טסים לרומא? כך תשתו יין טוב. ובזול

כמה יין אפשר לשתות בארבעה ימים ברומא? זה אפילו לא תלוי עד כמה אתם שתיינים. המבחר כל כך עצום והמחירים מצחיקים שאם עברתם את סוף השבוע בלי לפחות בקבוק-שניים ליום, הפסדתם.

אבל יש עניין שחוזר על עצמו כמעט בכל נסיעה לאירופה, כשמנחיתים על שולחנכם תפריט של עשרות יינות ולכו תבחרו עכשיו את הבקבוק הכי מדויק לכם, גם אם אתם שתיינים מדופלמים. יש אינסוף אזורי יין נפלאים באיטליה, ויינות שגם הזולים ביניהם יגרמו לכם להזיל דמעה.

מכיוון שבנסיעה זו הוטלה עליי משימת בחירת הבקבוקים, בזמן שעל הפרטנר שלי הוטלה משימת בחירת המזון, החלטתי לתת המלצות נקודתיות לכמה בקבוקים שאהבתי במיוחד, שנצפו בשלל המסעדות שביקרנו בהן.

מכיוון ששתינו לא מעט, נצמדתי לבקבוקים במחיר הסטנדרטי שיתסכל כל חובב יין ישראלי: 27-30 יורו. פחות מ-100 שקלים לנוזל מגן עדן.

נחתנו בערב, ולא רצינו לבזבז את הלילה הראשון בשינה. לאחר שתי דקות בחדר המלון החלטנו שאנחנו יורדים לבר. אם בנעוריי הייתי מורידה את הפאניקה במקדונלד'ס, היום, תודה לאל, זה קורה כבר בבר יין.

בהמלצת המלצר הלכנו על ורנצ'ה סן ג'ימיג'נאנו, יין טוסקני לבן, עם גוף קליל, יבש, רך, טעמים של אפרסק ואגס עם המון מינרליות.

ורנצ'ה היא גפן נדירה שממנה הופק יין למלכים ואפיפיורים ואפילו למשוררים, ואולי לכן היא מוגדרת כמלכה הלבנה היחידה באדמת המלכים האדומים.

באחת מארוחות הערב הייתה התלבטות. חשבנו לשתות יין אדום אבל היה חם כל כך ואחרי שהלכנו ברגל כמעט 20 קילומטרים לפני כן כי זו הייתה הפעם הראשונה שלי ברומא, החלטנו שלפני שנצלול לקיאנטי אולי כדאי שנתרענן קצת.

ואז הייתה גם הפתעה. יין לבן גם הוא מאזור טוסקנה, עם תווית שמזכירה יינות מהגל החדש, צבע כתמתם וטעם שמזכיר קצת שרי.

בלגימה הראשונה הוא קצת פאנקי, עם הארוחה גילינו שמדובר באחד היינות הטובים ביותר שנתקלנו בהם באיטליה, שעשו לי חשק לקנות בהזדמנות בקבוק שרי הביתה.

ביקור ארוך מאד במעדנייה נטולת תיירים, הוביל לכך שהאיטלקי החביב' שנפעם מקצב הרכישות של זוג הזרים שנכנסו לכוך שלו, מזג לנו אחרי כל טעימת גבינה או פרשוטו, צ'ייסר של קיאנטי קר ישר מהמקרר.

ואז הבנתי שני דברים: האחד, עם כל הכבוד ליין הלבן אני חייבת לשתות בקבוק קיאנטי עם פסטה כמו שצריך. וגם, וואו כמה טעים זה קיאנטי שיוצא מהמקרר.

קיאנטי קלאסיקו הוא בעיניי תמצית טוסקנה בבקבוק. יין עם אופי, מסורת ואיזון כמעט מושלם. הוא מגיע מאחד האזורים היפים והקלאסיים של איטליה, בין פירנצה לסיינה, ושייך לאותה משפחת יינות ששותים לאט, עם כבוד למה שבכוס.

הוא מבוסס בעיקר על ענבי סנג'ובזה שמצליח לשלב רעננות, חמיצות מדויקת וטעמי דובדבן עדינים ומלטפים. כשחזרתי הביתה, עוד לפני שפתחתי את המזוודה, הלכתי והכנסתי בקבוק של 'פיצ'יני, קיאנטי' לקירור.

אחרי יום של קיאנטי ופסטות ופיצות ושני אפרול שפריץ, היינו צריכים משהו מינרלי, נעים, ולימוני. ובחרנו יין מהיקב Cantina Produttori di Cormòns ששוכן בצפון-מזרח איטליה, באזור פריולי וֶנֵציה ג'וליה, בסמוך לגבול עם סלובניה.

מדובר באחד מאזורי היין המשובחים באיטליה ליינות לבנים. הייתה ביין קצת מליחות, חומציות מאוזנת שהתאימה יופי לארוחת דגים, מינרליות שרעננה את החיך בין ביס לביס, ומחיר (27 יורו) שמאפשרת להזמין עוד בקבוק ללא היסוס.