מדורי ביקורת המשלוחים הראשונים עסקו במקומות שניסיונם בתחום רב כמו קופי בר וזוזוברה, שאמונות כבר שנים על הפקת אוכל ושילוחו למשרדים ובתים. השבוע, כשחשבנו שאולי הגיע הזמן לקצת איטלקי, סחב הלב ללה רפובליקה די רונימוטי. האיטלקית של רוני בלפר ומוטי סופר היא מהמסעדות האהובות על כותב שורות אלו. טרטוריה אלגנטית, צנועה אך מוקפדת מאוד קולינרית, שהכול נעשה בה תמיד כמו שצריך, ללא קיצורי דרך. בשנים האחרונות היא עבורי ממשיכת הדרך של פרונטו של פעם, כמו שהייתה כשפעלה ברחוב נחמני. מין פיסת עולם מסורתי וישן במובניו הטובים, עם עיצוב וגינוני שירות עכשוויים. בבחירה ברונימוטי, להבדיל מכל תאגיד פיצה-פסטה גנרי, גלומה המשאלה לקבל אוכל איטלקי קצת יותר אישי וקצת פחות המוני; כזה שמגיע ממסעדה של ממש להבדיל מאתר הסעדה להמונים.
תפריט המשלוחים של רונימוטי נשען רובו ככולו על פחמימות. המון פיצות ופסטות יש בו, קצת סלטים, מעט ראשונות ושתי עיקריות בשר בלבד. הלכנו על מנה אחת מכל קטגוריה והזמנו מלפטי (48 שקלים), פיצה פונגי (58 שקלים), ספגטי פומודורו (58 שקלים) וקצ'טורה על פולנטה (68). לרונימוטי אין שירות משלוחים עצמאי. הם נשענים על וולט. משלוח למרכז תל אביב עלה 10 שקלים. השליח הגיע בזמן אבל ללא סכו"ם ומפיות וגם ללא חשבונית מס. והערה לוולט: אני רחוק מלהימנות על מבוהלי הקורונה אבל לא ציפיתי לפגוש בימים אלו שליח ללא כפפות ומסיכה.
מלפטי, קציצות תרד ופלפלים קלויים ברוטב רוזה, היא מהמנות האהובות עלי ברונימוטי. שלוש הקציצות הגיעו עם קצת יותר מדי מהרוטב הורוד, שכיסה לגמרי שתיים מהן ושיווה למנה חזות מדובללת משהו. נכון היה להפריד בין הקציצות לרוטב ולשלוח בשתי קופסאות קטנות יותר, נפרדות. נכון, אוכל במשלוחים לא יכול להיות באמת כמו אוכל במסעדה, בטח שלא להיראות כמותו; אבל מהות הז'אנר היא לשאוף למקסום איכויות המסעדה בקופסה, כולל הנראות, תחת המגבלות הבלתי נמנעות. היות והאוכל הגיע מהר הרוטב לא הרס את מרקם הקציצות והמנה הייתה טעימה מאוד. אפשר לשער שלו היה נשלח למען רחוק קצת יותר, זה היה קורה.
הפיצה, לא ענקית אבל מחולקת לארבע באופן המאפשר שני סלייסים נדיבים מאוד לכל סועד, הייתה מוצלחת. בצק מצוין שמייצג את אמצע הדרך בין דקיק לעבה, שנאפה בדייקנות, וטופינג שנותנת הטעם המרכזית בו הייתה גבינת מוצרלה איכותית, ללא פשרות. היו גם בסיס של רוטב עגבניות ופטריות מעל, שנראה שאפשר היה לתת קצת יותר משניהם כדי ליצור מנה מאוזנת יותר; ובכל זאת, גם אם לא הייתה זו פיצה מושלמת היא הייתה טעימה בהחלט ואכן נכח בה מגע האפייה האישית יותר, להבדיל מתעשייתית-המונית.
אם הפיצה ענתה היטב על משאלתנו בהזמנת משלוח מרונימוטי, מנת הפסטה עשתה את ההיפך. רוטב עגבניות לפסטה הוא ממבחניה היותר משמעותיים של מסעדה איטלקית, דווקא בגלל בסיסיותו. רוטב עגבניות כהלכתו צריך למצות את טעמי העגבנייה-שום-שמן זית במלואם ולאחוז באטריות כך שתהיינה טעימות באמת; שהפרמזן יוסיף להן רק נגיעת טעם משלימה ולא יהפוך למוביל. אני תמיד טועם קודם רוטב עגבניות על פסטה ללא פרמזן. מהמבחן הזה יצא הרוטב של רונימוטי לא משהו בכלל. טעמיו היו חיוורים, חלושים משהו. מכיוון שנשלח מעט מאוד פרמזן מגורר, לא היה מה שישדרג את הטעם. עם עוד פרמזן מהמקרר הביתי, זה היה טוב יותר אבל לא מספיק. המנה הפחות טובה בארוחה.
תבשיל הקצ'טורי, על בסיס בשר מפורק לסיבים עם פולנטה, הייתה מנה מוצלחת יותר. ראשית, היא הגיעה בשתי קופסאות נפרדות, וטוב שכך. הפולנטה, עם כמה וכמה גרגירי תירס שלמים ומינון חמאה נדיב, הייתה טעימה מאוד כשלעצמה. תבשיל הבשר היה בסדר אבל לא הטוב ביותר מסוגו. המצוינות של רונימוטי לא נכחה שם. אבל זה היה טוב דיו וחביב בסה"כ ביחד עם הפולנטה הטעימה.
רונימוטי היא כאמור מסעדה טובה באמת ויחסית נדירה במקומותינו. היא רחוקה שנות אור מהוייב הקצת מעיק של האיטלקיה הגנרית המקומית הטיפוסית. שום דבר בה לא בנאלי בדרך כלל אבל נראה שלא כל האיכויות הללו מצליחות לעבור בקופסאות. חלק מזה קשור בבירור במגבלות הז'אנר אבל ניכרים בארוחה גם אי אלו גווני רישול. את חלקם אפשר לתקן בקלות, עם קצת יותר הקפדה ותשומת לב.
אז לא אכלנו רע במשלוח הזה אבל גם לא טוב כמו שציפינו. ברור לי שרונימוטי יכולים יותר, גם במשלוח. נחזיק להם אצבעות לשיפור החלקים החלשים יותר, בתקווה לשבת שם לארוחה של ממש במהרה בימינו.
לה רפובליקה די רונימוטי - משלוחים
