ההיסטוריה חוזרת

מיהם שלושת הכושים? על מה הימרו בקזינו גלי אביב? והיכן הגישו "תופינים ומגדנות"? על כל השאלות האלה ועוד עונה התערוכה "בתי הקפה של תל-אביב 1980-1920" המוצגת בימים אלה במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב.

המחפשים מעט נוסטלגיה, או בילוי היסטורי משכיל של שעה וקצת, ימצאו אותה בתערוכת בתי הקפה אותה אצרה בתיה כרמיאל. שיטוט היסטורי בבתי הקפה של תל אביב, מלמד כי מעט מאוד השתנה. תושבי תל אביב הם חובבי קפה סדרתיים עוד מימי ראשית היישוב. ואם אתם סתם ציניקנים, כדאי שתדעו כי לא ירחק היום ותערוכה דומה תעלה על גם על קפה ביאליק, באצ'ו ונח. ועל זה כבר אמר חיים חפר בין לגימת קפה אחת לשנייה: "רבותי, ההיסטוריה חוזרת".

בתיה כרמיאל, אוצרת התערוכה מספרת על חשיבותם של בתי הקפה בתל אביב: "מאמצע שנות העשרים של המאה העשרים הייתה תל-אביב, העיר העברית הראשונה, למרכז הכלכלי והתרבותי של היישוב היהודי בארץ-ישראל. כעיר חדשה, מודרנית וקולטת עלייה ניכרה באורחות החיים בה השפעה אירופית, שאחד מביטוייה היה בתי הקפה הרבים שקמו בה והיו לחלק בלתי נפרד מנופה העירוני".

"התערוכה והספר המלווה אותה מבקשים לשפוך אור על היבט זה, שטרם נחקר לעומקו, של חיי החברה והתרבות בתל-אביב, תוך התמקדות בבתי קפה נבחרים – סגנונם האדריכלי ועיצובם הפנימי, בעליהם ויושביהם, תרבות הישיבה והבילוי בהם, התפריט והשירות".

התערוכה פותחת בסקירה של בתי הקפה החל משנת 1920, עת הוקמו הראשונים שבהם, ונחתמת בשלהי שנות השבעים, כשירדה קרנם של כסית ושל רוול, שני בתי קפה ששלטו בכיפה במשך עשרות שנים והיו מסמליה המובהקים של תל-אביב.

אפשר לחזות בתערוכה בצילומים משנות ה- 20 המנציחים את בתי הקפה הערביים של יפו, שם ישבו המבקרים על שרפרפים והתענגו על עישון נרגילה, שתיית קפה שחור ומשחקי שש-בש. אבל לא עיר צעירה כתל אביב תוותר על בתי קפה משלה. צילומים יש גם משני בתי קפה בעלי צביון אירופי: קפה לורנץ בבעלות משפחה טמפלרית, ששכן בסמוך למושבה הגרמנית ואירח נשפי ריקודים, הצגות ואירועי תרבות; וקפה ליפשיץ, שהיה חביב על סופרים, פקידים ועסקנים מבני העלייה השנייה.

את ההצגה בתערוכה גונבות כרזות מקסימות משנותיה הראשונות של העיר ואילך. העברית הארכאית והעיצוב מעוררים געגוע לעיר קטנה ולבנה שזה עתה נולדה בחולות.

כך למשל כרזה של בית הקפה החדש "שלושה כושים", המעיד על עצמו כ"מראה המעניין בעיר", ומבטיח שביתן הגן שלו יעניק "צנה ומרגוע גם בלהט חום הקיץ, כשברקע תנגן התזמורת המורחבת של קפוסטא-בנארי מוסיקה מודרנית ונגינות שעשועים". אכן משעשע.

בית הקפה של ב. סגל. לעומתו, נוקט בגישה יותר פרקטית: "המחירים נוחים, נקיון מוחלט, סדר יפה ויחס טוב. מתקבלות הזמנות גם לתופינים ומגדנות עבור נשפים וחתונות".

כרזה מקפה סן רמו ששכן על שפת ימה של העיר, מציגה אותו כמקום לוהט. "בכל שבת ויום ראשון תה-רקוד עם תוכנית מלאה". ומה במשך החודש? "הופעות של שורה טפלובה, בית ספר לבלט של האחיות באומן, תזמורת פרסקו-זומרפלד והופעות של דוקטור י'קיל – פנתום הקרנבל". אומנות זעירה, כך כינו את זה אז.

כמובן שבתערוכה מוקדש קיר שלם לבית הקפה המיתולוגי כסית. "מכולם, רבתה חשיבותו של קפה כסית של חצקל, מעוזה? של הבוהמה המקומית במשך עשרות שנים, שרשם פרק חשוב בקורותיה של תל-אביב", מסבירה כרמיאל בטקסט האוצרותי. "התערוכה והספר המלווה אותה הם ניסיון ראשון לבחון את התפתחות בתי הקפה בתל-אביב בפרקי זמן מרכזיים בתולדותיה. חומרי התצוגה הרבים והמגוונים, הרואים כאן ברובם המכריע אור לראשונה, מקיפים צילומים, כרזות, מודעות, מתוות ותכניות אדריכליות, מסמכים, יצירות אמנות ופריטים ששימשו בבתי קפה שונים". וחצקל גם.

התערוכה מוצגת עד 20 במאי 2007, מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב, רח' חיים לבנון 2, רמת אביב, 03-6415244.