בר הקוקטיילים אימפריאל הוא מאתרי האלכוהול הנחשבים והמוערכים בישראל. הוא היה הראשון להיפתח על ידי מי שהפכו בהמשך ל"קבוצת אימפריאל" (בר שירה, דרור אלתרוביץ' ודויד וגלעד לבנת) - שפתחו מאז שני ברים נוספים: לה אוטרה (הצמוד לאימפריאל) ובושוויק. קבוצת אימפריאל הביאה בשעתו לארץ רף איכויות שלא היה מוכר עד אז בתחום הקוקטיילים. היו בהם השקעה קפדנית, עד חתירה לשלמות. רמת המורכבות והניואנסים של הקוקטיילים שסיפקו האימפריאלים היו אחרות לגמרי מאלו להן התרגלנו כאן. בכל השנים הללו, תפריט האוכל היה משהו שאימפריאל נמנעו במודע מלהשקיע בו. היו בו אי אלו מנות נטולות יומרה ותקינות, ששימשו בעיקר לספיגה פונקציונלית של כמויות האלכוהול העצומות שעפו שם.
בחזרה מהסגר האחרון הופתעה הסצנה מהשידוך שהתרקם בזמן הסגר: השף עינב אזגורי, שצבר מוניטין והערכה בקדנציות שלו בקפה נורדוי ובר א וין, וקודם לכן בסרווסריה (שלושתן זצ"ל), נכנס למטבח של בושוויק - הבר השני של קבוצת אימפריאל, שגם בו היה האוכל קודם לכן פונקציונלי לחלוטין. אזגורי הפליא לשדרג את המטבח בבושוויק והעמיד בו אוכל ברים אמריקאי (כלומר אקלקטי) אלגנטי, שהעלה את בושוויק לרמפה אחרת לגמרי מזו בה התנהל קודם לכן.
בשבועות האחרונים נכנס אזגורי גם לאימפריאל. לנוכח המהלך הקודם עם בושווייק זו כבר איננה הפתעה. בהינתן פוטנציאל החיבור בין יכולותיו לרף הבסיס של האלכוהול באימפריאל, מדובר בהבטחה גדולה. קפצנו לשם לתהות על קנקן השינוי ההולך ומתהווה.
החלל הזעיר של אימפריאל, המעוצב בסגנון קולוניאלי, הוא תמיד מקום שמגניב להגיע אליו. אפלולית הולמת, פסקול תואם ותחושה כללית שברגע אחד חוצים את הגבול מישראל היגעה, שנדמה שכולם מזיעים בה (מטאפורית לפחות) אפילו בחורף, לספירה אחרת. כך נראה והרגיש המקום מיום הקמתו, זה חלק מסוד קסמו וטוב שלא השתנה עם השנים.
הגענו כדי לדגום את תפריט האוכל החדש שהעמיד אזגורי, אבל באימפריאל מזמינים, ראשית כל, שתייה. כמי שמעריך מאד את עבודת המיקסולוגיה באימפריאל, עיון בתפריט הקוקטיילים עורר בי הרמת גבה מסוימת. יכול להיות שהיטו אותו לכיוון קל ונגיש יותר, לטובת מה שנהוג לכנות "הקהל הרחב"? כך לפחות זה נראה מעיון ראשוני. כמו תמיד שם, הסברנו את העדפות הלגימה שלנו לברמן והוא המליץ.
שותפתי לבילוי ביקשה משקה "רענן יחסית, חמצמץ, בטח לא מתוק". לאור המלצת הברמן היא בחרה ב-Masquerade (52 שקלים) - קוקטייל שכולל מרטיני ביטר, מרטיני פיירו ורמוט, סיידר תפוחים צרפתי וסורבה קלמנטינות. זה התחיל מצוין - קל, פירותי, חמצמץ במידה ורב קסם, עם נגיעת קלמנטינה נוכחת ומקסימה. רק שרגע אחר כך החל כדור סורבה הקלמנטינות להינמס אל הקוקטייל. הוא היה מתוק מאוד כשלעצמו והקוקטייל כולו הלך ונעשה מתוק, עד כי בקושי ניכרה נוכחות האלכוהול בו ואיזונו הלך לגמרי לאיבוד. המתיקות השתלטה אפילו על ההדריות. האמנם אימפריאל כאן ולא ה"בל בוי", הקשו בלוטות החיך?
המשאלה לקוקטייל האחר נוסחה לכיוון "קל יחסית אך מורכב, פותח חך, אלגנטי, לא מתוק". הבחירה, על בסיס המלצה, הייתה Madiera Adonis קוקטייל מבוסס מדיירה, פורט וינטג', וורמוט נוילי פראט (50 שקלים). לא יודע אם זה הקוקטייל הכי נכון ללוות את האוכל של אזגורי, שתיכף יפורט, אבל על משאלותיי כפי שפורטו, הוא כן ענה. היו בו קלות ואלגנטיות, מידה של מורכבות ראויה וגם יותר מתיקות מכפי שקיוויתי, אבל את העבודה הוא עשה.
הבטנו בתפריט האוכל, שנוטה במובהק למקסיקו. מנות קטנות עד בינוניות, שלוקחות את האוכל שהיה עד כה באימפריאל שני צעדים קדימה, עם הרבה חמוץ ולא מעט חריף ושפע שמחת חיים מתפרצת.
התחלנו עם סביצ'ה דל טיגרה (68 שקלים) ושני טאקו דגים (32 שקלים כל אחד). בסביצ'ה, על בסיס קוביות מוסר, היו נאצ'וס פריכים בבסיס, ליים, בצל אדום, כוסברה ו"לצ'ה דל טיגרה" - חלב נמרים בעברית. זהו נוזל הסביצ'ה רב הטעמים, הנקווה בבסיס הצלחת והוא ללא ספק עטף את המנה בטעמים שמחים וראויים.
בכל אחד מהטאקו'ס היו אצבעות קטפיש בטמפורה, סלסת פיקו דה גאיו, איולי צ'יפוטלה, קרם פרש וכוסברה. אלו היו שני טאקו קטנים, חריפים במידה, לא מתוחכמים מדי אבל שמחים, כייפיים וטעימים.
המשכנו למנת שמפיניונס (56 שקלים) - צלחת שמפיניון צרובים עם תערובת של סלסה ורדה חמצמצה ועשבית, קרם פרש ופטה. לא מעט פטריות היו שם והן נצרבו היטב בפלנצ'ה. זו הייתה מנה חמה, עם מידה של כובד, שאמנם יכולה הייתה להיות חדה ועוקצנית יותר, אבל שילוב הסלסה הירוקה, הקרם פרש והפטה בצירוף הפטריות עבד.
זה היה הרגע לעבור לקוקטייל הבא - Heart of the Forest (54 שקלים) הנועז יותר, כהגדרת הברמן. היו בו ג'ין, ליקר סוז, שמן זית, סלרי וצ'ילי והוא אכן היה נועז יותר, ירוק מאוד, לא לגמרי מאוזן ומעט לא אלגנטי לטעמי. אומר זאת כך: לא בטוח שלגמתי אי פעם באימפריאל, בלא מעט ביקורים שם, קוקטייל מאכזב ברמה הזו.
בחזרה לאוכל. טורטה קרנה אסאדה (32 שקלים) ואל בורגרסיטו (52 שקלים) היו ההמשך. הטורטה הייתה כריך רוסטביף עם איולי, חרדל, סלסה ורדה, חסה וצ'יפס בצד. זו הייתה המנה הפחות טובה מאלו שדגמנו. בלחמנייה היו אמנם לא מעט גודי'ז שיכולים לשמח כל כריך בשר אבל הרוסטביף עצמו היה בינוני למדי. הבורגרסיטו - המבורגרצ'יק בעברית, היה אחלה. קציצה לא קטנה, מבשר טוב, במצב מידיום, עם איולי צ'יפוטלה, חסה וחלפיניו. בורגר טוב עם קריצה קלה למקסיקו.
קינחנו בקרם קרמל (48 שקלים) על בסיס פלאן עם רוטב ריבת חלב וטקילה, פופקורן וקרם שנטילי - רשימת מרכיבים שנראית מבטיחה, שלא חברו יחדיו לקינוח טוב. כל אחד מהרכיבים לא היה עשוי טוב דיו וטעמיו לא היו מבודלים וברורים דיים - בעיקר הפלאן והרוטב. השורה התחתונה חברה לקינוח לא מאד מרשים וקצת סתמי.
ובכן, מה מבשרת כניסתו של השף אזגורי למטבח באימפריאל? קודם כל, שאחרי שנים שבהן לא התעניינו באוכל באימפריאל, עידן חדש הגיע והוא הפך, סוף סוף, לשחקן משמעותי שם. כן, האוכל השתדרג בבירור. האם מדובר בפרויקט האוכל הטוב ביותר בו נתקלתי במפעלותיו של אזגורי, מהשפים היותר מוערכים כאן בעיניי? לא. כלומר עדיין לא. ייתכן בהחלט שזו רק ההתחלה ומכאן זה יתפתח. בבושוויק, האוכל מגובש יותר, אלגנטי יותר ומבריק יותר. כאן, למעט המנות הטובות פחות, נעצר האוכל ברף ה"חמוד". ועדיין, כבר היום זה אוכל יותר ממשי ומושקע ממה שהיה עד כה באימפריאל.
מה באשר לאלכוהול? אימפריאל, שבראשית דרכה הייתה מעין חמארה נסתרת, חצי מחתרתית כמעט, ליודעי ח"ן, הפכה למקום של כו-לם. את מיטיבי הלגום זה כמובן מבאס, אבל מבחינת קבוצת אימפריאל מדובר בהצלחה גדולה. הם הנגישו את עולם הקוקטיילים במובניו הלא פופוליסטיים - אלו שבהם לא מגישים ערימות סוכר ומטריות לקישוט - לקהל הרחב. האם זה נכרך בפזילת מה לטעמו של הקהל הרחב? הביקור הנוכחי ייצר תחושה מסוימת שכן. מספיק כייף שם, ועכשיו גם טעים יותר, כדי שנמשיך ונבדוק.
אימפריאל קוקטייל בר, הירקון 66 ת"א, 073-264-9464
חשבון:
