ברוח הסליחות וחשבון הנפש של יום הכיפורים, מספר שפים מכים על חטאי מטבח קטנים. הם מגלים מאיזה חומר גלם הם מבקשים סליחה השנה בעוון קיפוח והתעלמות, והאם הם מתכננים לכפר על כך בשנה הבאה.
יוגב גרוס - מל ומישל, תל אביב: "דגי ים, וזאת מכמה סיבות מדכדכות. ראשית, מצב דגי הים פחות טוב מניסיוננו ממה שהיה פעם. המחירים רק עולים, והסחורה לא כמו שהייתה פעם. אולי זה החום, אולי בעיות עם מצרים או סיבות אחרות. לא יודע למה. שנית, ראינו לצערנו שעד שכבר מצאנו סחורה טובה כמו לוקוסים טריים שעולים הרבה, הם בסוף עמדו יפה במקרר ולא נמכרו. המגמה השנה הלכה יותר לכיוון פסטות ודגי בריכה זולים יותר. מנות של 100 שקלים ומעלה קשה יותר למכור. אני מקווה שהפרמטרים הללו ישתפרו בשנה הבאה, ואנשים יבחרו להשקיע עוד 30-40 שקלים ולקבל לוקוס במקום בורי. וכמובן שהסחורה תחזור להיות מה שהייתה לפני שנתיים-שלוש."
אייל לביא - רוקח 73, תל אביב ורוקח ים ביפו: "כבד אווז. בשנה האחרונה, ובעצם בשנים האחרונות, אני לא מגיש כבד אווז. אני אומר זאת בצער כי זה אחד המאכלים הכי מדהימים שיש. החלטתי להפסיק להגיש אותו מהסיבה ההומנית של צער בעלי חיים. אני מבקש סליחה גם מהאווזים וגם מהלקוחות. מסיבה זו כמובן לא אגיש אותו גם בשנה הבאה"
ארז קומרובסקי - לחם ארז: "אני חושב שאני צריך לבקש סליחה מהכרוב האדום ומהגזר. עד ראש השנה, לא השתמשתי בכרוב אדום, אלא לסלטים בלבד. בערב ראש השנה האחרון הכנתי ממנו תבשיל נהדר, חריף ומעט מתקתק עם פורט, צ'ילי ושיני שום. גיליתי את נפלאות הכרוב האדום, ושנה הבאה בהחלט אעשה עמו חסד. בנוסף, באוגוסט האחרון גיליתי את הגזר. עד אז השתמשתי בו בעיקר על מנת להכין ציר ירקות או עוף, ופתאום בצרפת גיליתי אותו מחדש. אפשר להגיד שהיום אני בקטע של גילוי, להחזיר עטרה ליושנה. לתת לחומרי גלם את המקום הראוי להם ולגלות את הסוד שלהם."
ניצן רז - טוקו בראשון לציון; סושיסמבה ואונו בתל אביב: "בשנה האחרונה הפסקתי להשתמש בצ'יליאן סי באס, אחד הדגים האהובים עליי ביותר, שאותו נהגתי לייבא מחו"ל. מדובר בדג ששוחה במים עמוקים בדרום האוקיינוס האטלנטי והוא מתאפיין במרקם עשיר ובשרני במיוחד. לאחרונה נמצא הצ'יליאן סי באס בסכנת הכחדה ובפיקוח דיג, ולכן הפסקתי לייבא אותו. גם בשנה הקרובה לא אייבא אותו מסיבות אקולוגיות, ואשתמש במקומו בדג הליבוט שבשרו אמנם מוצק יותר מזה של הצ'יליאן סי באס, אך הוא מתאים הן למנות טריות כמו סביצ'ה וטרדיטו והן למנות מאודות. אני אוהב להגיש אותו מאודה במיסו, בתוספת עלי באק צ'וי וחמוצים יפניים לצד קרוקט וואסבי."
ויקטור גלוגר - קלואליס, רמת גן: "אני משתדל לא להתעלם משום דבר ולא לעבוד לפי אופנות. השנה הלכתי חזק מאוד על בישולים מהירים בטמפרטורות גבוהות. כשיש סחורות טובות, אני אוהב להשתמש בטלה, ברווז וקלמרי טריים. עם זאת, מפאת המחירים הגבוהים השנה השתמשתי פחות בייבוא מוטס של דגים טריים. השנה אני מקווה בשביל כולנו שהמצב יהיה טוב יותר, ואני אוכל לחזור להשתמש בחומרי גלם יקרים יותר מן הים. אני מאחל שהעוגה תגדל, ולא תקטן. לכולם. שנוכל ליהנות מחומרים טובים ואיכותיים."
יונתן בורוביץ' - קפה 48, תל אביב: "חזה עוף, כי אני מאוד סקפטי לגביו. הוא לא מספיק טעים. אין לו עומק של טעמים, וצריך מאוד לעזור לו. עשיתי פעם מנה של חזה עוף עם אבוקדו, והעפתי את זה אחרי חצי ערב. כשלא הולך לי משהו, אני זורק את השולחן הצידה. אני מקבל את הקריזה, ולא מוכן לגעת בזה שוב. עכשיו האמת שאני מנסה לחזור לגעת בזה, עושה ניסיונות ועובד על כמה מתכונים, כי אין מה לעשות ישראלים אוהבים את זה. כולם אוהבים שניצל, לא?"
קובי כץ - בניולה, תל אביב: "בשנה האחרונה הזנחתי את הלובסטר. זהו חומר גלם שאני מאוד אוהב, שלא בכדי זכה בכינוי 'מלך הים'. בזכות בשרו המתקתק וטעמיו העשירים נחשב הלובסטר ליקר והיוקרתי מבין פירות הים. אך בשל מחירו הגבוה, שרק הלך והאמיר בשנים האחרונות, אין לו דרישה רבה ולכן אני בוחר שלא להגישו. בשנה הבאה בכוונתי לנסות ולשלב את הלובסטר במסעדת בניולה על פי הזמנה מיוחדת של הסועדים. המנה אותה אני רואה לנגד עיני היא לובסטר חלוט במים רותחים ניצלה עם חמאה ומוגש לשולחן לצד ארבע תוספות: ירקות צלויים על הגריל, אורז פילאף וזעפרן, רוטב חמאה ירוקה והולנדיים תפוזים".