וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

M25, תל אביב: קשה לדמיין עוד מקום שנותן בשר כזה במחיר כזה, עם כיף כזה

17.8.2023 / 6:00

בימים כאלה, לא צריך הרבה יותר

M25, תל אביב/צילום: עידו שחם, עריכה: יותם וקס

קשה ככל שתהיה התקופה הזו לענף המסעדות, המון מקומות נפתחים בה. שימו לב שכתבתי מקומות ולא מסעדות. כי מדובר בדי מעט מסעדות ובהרבה ברי אוכל או ברי יין. זה הולם בהחלט את רוח הזמן ומאפשר לכל הצדדים להמשיך את מערכת היחסים גם בנסיבות הקיימות, שבהן מסעדות ממש הן עניין קצת יקר.

M25 מייצגת קונספט אחר. כן מסעדה אבל כזו שלא צריכים להרהר פעמים רבות מדי בשאלה מה מזמינים בה מחמת הפלצות מהתמחור.

לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי

בחלל המרכזי שבו היא פועלת, באחת הסמטאות הדרומיות של שוק הכרמל, היה פעם מחסן. איש לא שכר את שירותיו של משרד מעצבים במהלך הסבת המקום. הוא תעשייתי, ממוזג ביעילות חלקית בלבד, הומה ביותר, מלא דיסטורשן ונטול כל נימת עידון. ובכל זאת, אולי בכלל בגלל זה, כיף שם.

אם מסעדה היא מקום שמתקיימים בו מיני פרמטרים מתווכים בין האוכל עצמו לסועד, ב-M25 העסק הרבה יותר ישיר. בוחרים נתח מהמקרר, והוא הולך לגריל ומשם לצלחת. שיפודיה, רק עם נוכחות ותיווך של שף.

ולא סתם שף. יהונתן בורוביץ' הוא אחת הדמויות הרציניות והמוערכות בעיני במסעדנות התל אביבית של העשור פלוס האחרון. איש שמכיר בישול מתוחכם ויצירתי לעומקו, מעניק משהו מזה בשפוי, בר היין שפתח לפני כשנה, היטיב לעשות זאת אי אז בקפה 48, אבל בחר ללכת לבסיסי פה.

M25, תל אביב. עמית אופק,
קליל וכיפי. טרטר של M25/עמית אופק
זו הייתה מנה שייצגה שחיתות ופלצות לכל דבר ועניין במונחים קרדיולוגיים וככזו ובכלל, היא הייתה נהדרת

הגענו בערב המוקדם, אבל מהר מאד התמלאו חללי הישיבה כולם - פנים, חלל אחורי וחוץ. התפריט כתוב על הלוח שעל הקיר ומחולק למיני נשנושים על תקן ראשונות, ושיפודים ונתחים מהמקרר להמשך. התחלנו עם קורנביף (68 שקלים) וטרטר פריז (58) לצד סלט עגבניות וטחינה (35).

ראשון הגיע הסלט. היו בו עגבניות טריות וראויות, שמן הסתם הגיעו מהשוק הצמוד, קצוצות קטן ומתובלות היטב, עם נימת חריפות קלה, יושבות על המון טחינה טובה. כל כך המון שאכלנו לא מעט מן הטחינה ונשאר בצלחת עוד ממנה, להמשך.

אחריו הגיעה מנת הטרטר. כדור גדול, אדום, של בשר קצוץ, עם התוספים הנדרשים, לצד צלפים, ערימת תפוצ'יפס ומריחת חרדל בצד. הבשר היה טוב ממש, עם צביטה עדינה בלבד, התוספים נתנו את כל מה שצריך ליד והסך הכול היה קליל וכיפי.

אם בטרטר הייתה קלילות, הקורנביף היה ההיפך המוחלט. הוא הגיע על פרוסה גדולה של לחם שיפון, היה בו המון איולי עשיר, חרדל, בצל סגול ודי הרבה בשר עם לא מעט שומן. זו הייתה מנה שייצגה שחיתות ופלצות לכל דבר ועניין במונחים קרדיולוגיים וככזו ובכלל, היא הייתה נהדרת. בשר כבוש מצוין, איולי טוב וסינרגיה של רכיבים מהסוג שלוקח מנת בסיס לכאורה והופך אותה לקסם. כשכתבתי באחת הפסקאות ממעל על ישירות האוכל עם אפגרייד של שף שיודע היטב את מלאכתו, למנה כמו זו התכוונתי. עונג.

דרוש וואוו

שימו כיסוי עיניים ושבו לאכול משהו. זאת באמת מסעדה של יובל בן נריה?

לכתבה המלאה
M25, תל אביב. עמית אופק,
לחזקים. שיפודים של M25/עמית אופק
360 גרם של בשר אמיתי, לרציניים, שתומחרו בפחות מ-120 שקלים, לא הותירו כל תחושה מבאסת מעולמות ה"אוף, כמה יקר כאן", וסיפקו שמחת אמת

רק התחלנו אבל מאסת הטחינה והאיולי התיישבו אחר כבוד וסימנו לנו להרגיע עם ההמשך. נתח גדול על עצם, כזה שעליו דמיינתי כל הדרך הארוכה והלחה מהחניון לכאן, כבר לא נזמין. הלכנו על שלושה שיפודים: אונגלה (42), פלאנק (38) וסקירט (38).

השיפודים, 120 גרם כל אחד מהם, הגיעו על מגש אחד עם עגבנייה ובצל ירוק בגריל. אלו אינם הבחירות הקלאסיות לשישליק, גם לא שיפודי פילה מעודנים או סינטה קלאסיים, אלא שיפודים מנתחים קשוחים יותר, לחזקים.

האונגלה, הלא הוא "נתח קצבים עבה", ממוקם סמוך לאיבריה הפנימיים של הבהמה. היו בנתחי השיפוד הזה עומק, חוזק ומיני ניחוחות נוספים המושפעים מהקרבה לאיברים הפנימיים. הסקירט שייך גם הוא לשם ומכונה "נתח קצבים דק". זוהי "החצאית" של הסרעפת וגם לו טעמי עומק וכוח נהדרים. הפלאנק, המגיע מן הבטן התחתונה, איננו משויש ואינו שמן אבל טעמיו מלאי אופי וייחוד.

יחד חברו שלושת השיפודים הללו, שנצלו בדייקנות ללא רבב, לכדי אירוע בשרי מספק עד מאוד. 360 גרם של בשר אמיתי, לרציניים, שתומחרו בפחות מ-120 שקלים, לא הותירו כל תחושה מבאסת מעולמות ה"אוף, כמה יקר כאן", וסיפקו שמחת אמת.

M25, תל אביב. עמית אופק,
עומק. שיפוד אונגלה של M25/עמית אופק

אז דילגנו על סטייק וגם על נתח גדול ומיושן על עצם, אבל אכלנו ולא רק ששבענו, המון הטחינה והאיולי גם הביאו אותנו לסף פיצוץ. זמן לעצור. חוץ מזה, היה כל כך חם שמי יכול היה בכלל לחשוב על מתוק, אפילו שהקראק פאי כאן הוא מידיו של מי שהיה הראשון שהפיץ את בשורתו אצלנו, להבדיל מחקייניו הרבים (והלא מוצלחים בדרך כלל).

אז ויתרנו גם על מתוק ויצאנו לערב הלח מסופקים מאוד, מלאים אבל לא עד כדי התפקעות, שבעי רצון בעליל מיכולתנו לווסת את דחפי האוכל ולא להשתגע.

חשבון, מדור ביקורת אוכל ומסעדות של אבי אפרתי, M25. ShutterStock
אין כזה. החשבון ב-M25/ShutterStock

קשה לדמיין מקום שעבור פחות מ-280 שקלים לשניים מספק ארוחה כה מספקת כמו M25. אין כזה. אולי רק אחיו הצעיר יחסית מרמת אביב, שבו לא ביקרתי מעולם, בעיקר מחמת נאמנות לגרסת המקור הראשונה.

אז כן, המזגן לא משהו, הרעש לפעמים מהגיהנום וזה לא המקום להתרווח ולשוחח באינטימיות. זו שיפודיה עירונית שאוחזת היטב במתח הנכון שבין פשטות ישירה ובסיסית למידה קטנה של תחכום; שיש בה תפריט יין עם דגשים ישראליים ראויים מאוד, בתמחור שקשה למצוא במקומות אחרים; ושהאוכל בה טעים לאללה.

בימים אלו, שבהם הופכת המציאות כל הזמן לעוד יותר מופרכת, מוגזמת, מבהילה ומערערת, לא צריך הרבה יותר מקורנביף ושיפוד אונגלה עם בירה קרה ברעש ובהמולה המבולגנים אך-קסומים של M25.

seperator

M25, סמטת הכרמל 30, שוק הכרמל, תל אביב, 03-5580425

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully