פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האצ'י: כשהשיפוד הופך לחרב פיפיות

      המהפך של מסעדת שמונה העממית למזללת שיפודים יפנית שנקראת האצ'י סיקרן את מועדון ארוחת הצהריים. האם המקום בלב לבה של תל אביב הצליח להמציא את פורמט אוכל הרחוב היפני מחדש?

      שיפודים במסעדת האצ'י (מערכת וואלה! NEWS , רעות סהר)
      שיפודים בשמונה (צילום: רעות סהר)

      שעה: 12:30.

      מיקום: מלכי ישראל 8, כיכר רבין, תל אביב.

      נעים להכיר: לאחר 4 שנות פעילות מוצלחות כמסעדה איטלקית פריסטייל במהלכן הוגשה כאן פסטה טרייה, חריימה, צלי, סלטים ואפילו סינייה, הוחלט לעשות פנייה חדה ולהפוך את המקום למסעדת יאקיטורי (שיפודים) יפנית.

      מאחורי הסירים: אורן גולדווסר.

      מה הדיל: עסקית הכוללת צמד שיפודים בטריאקי על אורז, מרק מיסו לפתיחה, סלט גומה עם כרוב ושתייה לבחירה: יין, בירה או סודה.

      לעוד ביקורות צהריים
      משק עפאים בירושלים
      צהריים בחוות צוק המסעדה
      השגעון היפני משתלט על תל אביב

      מסעדת שמונה היפנית (יח"צ , רעות סהר)
      שמונה בגרסה היפנית (צילום: רעות סהר)

      עיצוב ואווירה

      בחלל של מסעדת שמונה תמיד היתה תחושה שכונתית נעימה והאווירה הזו לא השתנתה גם בהאצ'י. העיצוב החדש מעט מוזר, אולי בגלל שכבר מצדה השני של כיכר רבין רואים את הטפטים הצבעוניים של האנימה היפנית מודבקים על החלונות וזה נראה יותר כמו משחקייה לילדים. חוץ מזה נוספו כמה אלמנטים עיצוביים מינוריים שאמורים להזכיר את יפן, כמו מקלות אכילה שהונחו לצד הסכו"ם בכלי הקטן שעל השולחן או מנורות תלייה אדומות עגולות. לצד זאת, מרכיבים רבים נותרו כפי שהיו, שולחנות העץ, הכסאות, הבר, שהתאימו יותר לגלגול של בר פסטות ואוכל ישראלי משוחרר. בעוד שמונה היתה שכונתית זרוקה, העיצוב הזה עבד, אבל האצ'י לא מצליחה לעבור טוב באותה מתכונת. התוצאה היא מסעדת אוכל רחוב שבינה ובין האסתטיקה היפנית אין קשר.

      שירות ותפריט

      השירות היה מקסים ונעים וגם אם היו רגעים קטנים בהם נפל, הם נסלחו בקלות בזכות האדיבות והסימפטיות של המלצרית. רגע אחרי שהתיישבנו כבר הונח על השולחן קנקן מים עם כוסות. סימני הקור שהראנו לנוכח הרוח במקום המקורה אליו קרני השמש לא חדרו, נענו מיד בהצעה אדיבה לשמיכות פליז. למעט עיכוב בשתייה שנגרם כנראה מעיכוב בהחלפת חבית הבירה, המנות זרמו בקצב מתאים לארוחת צהרים באמצע יום עבודה.

      התפריט עצמו מאוד פשוט. באותו יום היו כשישה סוגי שיפודים, בכל הזמנה מגיעים שני שיפודים עם כל התוספות, ואי אפשר לערבב בין שני סוגי שיפודים. לא ברור למה במקום כזה קטן עם מעט אפשרויות אי אפשר לגלות גמישות במטבח. עוד התבאסנו לגלות שקינוח הפנקוטה יסמין הרשום על לוח התפריט בחוץ וקרץ לנו מוגש רק בערב. למה לרשום את המנה ולאכזב סתם? וגם, איך לא מגישים שום סוג של קינוח?