אחד החטיפים האהובים עלי מימי ילדותי היה פרחי כרובית מצופים בביצים ובפירורי לחם, ומטוגנים, כמו שניצל. את הכרובית אמי הייתה מבשלת קודם במי לימון כדי לרכך אותה מעט, ואז מצפה ומטגנת. להגשה, היא הייתה מפזרת על הכרובית המטוגנת שמיר קצוץ, ואנחנו היינו טובלים את פרחי הכרובית במיונז. זה היה מעדן פשוט וטעים מאין כמותו.
השנים חלפו, והגיזרה כבר לא מה שהייתה. גם תגובת הגוף לאוכל מטוגן היא לא משהו, ובכלל, קשה היום לרדת על קערת חטיפים מטוגנים, אפילו הליבה שלהם היא כרובית, בלי להרגיש אוייבים של משטרת הבריאות. שלא לדבר על ריח הטיגון שתלוי בבית זמן רב אחרי הטיגון עצמו, במיוחד בימים קרים, שבהם פתיחת חלונות ואיוורור רציני לא תמיד באים בחשבון.
החיסרון הגדול ביותר בטיגון למי שאוכל לבד, הוא שמצד אחד, אם כבר ממלאים מחבת בשמן וממלאים את הבית בריח הטיגון לימים על גבי ימים, לא משתלם לעמוד ולטגן מנה אחת. אבל מצד שני, כמו שניצל, גם כרובית מטוגנת טעימה רק מייד אחרי הטיגון, וחימום חוזר לא עושה איתה חסד. הציפוי מתרכך והופך סמרטוטי, ולפעמים פשוט נושר לו מהכרובית.
כאן נכנסת לתמונה טכניקת האידוי. באמצעים פשוטים (סיר קוסקוס, שושנת אידוי, מתקן אידוי מבמבוק או סיר פסטה), אפשר להכין במהירות כרובית מאודה. המתקן מונח על מים רותחים, והאדים חודרים דרך הנקבים שבמתקן האידוי, ומבשלים את הירק. כדי להעשיר את טעמו של הירק המאודה, אני תמיד מוסיף למים ענפים של עשבי תיבול, בדרך כלל שמיר ופטרוזיליה, אבל אפשר להוסיף גם כוסברה, עלי דפנה, טימין או כל עשב תיבול שאתם אוהבים ונראה לכם מתאים. גם כמה גרגרי פלפל שחור שלמים יוסיפו טעם, שלא לדבר על שורש פטרוזיליה או שורש סלרי. בכלל, כדאי להתייחס למי האידוי כאל מעין ציר ירקות מהיר, ואם מוסיפים לו כל כך הרבה ירקות, אז גם כדאי לסנן אותם ולשמור אותם למתכון שדורש הוספת ציר ירקות (מי האידוי יכולים לשמש בסיס מצויין כמעט לכל מרק שהוא). אפשר בהחלט לצרף לכרובית ולברוקולי גם פילה של דג, ואז לקבל ארוחה שלמה.
התוצאה גם בריאה יותר, גם טעימה מאוד, וגם וזה חשוב למי שאוכל לבד מצויינת בחימום חוזר (וקצר) במיקרוגל, כך שאפשר להכין כמות גדולה, ולשמור אותה במקרר (בחורף אפילו עד שבוע, בתנאי שהכרובית מאוחסנת בקופסה סגורה היטב).
אז נכון, שכמו שאמרה איינה גארטן, "הרוזנת היחפה", שכל מה שטעים כשהוא לא מטוגן, טעים עוד יותר כשהוא מטוגן, אבל אם אתם אוהבים כרובית וברוקולי, קשה יהיה לכם לעמוד בפניהם גם בצורתם המאודה.
כרובית וברוקולי מאודים ברוטב יוגורט
חומרים ל-4-6 מנות:
כרובית, מנוקה ומופרדת לתפרחות
ברוקולי, מנוקה ומופרד לתפרחות
מים
כמה ענפי שמיר
כמה ענפי פטרוזיליה
לרוטב יוגורט:
1 גביע יוגורט טבעי
1 כף מיונז
1 כף שמיר קצוץ
מלח
פלפל
ההכנה:
1. מוזגים מים לסיר רחב. גובה המים צריך להיות כזה שהם לא ייגעו בתחתית מתקן האידוי. מוסיפים למים את ענפי השמיר והפטרוזיליה, ומביאים לרתיחה. מניחים מעל המים הרותחים את שושנת האידוי (או מתקן אידוי אחר), ועליה בשכבה אחת את תפרחות הברוקולי והכרובית. מכסים, מנמיכים את הלהבה, ומאדים כ-8-10 דקות (תלוי בגודל הירקות), עד שהירקות מתרככים מעט, אבל עדיין שומרים על פריכות. בתום האידוי הכרובית והברוקולי יהיו מבריקים, וצבעיהם יהיו חזקים יותר מאשר בתחילת התהליך.
2. בקערה קטנה מערבבים את חומרי הרוטב.
3. מגישים את הירקות המאודים, ולצידם את קערית הרוטב.
הערות וגיוונים:
1. לאחר אידוי הכרובית והברוקולי, אפשר לצפות כמו שניצל ולטגן בשמן עמוק עד שהם זהובים.
2. אפשר להחליף את השמיר שברוטב היוגורט בכף גבינת רוקפור מפוררת ובכף אגוזי פקאן קלויים וקצוצים דק.
3. אפשר לאדות בשיטה זו גם אספרגוס, פטריות, גזר מקולף וחתוך למקלונים עבים וגבעולי סלרי. כולם טעימים מאוד עם רוטב היוגורט.
4. אם מתעצלים להכין את הרוטב, הכרובית והברוקולי טעימים מאוד גם עם מיונז איכותי, ישר מהצנצנת, בלי שום תוספת. הם אפילו עוד יותר טעימים עם מיונז לאחר שטוגנו כמו שניצל (הערה מס' 1).
5. בסוף הבישול, מי האידוי הם בעצם ציר ירקות לכל דבר. לכן כדאי מאוד לשמור את אותם ולהשתמש בהם כבסיס למרק, או להוסיף אותם במקום מים לאורז, לפתיתים, לקוסקוס מהיר הכנה או לריזוטו.