קצת למעלה משנה עברה מאז נפתחה, בסוף החורף שעבר, מסעדת טאיזו. זו הייתה פתיחה מתוקשרת לתלפיות, עתירת רעש וצלצולים. כולם חיכו למקום המדהים החדש ולשף יובל בן נריה. לו האמנתי, לפני ביקורי הראשון שם, לכל מה שנכתב על טאיזו טרם פתיחתה, הייתי צריך להתאכזב מאד. לא התאכזבתי. ניסיון מצטבר ארבע ספרתי בכתיבת ביקורות לימד אותי לבור את המוץ מן התבן. יש פרומו (וזה בסדר) ויש מציאות. היה נחמד בביקור הראשון בטאיזו. נחמד מאד אפילו. לא פחות אבל גם בטח לא יותר.
חזרנו לטאיזו כדי להתרשם מהמתרחש בה עכשיו, אחרי שהמולת ההשקה שככה; כשמקומות נוצצים חדשים (פאסטל, טופולופומפו, קלארו, ז'אז'ו) הספיקו להתמקם בשטח ולתת לא פחות טוב בבאזז.
הפעם כבר ידענו היטב מה עומד לפנינו. ציפינו לארוחה כיפית וראויה, כזו שיש שיסודות אסיאתיים עממיים ומודרניים-בינלאומיים חוברים בה בתבונה וחן.
אחרי המפגש העגום, לא מזמן, עם טופולופומפו, מסעדה הנשענת על היגיון קולינרי דומה, טאיזו נראתה לנו כמו צפיחית בדבש. לא זול כאן אולי אבל לתמחור יש היגיון נהיר קצת יותר. אין בטאיזו שום תחושה של מכונה שתוכנתה לשגר יד ארוכה, שיטתית, לארנקו של הסועד. להיפך. איש לא ניסה לדחוף לנו דבר ו/או לגרור אותנו להרפתקאות כלכליות שסופן שיחת טלפון מפקיד הבנק. השירות היה מקצועי, נעים, ענייני.
אז היה נעים בטאיזו; ויפה שם, את זה כולם יודעים. טעים? נו, איך לומר, ככה וככה. אם לתאר בנאמנות את החוויה הרי שהיה טוב פחות מבארוחה הקודמת. אז, בפתיחה, לא היו מנות שממש לא פגעו. הפעם כן. לצד אלו שלא פגעו היו מיני מנות סבירות, אפשריות, חביבות לפעמים אבל לא באמת מרשימות או אפילו סתם מגניבות. לא סבלנו מהן אבל גם לא באמת התרשמנו מייחוד כלשהו או מערך סגולי מוסף שמאפיין מסעדה מוערכת. מפתיע, ולא לטובה.
התחלנו עם הר גאו צלופח (78 שקל) וסלט שרימפס (66 שקלים). מנת הצלופח לא חידשה דבר לאומה אבל הייתה עשויה ללא דופי. ארבעה כיסנים מוצלחים עם נוכחות ברורה לסקאלופ בתוכם, שהונחו בתוך רוטב על בסיס סויה מתוקה. יותר ענייני מווירטואוזי, אבל טוב.
סלט השרימפס אכזב. היו בו עשבים וייטנמיים, קריספי שאלוטס, תמרינדי וקרקר שרימפס. השרימפס עצמם, שאמורים היו להיות הרכיב הדומיננטי במנה, לא באמת נכחו שם. זו לא הייתה בעיית כמות. מינוניהם היו סבירים. נוכחות הטעם שלהם הייתה מינורית. בשאר רכיבי הסלט חסר היה, מאד, סיבובון: חמצמץ, חרפרף, פירותי, משהו. בהיעדר כל אלו הפכה המנה לבנאלית.
הר גאו סקאלופ (66 שקלים) ופוט סקירס עגל חלב (54 שקלים) היו מנות הסבב הבא. נוכחות הסקאלופ במנת ההר גאו הייתה מינורית, בקושי ניתן היה להבחין בה. בדיוק כמו במנת השרימפס, הרכיב שאמור להיות דומיננטי במנה, נחבא אל הכלים.
הכיסון עצמו היה מוצלח מאד מורכב בטעמיו, בלתי סטנדרטי בעליל. כמה חבל שכל הטוב הזה נבלע בריבואות קרם הקוקוס המתוקים, הבלתי אנינים בעליל, בתוכם ישבו הכיסונים. לו הגיע קרם הקוקוס הזה בנגיעות, רק כתוסף מינורי, יכול להיות שהיה עושה שם טוב. אבל ארבעת הכיסנים שכבו בתוך המון קרם קוקוס כמו כדורי פלאפל על חומוס או טחינה. גם אם ניסית, לא באמת יכולת שלא לצרוך מהם. חבל. זו דוגמה מצערת במקצת לניסיון לתקשר עם טעם הקהל.
מנת הפוט סטיקרס, שוב כיסונים, אבל הפעם בתצורה עניינית, ללא אגמי רוטב, הייתה סבירה ותו לא. ללא פאקים אבל גם ללא איכות או חן יוצאי דופן.
מהמנה הבאה, קלמרי טנדורי (82 שקלים), התבאסנו ממש. הקלמרי לא טופלו כראוי והיו צמיגיים. תוספי הטעם שמסביב, עם שמנת חמוצה, שקדים קלויים, כוסברה וטילקוט מסאלה קרנו גסות קיצונית. אכלנו מהמנה הזו גם בביקור הקודם בטאיזו. היא לא הרשימה אז אבל גם לא עוררה נוגדנים. משהו בתיבול הפעם היה כה גס ורשלני עד כי אי אפשר היה להימנע מאסוציאציות לשווארמה מהסוג הזול. חוץ מזה, 58 שקלים עלתה המנה הזו בפעם הקודמת. לגיטימי להעלות קצת מחירים לאחר הפתיחה. הקפיצה הנוכחית, פי 1.5 כמעט, מוגזמת משהו.
קינחנו בפרפה שומשום שחור (48 שקלים) עם קרם בוטנים קלויים, טופי ושזיפים ביין. אם עד עכשיו חסר לנו מאד ממד של עניין באוכל, על המנה הזו קשה לומר שהייתה בנאלית. קשה גם לומר שהרכיב המרכזי בה נחבא אל הכלים. היה שם פרפה שומשום שחור במינונים עצומים. טעמיו היו כה דומיננטיים ומינוניו כה היסטריים שאף אחד מהתוספים שהגיעו ליד לא הצליח אפילו להתחיל לגרד לו. חוסר איזון טעמים כה דרמטי משמעותו מנה כושלת. חבל.
אז טאיזו, שנה ומשהו אחרי, סיפקה לנו מידה לא מבוטלת של תסכול. במקום שתשתפר היא נראית טובה פחות. יותר מידי זיגזגים היו בארוחה הזו ופחות מידי מנות עליהן ניתן היה לומר בפסקנות שהיו טובות. יותר מידי ניסיונות לכוון לטעם הקהל הרחב על חשבון חדשנות ועניין; וקצת יותר מידי בעיות ביצוע. בסך הכל מצטיירת טאיזו כמקום שמתקיים בו פער בין אריזה נוצצת ומרשרשת לתכולה שמתקשה להתרומם באמת אל מעבר לבינוניות. אכזבה? הפעם כן. במקום כמו טאיזו אפשר וצריך לקבל יותר.
טאיזו, דרך בגין 22, 03-5225005
