וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לקחת לאי בודד

איתי להט

22.1.2007 / 21:50

מקורות זרים: "ישראל נמצאת במקום השני, מייד אחרי מקסיקו, במרוץ אחר הגרעין." אה.. זה של האבוקדו כמובן

ירוק בפנים, ירוק בחוץ ולא משעמם כמו מלפפון - האבוקדו - האגס של האצטקים. את השם לפרי הזה שמגיע לשיא אונו בחורף, העניקו האצטקים שכינו אותו ahuacatl. הספרדים הכובשים, ייבאו את הפרי לחלקים נוספים של העולם ושיבשו את שמו ל- aguacate ומשם הוא השתרש בשאר העולם כאבוקדו. כיום מגדלים אותו במרכז אמריקה, דרום אמריקה, דרום ארצות הברית, ספרד וישראל. אגב, לישראל שבה גידול האבוקדו הוא שני בחשיבותו רק לפירות ההדר (150 אלף דונם אבוקדו וצריכה של 5 קילו אבוקדו לנפש – מקום שני בעולם אחרי מקסיקו), תפקיד ראשי בהיכרות של האירופאים עם הפרי הירוק, בייחוד בגרמניה וצרפת שהתאהבו בו ללא סייג. לארץ, דווקא הביאו אותו הנזירים השתקנים מלטרון. בחצר המנזר שסגורה לסקרנים, גדלים כך אומרים, עד היום עצי האבוקדו העתיקים בישראל.

כמו הרבה פירות אחרים, גם האבוקדו מפתח את הפוטנציאל התזונתי שלו לאחר הקטיף מהעץ. נהוג לקטוף אותו רק אחרי שאחוז השומן בו עבר את סף תשעת האחוזים. האבוקדו מבשיל בטמפרטורת החדר, וכדאי לאחסן אותו יחד עם בננות ותפוחים בכדי לעזור לו להבשיל.

התוצאה היא פרי שנאכל כבר מעל 8,000 שנים, עשיר שומן חלבונים וויטמינים B, A ו- C. חוץ מזיתים ואגוזים, האבוקדו הוא הפרי היחיד המכיל שמנים מסוגים בלתי רוויים (אלה הנחשבים כבריאים לנו, בעלי תכונות המונעות כולסטרול, תהליכי חמצון ומחלות לב). יש בפרי גם שפע של חומצה לינולאית, העוזרת לגוף לייצר הורמונים חשובים והוא משופע בוויטמין E, שהוא נוגד חמצון חשוב.

למרות שפע המינים, אבוקדו ממוצע שוקל בין 150 ל- 200 גרם ומכיל בממוצע כ- 200 קלוריות ל- 100 גרם. יחד עם זאת, הוא עשיר מאד באשלגן ודל בנתרן, ובכך מתאים לבעלי נטייה למחלות לב, כולסטרול וטריגליצרידים. יש בו ברזל, סידן, מגנזיום ומעט ויטמין C, והוא גם מכיל את כל חומצות האמינו החיוניות, מה שהופכו לבעל חלבון מלא. כל התכונות האלה למשל, הופכות אותו למומלץ ביותר עבור צמחונים, אנשים בתהליכי החלמה, טבעונים, תינוקות, וילדים. חשוב להבשיל את האבוקדו היטב, לא רק משום שהוא מגיע לשיא ערכים, אלא גם משום שאבוקדו לא בשל עלול לגרום להרעלה.

בארץ נוהגים לגדל 5 זנים עיקריים של אבוקדו. הזן המפורסם ביותר הוא האטינגר, אבוקדו גדול בעל קליפה חלקה ומבריקה. זן האס בעל הקליפה הקשקשית, הכהה והמחוספסת, מגיע לשוק במחצית השנייה של עונת הקטיף והוא מתאפיין בטעם אגוזי ונטייה להשחרה. שלושה זנים נוספים הם הפוארטה, שגם הוא מגיע באמצע העונה, והנבאל וריד, זני סוף העונה, עגולים כדוריים שלא ניחנים בטעם משובח, אך יכולים להחזיק על העץ עד חודש ספטמבר.

לכל מיני האבוקדו תכונות ויכולות ריפוי משותפות. כך למשל בקובה נהוג להשתמש בתמצית שורשי אבוקדו חמה לטיפול בשיעול. ביפן, עובדים מדענים מאוניברסיטת Shizuoka University על פיתוחה של תרופה לדלקת הכבד. זאת בין השאר בשל יכולתו של האבוקדו להתמודד עם בעיות עיכול ונזקי כבד: תמצית עלי אבוקדו משמשת לטיפול בשלשול, גלעין האבוקדו, שעובר תהליך של חיתוך, קלייה ופירור, ניתן כתרופה עממית לדיזנטריה. גם לקליפת הפרי תכונות אנטיביוטיות וניתן להשתמש בה כחומר קוטל תולעים.

מעבר לתכונותיו הרפואיות, האבוקדו גם משמש את תעשיית הקוסמטיקה, לייצור תכשירי שיער (שמפו) וקרמים טבעיים לעור, בשל אחוז השומן הגבוה שיש בו. שימוש חביב נוסף של הפרי הזה, הוא למצות את הנוזל החלבי של הגלעין שבו, שהופך עם החשיפה לאור לאדום ומשמש כדיו בלתי מחיקה לכתיבת מסמכים וציור. נסו את זה על אי בודד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully