שוק הכרמל לא גוסס ובטח לא מת. הוא פשוט בהמתנה, כמו כולנו, ובדיוק כמו שכל אחד מאיתנו נוהג להמתין - שעון על משהו, יושב, כורע ומסתכל יותר מדי פעמים בטלפון. כפוף. כפוף למצב.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
ירידה רגלית בשדרה המרכזית שלו, עניין שפעם דרש ממך לפחות עשרים דקות ועשרים מרפקים, נעשית בימים אלה שוטף הרבה יותר. לא ריק כאן, והכאן הזה לא מדבר רק עברית - בי נשבעתי ששמעתי ארבע שפות לפחות, חוץ משפת הצעקות המדוברת של הבסטות, שירה מודרנית צרופה שעדיין מוסיפה משום מה את התואר "טרי" למושא השיווק שלה - אבל בהחלט מאוורר יותר.
מאוורר. באוגוסט. בכרמל. צריך לקרוא את המילים האלה שוב כדי להבין. לפחות עד שמגיעים ל-NYN, ואז מקבלים מכת חום ומכת אוויר, נרגעים קצת ומבינים הכול.
ישר מהשם. NYN
ישר מהשם, דוכן הפיצות החדש של עומר וצ'לסי סימון מסביר את עצמו ומצהיר את עצמו, עושה דיסקליימר ומכין את הקרקע, מתאם ציפיות ובונה ציפיות חדשות, במקביל. Not Your Nonna's, הוא מדגיש, מתעלם לחלוטין מהעובדה שאף סבתא כחול-לבן לא עשתה בצק כזה.
הוא תחום בתאריכים וכבול לפורמט פופ-אפ, אבל נדמה לי שאף אחד לא מאמין לשטות הזאת, וכבר כעת אפשר להגיד שממילא אף אחד לא ייתן לשטות הזאת להתממש. אנחנו כאן עד סוף אוגוסט ותו לא, הובטח. מילא, אפשר גם אוגוסט 2030, ואחר כך נדבר. מי בדיוק ייתן להם ללכת מפה?
אם פיצה איקס היא הקרדשיאן של המשפחה - קצוות ורודים והתמסרות מוחלטת לטרנד, אופי עמוק שמתעקש מאוד לא לחשוף את עצמו כעמוק באמת, ותיעודים ויראליים עד מאוד מכל מה שקורה לך - NYN היא טיול השורשים שלה לאיטליה, והמסע המשלים שהיא עשתה אחר כך בשביל חוצה ישראל.
היא מתחילה כנאפוליטנית קלאסית - בצק מופלא, דקיק במרכזו ומתנפח בשוליו לבועות שמזכירות את ה-Sphere החדשה בלאס וגאס. הצבעים, המרקמים, הטעמים - הכול עובד ומייצב את סימון כאומן קמח.
משם, עם זאת, ננטשת המסורת ומונגשת הצבריות החצופה. זה לא פרוע כמו איקס על שלוש נקודותיה (מודיעין, דיזנגוף, נחלת בנימין), ולא מגזים את עצמו לדעת בשום שלב. זה פשוט לא מקובע ולא מקורקע. להיפך, הכי מתרומם שיש.
התפריט קטן, ממוקד ואסוף, גם כאן אנטי-תיזה למתרחש אצל האחות הגדולה. עומר לא מתאפק ומדי פעם מגניב לתוכו ספיישל שאיתו הוא התעורר בבוקר, או הבלחה שעליה הוא חלם בלילה, אבל הבסיס נכתב ונהגה כמו שהוא - שש פיצות, בגודל בינוני ובמחיר בינוני (38-58 שקלים) וזה הכול. בשיאו, הפיצות האלה הן אכן הכול.
"סטרצ'טלה מהגיהנום" מתחילה חזק ועם ביטחון עצמי בשמיים, די בצדק. רוטב עגבניות, שבילים עבים של גבינה שמנתית, וקצת בזיליקום וזילופי דבש צ'ילי. אם זה הגיהנום, למה אנחנו לא חוטאים יותר?
"הפרי האסור" מוסיפה לבסיס לבן שילוב של מוצרלה וגבינת בושה, מגבירה עם פרי מקורמל - בשביל מה את בשוק, הרי, אם לא בשביל הדבר הזה בדיוק? - וסוגרת עם טימין ודבש-צ'ילי. התוצאה מהממת. מהממת מילולית. אתה עוצר ושותק ושומע את הכול מסביב (כן, כולל קובי מהבוריקה) משתתק ועוצר ביחד איתך. פיצה, פיצה כזאת, יכולה לעשות את זה.
"הנסיכה בצהוב" רוקדת עם רוטב צהבהב מעגבניות שרי, מוצרלה, בזיליקום, פרמזן ויציאה מבריקה של גרעיני חמניה קלויים. יש אנשים שיודעים לעשות בצק, ויש כאלה שטובים בלשים עליו דברים. פה הכול מתכנס ביחד לאותן ידיים.
עם אלה, מוצעות גם "בלסמית" (רוטב אדום, עגבניות שרי קונפי, סטרצ'טלה, בלסמי מצומצם), "המלך העירום" (רוטב עגבניות, שום, בזילקום, שמן זית, פרמזן) ו"מרגריטה המלכה". פשוטות יותר, לכאורה, אבל דווקא ככה אפשר להתנתק לרגע מהפאנצ'יות של הטעמים, ולהתמסר לבצק, לרוטב, לדבר עצמו.
הדוכן של NYN קטן - מ"ר ספורים בלבד, ויטרינה קטנה וטאבון קטן - אך ממורכז, ומחזיק על גבו את רחוב שפר האסטרטגי, ממש באמצע השוק. הלוקיישן איפשר לעומר ולצ'לסי לשפר ולהתכוונן, להבין שהפיצה הזאת דורשת כיסא לכל הפחות, ישיבה ועצימת עיניים, אולי גם דרינק, ולהשתלט על מרפסת צמודה, מגבירת נוכחות ומגבירת שמחה.
גלישת הנדל"ן הזאת גם מסמנת, לפחות כהשערה, שהם כאן כדי להישאר, אבל האמת היא שלא צריך חוש בלשות מפותח מדי, ולא יכולת היסק מחודדת מדי. צריך רק לפטפט קצת איתו ואיתה, ולהסתכל על העיניים. לא ברור איך הזוג הזה לא שרף עד עכשיו את "המירוץ למיליון". היא שרת האנרגיה, והוא האנרגיה בכבודה ובעצמה. מבחינתו, כל המיקומים וכל הניסויים, כל החלומות וכל ההגשמות, הובילו בדיוק לכאן (ובדרך כבר נרקמת מזימה לפיצה חדשה אחרת. נו מה).
מדינה במלחמה היא גם מלחמה על השוק, אבל הכרמל לא גוסס ובטח לא מת. עכשיו, הוא גם מתחיל לצאת מתקופת ההמתנה.
Not your Nonna's, הכרמל 38 (שוק הכרמל), תל אביב