המתבקשות כמו טבעות בצל עצומות תוצרת בית או סלט קולסלאו קלאסי. בתחילת השנה פתח סנדלר סמאש בורגר חדש בצמוד למסעדה הקטנה שלו, בו הוא מתמקד אך ורק בהמבורגרים בסגנון אמריקני מובהק.

  • דרום

    • דרור עינב

      אדיס עלם

      את מגש הביינטו הצבעוני והמתובל שמגישה אפרת אספה במסעדת אדיס עלם, מומלץ לאכול לצד הבירה האתיופית המרירה שמוגשת במקום. את האירוח מסיימים בקפה אתיופי חזק שנקלה על מחבת לעיניי האורחים. את המסעדה הקטנה והמקסימה פתחה אספה, מהנדסת אלקטרוניקה, לאחר שחזרה משליחות באוסטרליה עם משפחתה והחליטה שזו הדרך בה היא רוצה להנציח את זכר אמה שנפטרה באתיופיה והייתה בשלנית ידועה בכפר. אספה היא מארחת בנשמתה ואת התבשילים שלה המבוססים בעיקר על קטניות וירקות היא מתבלת בעדינות ומגישה עם אינג'ירה אוורירית העשויה קמח טף.

    • אפיק גבאי

      רונג'אן

      רונג'אן, המסעדה התאילנדית האותנטית שמסתתרת דווקא באשדוד, נפתחה לפני 8 שנים, וקרויה על שם בעלת המקום התאילנדית. המקום לא גדול, יש בו בסך הכל 30 מקומות ישיבה, בעיצוב צנוע, אבל האוכל שווה הכל. במטבח הקטן עובדת רונג'אן מבוקר עד ערב, מוציאה מטעמים תאילנדים עליהם גדלה, ידיה מיומנות בתנועות גלגול הספרינג רולס והכנת האטריות, והיא אשפית ברטבים המקוריים, בשילובי הטעמים ובמינונים, כשהקארי שלה מעלה זכרונות מצפון תאילנד. בינתיים מחוץ למטבח, מנהל את הפלור ואת ההזמנות בעלה אבי. הכל ברונג'אן נאמן למקור, הטעמים לא מתחנפים, הצ'ילי חריף, ואם אין עומס גם יכינו לכם בננה לוטי כמו בקוואסאן.

    • אפיק גבאי

      פינת אוכל

      הכריכייה הקטנה הזו בבאר שבע עברה שיפוץ לפני כמה שנים והפכה למזללת סנדוויצ'ים נוחה ומרווחת שבה לוקחים את עניין הסנדוויצ'ים מאוד ברצינות. הכריכים הענקיים נעשים מלחמנייה רכה בגודל של חצי כיכר לחם שעוברת השחמה קלה ולתוכה מעמיסים בסדר מופתי סוגי בשר שונים ונקניקים לפי העדפת הסועד, שעוברים צלייה קלה על הפלנצ'ה, ורטבים יוצאי דופן שהם פסגת הקולינרייה הבאר-שבעית כמו כמו רוטב מלפפון ירוק ושום, רוטב אפרסק וויסקי, או פסטו נענע ונוספים. מעל הכל אפשר להניח ביצת עין או תוספות אחרות מהרשימה, כשהתוצאה היא כריך ענק, משביע, וגם יפהפה, שכל הטעמים שלו זוהרים ממקוריות וטריות, וגם צמחונים ימצאו את עצמם שם בקלות עם כמה אלטרנטיבות.

    • באדיבות המסעדה

      הבגט של אורי

      כבר 34 שנים שאורי כהן מכין את הבגטים שלו שמפורסמים בכל העיר באר שבע, ומגיעים לאכול אותם מכל העדות והמגזרים. הדוכן שלו עמוס מאוד בשעות הצהריים ולשם כך מתגייסים כל בני המשפחה שלו כשמטרת העל של אורי היא להוציא בכל פעם מחדש את הבגט המושלם עם חביתת ירק, טונה, שקשוקה או שניצל. מקפידים כאן במיוחד על טריות ועל ההרכבה המדויקת של הבגט עם מריחות מלאות תשומת לב של הרטבים, ותוספות מאוזנות של סלטים, כך שכל ביס יהיה מושלם. למרות כל השינויים שעברו על מרכז העיר באר שבע עם השנים, דווקא הבגט של אורי היה ונשאר אגדה, כשאורי מקפיד להיות תמיד נוכח, לשים עין על הבגטים שיוצאים ללקוחות ולתת תמיד שירות עם חיוך.

    • גל איצקוביץ

      הדלפק

      דוכן הפיתות העמוס והמבוקש בעיר העתיקה בבאר שבע, שהוא כשמו כן הוא דלפק קטן של מטרים ספורים שתמיד משתרך מולו תור ארוך של סועדים רעבים. בר אשכנזי ואליעד אברהם, תושבי העיר, הקימו את הדוכן כנראה עם הרבה השראה מדוכני הפיתות סטייל אייל שני, והם עושים את זה בדרכם המיוחדת והמצוינת. כל תבשיל ומנה בדלפק, החל מחזה עוף וקבבים, ועד ביף בורגיניון או צ'יקן קארי, קציצות ירק או תבשילים אחרים שמתבשלים בסירים, נכנסים לפיתה רכה בכמות נדיבה, לצד צ'יפס מצוין, ירקות מוחמצים, וכמה "שליכטות" של טחינה או רטבים אחרים תוצרת בית שמוסיפים לארוחה גיוון וצבע. אפשר גם לקבל את המנות בצלחת או בחלה, ומה שבטוח שזו חוויה.

    • באדיבות המסעדה

      קונדיטוריית הפיקוד

      קונדיטוריית הפיקוד שנקראת כך בגלל סמיכותה לפיקוד דרום, אבל מוכרת גם בשם בורקס אומי, היא אחד ממוסדות הקולינריה הוותיקים בעיר באר שבע, שנפתח ב-1979 על ידי הוריו של אברהם בלדינגר הידוע בכינויו אומי. ב-1981 אומי ואחיו קלמן לקחו את הקונדיטוריה תחת ניהולם. אפשר לזהות את המקום בקלות בזכות התור של מי שמחכים לבורקס הגבינה הטרי והמבוקש שמגיע עם הביצה והחריף שהוא תוצרת בית, ממתכון סודי של אמם של השניים. אומי הוא האיש בעל החיוך שמקבל את הלקוחות ונמצא תמיד בפרונט בעוד קלמן הוא הקונדיטור והאופה שאחראי על כל הייצור. דורות של משפחות גדלו על הבורקס ועל המאפים של האחים שעובדים קשה ובהתמדה כבר 40 שנה.

    • באדיבות המסעדה

      סומסומיה

      בתחילת השנה פתח אבישי נגר את סומסומיה במצפה רמון, מסעדונת קטנה הפועלת בסופי שבוע בלבד ומוגדרת כמסעדה לבנטינית עם תפריט שרובו טבעוני. נגר, שף צעיר שעורך סדנאות ומושפע גם מהמטבח המקסיקני והאיטלקי, מקיים בימי שישי ושבת במקום ארוחות צבעוניות ומדבריות מתפריט מתחלף ובו מנות כמו עראייס טבעוני במילוי כרובית, גספצ'ו עגבניות שרי צהובות, מעורב ירושלמי טבעוני של כרובית, חצילים מנגולד לימון כבוש ואריסה, או מנות עם קצת בשר כמו שווארמה פרגית על חומוס כרובית או פילה בקר על תפוח אדמה מדורה ביין אדום. בימי שישי יש במקום מוזיקה חיה, ובכלל, בזמן קצר שכולל את מגבלות הקורונה, הצליחה הסומסומיה להפוך למוקד בילוי בעיירה הדרומית המנומנמת ולאחד המקומות הכי טעימים בסביבה.

    • דרור עינב

      חאן גמלייה

      חוץ מבקתות האירוח בחאן גמלייה יש גם מסעדה ענקית שמזכירה אוהל בדואי (אבל ממוזג), ושם על השולחנות בין הספות, השטיחים והכריות, אפשר לאכול ארוחות מדבריות ענקיות המלקטות קצת מכל האוכל העדתי שאנחנו מכירים. על הסירים מתקלטת מיכל סוויסה, שהיא ובעלה ציון הגיעו לכאן להפריח את השממה, לקחו את המתחם שהיה מפורסם פעם כחוות הנאקות ועבדו ימים כלילות לטפח אותו ולהכשיר אותו לאירוח והסעדה. מיכל ושורשיה המרוקאים מוציאים מהמטבח מנות כמו סינייה פול או בשר, אורז מתובל, במיה פיקנטית, בשרים על האש בליווי סלטים כמו חצילים על האש, סלק חמצמץ עם בורגול, קישים צמחוניים נפלאים של בטטה ותרד, חומוס ביתי ועוד, כשבחמישי בערב המקום לובש אווירה של בר עם אלכוהול ומוזיקה חיה.

    • ראובן קסטרו

      כפרוצ'קה

      בית הקפה ומעדניית הבוטיק האיטלקית של בני הזוג אוריה אהרוני וליזה טלמזסקי, שלפני שש שנים החליטו לפתוח את המקום הרומנטי הזה דווקא במרכז המסחרי הישן בערד, החלטה שהתבררה נכונה ככל שהעסק הלך והתייצב כאחד המקומות הכי שווים בעיירה המדברית. את ניסיון האפייה והקונדיטוריה שלה הביאה ליזה בתפריט שבמרכזו רשימה של פיצות משובחות העשויות בצק עבודת יד שהוא מלאכת מחשבת סודית, שנח כ-12 שעות לפני שנכנס למעמקי הטאבון. אבל בפינת החמד הזו מגישים גם קלצונה, פוקצ'ות וכריכים מסוגים שונים, סלטים ומגוון מאפים מתוקים העשויים ביד הקונדיטורית העדינה של ליזה.

    • דרור עינב

      Meating Point 102

      Meating Point 102 הוא המיזם הקולינרי האישי של נמרוד רוגל, שעבר לדרום אחרי שנים של עבודה במטבחים נחשבים בירושלים כמו מונא ומחניודה. הפרויקט הקולינרי הזה הוא לא קונבנציונלי, כשרוגל לקח כבאית צה"לית ישנה, שיפץ אותה והעמיד אותה בכניסה למושב קלחים, ואז עוד הביא את אסף גרופר, מומחה טאבונים, שלראשונה התבקש לסייע בבניית טאבון בתוך משאית. התוצאה היא מסעדה פתוחה שמגישה תפריט בשרי קטן ומשובח כשכל המנות נאפות בטאבון, ואחת לשבוע, בימי חמישי גם מדליק רוגל את המעשנה שהביא במיוחד מטקסס ומוציא משם לא מעט מנות בשר מעושנות. לכבאית יש רחבת דשא ענקית ומוצלת שהילדים מתרוצצים בה, וגם מדורה בשעות הערב. זאת ועוד הן הסיבות שהמקום הפך לנקודת מפגש משפחתית דרומית מבוקשת.

    • רונית אבידן שיינפלד

      ברויטמן

      המאפייה של יובל זיו, שהקים לפני 6 שנים בעיר הדרומית אילת, המבוססת על לחמי מחמצת באפייה מסורתית, לחמים של שלושה מרכיבים בלבד - קמח, מלח ים אטלנטי ומים. זיו אמנם פתח את המקום ב-2104 אבל יש לו היסטוריה משפחתית של אפיית לחמים עוד בפולין שלפני המלחמה. את הלחמים המצוינים הוא משלב בתפריט בית קפה שמוגש במקום קטן וקסום בצפון העיר עם מרפסת נעימה לשבת בה וצוות עובדים חייכניים. אפשר לקחת הביתה מתוצרת המקום לחמי שאור ייחודיים, מאפים מתוקים ומלוחים, או לשבת ולאכול במקום כריכים מושקעים לצד קפה ולסיים בעוגה או עוגיות תוצרת המקום.

walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully