הולי צ'יקנס: בית מקדש לעופות הולך לנפץ את הפינה הכי מקוללת של ת"א

בוידאו: עוד פינה מקוללת שנשברה השנה

בשלב מסוים, לפני שנתיים-שלוש לפחות, כבר ויתרתי. אינספור ציפיות ומספר זהה לחלוטין של אכזבות הובילו אותי לסמן איקס, ולהפסיק לחלום.

יש כתובות תל-אביביות שהקללה עליהן כל כך דרמטית, כל כך מפחידה, שגם המדור הכי פופולרי באתר וואלה לא מתעסק איתן. כזאת הייתה הפינה של אבן גבירול וקפלן, מטרים לפני שהוא מתחיל לטפס לדיזנגופיותו.

לכל הטורים של "אוכלים הולכים"

לכאורה, זאת הפינה המושלמת. חיילי קריה ועובדי משרדים מורעבים בצהריים, המון עוברים, שבים, תושבים ואורחים בהמשך, וערימה של בלייני ערב שסוגרים את היום, והיומית. ובכל זאת, שממה קולינרית ובור כלכלי, פתיחות וסגירות, ורק הפוסטרים מתחלפים על החלונות.

עכשיו הגיע תור "הולי צ'יקנס", ואם אתם צריכים שורות תחתונות על נדל"ן של שורות עליונות, קחו את זאת - הקללה עומדת להתנפץ, ולעבור לקחת פרוטקשן בפינה אחרת.

תומר סוויסה ובן שהרבני חשבו הרבה על העסק הבא שלהם. הם התיכו יחד חברות ארוכה ומשפחה, ניו יורק וישראל, ניסיון באוכל ("שווארמה סטריט" ומסעדת הדגים "דוניס", למשל) והבנה בבני אדם, וסיימו בסופו של תהליך עם מקום שחוגג מוצר אחד בלבד, על מיקום שגרם להם לשפשף עיניים.

"לא חייתי כאן 20 שנה, אז כשקיבלתי את הכתובת מהמתווך, חשבתי שזאת טעות", סיפר סוויסה בחיוך, "אני מניו יורק, ויודע מה זה נדל"ן, אבל הייתי צריך לוודא".

הווידוא הזה הוגשם בתצורת טלפון זריז לשהרבני, שהגיב מצדו בבקשה אחת החלטית - "אל תזוז מהמקום, אני בא". פינות מקוללות דורשות לפעמים אנשים שמסרבים להתרגש, ונחושים להגשים.

"הולי צ'יקנס" מעוצב כמו מקום שהועבר במנוף ענקי מלונג איילנד לתל אביב, סחב איתו בדרך קצת משם והנחית איתו על המדרכה קצת מפה. יש גילופים אלגנטיים על הקירות, פרופילים מושקעים בשוליים וגימור דיינרי מיבהק, אבל גם קלילות מקומית שמושיבה אותך על הרחוב, והתמקדות במה שחשוב כאן באמת - העוף.

התפריט, בהתאמה, חוגג את כל זה. ניו-יורק ומיאמי, מרוקו וישראל, אבל רק אם כולן היו נפגשות יחד למין פיקניק-מונדיאל טעים.

שלושה נתיבי עשייה - רוטיסרי קלאסי שמסובב עופות, תאים עמוקים שמטגנים אותם, ופלאנצ'ה שעושה את כל השאר - הם הסיפור. הראשון יוציא לכם רבעים, חצאים ועופות שלמים, מהשמן תקבלו פרייד-צ'יקן בורגר וסיגר ממולא, שניצל וכנפיים, צ'יפס וחלת בצל, והגריל אחראי על נתחי פרגית וחזה עוף, שמשתדכים בבוא הזמן לסלט קיסר או לכריכים (כן, יש גם חלה-שניצל-מטבוחה-פירה, ברור). לכאורה, רק עוף. בפועל, הרבה מאוד אפשרויות להרבה מאוד חשקים.

התחלנו בביס מהרוטיסרי (48 שקלים לרבע עם שתי תוספות, 65 לחצי, 98 לעוף שלם), שנסחף מהר מאוד להרבה יותר מביס. העוף, כמצופה ממנו, היה פריך מבחוץ וסופר-עסיסי מבפנים. מעטפת תיבול אקלקטית אך קוהרנטית (הרבה עשבים ירוקים, קצת ג'ינג'ר ועוד חברים) ליוותה את הביס הראשון, ותהליך סיבובי ממושך, כמה שעות טובות לפחות, סיפק את הפאנץ' מבפנים. זה היה עוף בגריל, כן, אבל עוף בגריל 2022.

הלאה. כריך "מאמא תרזה" (חזה עוף, לחמנייה, ארגולה, קולסלאו, 48 שקלים) נבחר כשגריר הפלאנצ'ה, ונבחר בצדק. הנתח העבה נצלה היטב, קיבל טעמי גריל אבל שמר לעצמו זכויות ג'וס פנימיות. הוא הושכב על לחמניה רכה וכיפית, זכה לירקות ועלים, ונסגר עם תלולית קולסלאו מתקתקה. זה היה כריך מצוין, מלוכלך כמו שמאמא תרזה מעולם לא רצתה להיות, וטעים מאוד.

זאת הייתה, כבר בשלב הזה, ארוחה מצוינת ומגוונת שחוגגת עוף בתצורה כפולה, אבל סוויסה ושהרבני רצו יותר, ויצרו בית מקדש תלת-מפלסי, בהנחה שפוד-טראקס מחוץ לבתי המקדש בזמנו טיגנו דברים טעימים בשמן עמוק.

הבאקטים של "הולי צ'יקנס" יכולים לכלול כנפיים (8 יחידות ב-39 שקלים), שוקיים על עצם (5 יחידות ב-55 שקלים) וגם "פופקורן" (קוביות עוף מצופות, 39 שקלים). אנחנו הלכנו על האופציה הראשונה, וקיבלנו גירסה פריכה ובלתי-שמנונית, עבת מעטפת ורכת-פנים, עם תיבול ירוק כיפי עליה, וקולקציית רטבים מוצלחת לטבילה, ובהם חלפיניו-דבש, טרטר וברביקיו.

לצדה, נוסה גם סיגר "מיאמי סטייל" (46 שקלים), עלה פריך שעטף מילוי פרגית קצוצה ומתובלת בממזריות. ביס מהסיגר העבה, דיפ בטחינה הסמיכה, מעבר למטבוחה הביתית, ופתאום אתה הופך לכוריאוגרף של תנועות ריקוד לטיניות-ג'אזיות-ים-תיכוניות.

תזמורת העופות שכבר כוסחה למעלה לא הייתה יכולה לרדת מהבמה בלי "הזאב מוול סטריט", גירסת ההולי לקריספי צ'יקן בורגר (54 שקלים). מגבלות הכשרות הפכו אחרי חשיבה מאומצת ולא מעט ניסויים, טעויות, תהיות ותובנות, להזדמנות כשרות, אך התהליך לא קוצר. נתח עבה של עוף מושרה ומתובל, נכנס לתנור ויוצא ממנו, נח ונרגע ואז טובל בשמן, ויוצא.

מה שמתקבל בסוף הוא פרייד צ'יקן של ממש, מעט שונה מגירסת הבאטרמילק האמריקנית, אבל לא פחות טוב. הוא קראנצ'י מאוד, ומלא אנרגיות וחום פנימי, כך שהביס הכולל גם לחמניה מתוקה, קולסלאו וירקות (אפשר גם להוסיף ביצת עין או גבינה טבעונית למשל, אבל את הראשונה לא חייב והשנייה נתפסת לי יותר אינסטגרמית ופחות עניינית) יוצא כמו שחשבתם שהוא יוצא, וכמו שתדעו כשהוא יוצא כשתרוצו לשם.

רחוב אבן גבירול ידע בשנים האחרונות לא מעט צלקות והבטחות, התאוששויות וחרטות, רק כדי לעבור שוב ניתוח לב-פתוח במרכז רפואי שדוגל הרבה פעמים בהמתה נטולת חסד.

אבל הרחוב הזה עדיין קורה, והחפירות המטורפות שמתרחשות בו כעת יהפכו תוך כמה שנים, יש לקוות, לצלקות סקסיות. יש המון עסקים, בתי אוכל וחנויות שלא יהיו כאן לראות את זה קם, אבל כל מי שהתעקש, חשק שיניים והצליח איכשהו לשרוד יודע מה צפוי, ומחזיק אצבעות שאותן ציפיות אכן יתממשו.

סוויסה ושהרבני יהיו שם גם כן. הם ראו את כל זה, הביטו לקללה ולאבק בלבן של העין, פתחו דלתות והתחילו למזוג בירה. למה? כי לחיים.

הולי צ'יקן, אבן גבירול 20 פינת קפלן 1, תל אביב, 054-3992399