קפה פופולר של אבי ביטון הוא מקום ותיק ומבוסס, ובמציאות שבה נסגרות כל כך הרבה מסעדות, פעילות של למעלה משבע שנים היא המון. בתקופה הזאת ידע המקום מיני גלגולים, כולל פנייה למחוזות המזרח תיכוניים וצפון אפריקאיים עם בסיס צרפתי-אירופאי עכשווי. בעיני, משהו בחיבורים הרגיש אז כה אינטליגנטי, יצירתי והרמוני עד כי לא מוגזם יהיה להגיד שהחלה להתנסח שפה חדשה, וטעימה.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
בשנים שחלפו מאז הספקנו לעבור גלי קורונה נוספים, הפיכה משטרית ומלחמה בלתי נגמרת. הו, כמה טוב כאן. פופולר קיבלה בנוסף גם את עבודות הרכבת הקלה, הבלתי נגמרות גם הן, שנטלו ממנה את חלל החוץ הגדול. קומת המרתף נותרה כשהייתה, והיא כבר שנים מבודלת עם בר אפלולי קטן. למעלה, עם זאת, עיצבו מחדש את הכניסה, מיתגו כלאונג' וחידשו תפריט. זו הייתה הסיבה לארוחת הביקורת הנוכחית שם.
קטן יותר בפופולר לאונג' המחודשת. קטן, אבל גם עדכני, נעים ומטופח. מעט שולחנות החוץ הפונים לרחוב דיזנגוף נותרו ללא שינוי כמותי והחלל הפנימי, בכניסה למלון הבוטיק הפועל שם, באמת מרגישה כמו לאונג', כולל עמדת קבלה וגם שולחנות הסבה נמוכים וחביבים, כמו בלובי.
הצצנו בתפריט. הפיוז'ן המקורי והיצירתי פינה את מקומו לגמרי. כמי שאהב מאוד את הקונספט הקודם, זה קצת צבט בלב. כל החשודים המיידיים מברי היין המוכרים והרגילים נוכחים ומתכתבים עם הגנריות התל-אביבית העכשווית.
התחלנו עם שייטל פסטורמה (58 שקלים), שהגיעה לצד מלון ורוקט בר. היו בה טעמי בשר עזים ועמוקים. רוקט הבר הוסיף למליחות גם חריפות ומרירות-מה, חרדלית שכזו. ביחד חברו הטעמים למנת ברים כייפית לאוהבי בשר, שהולכת טוב ממש עם כל אלכוהול.
המשכנו לסביצ'ה דג ים וגספצ'ו (82). הסביצ'ה עצמו היה מבוסס בר ים, עם הרבה עשבים בפנים, והוא ישב על חלה וחמאה, כשמתחתיו שלולית גדולה של גספצ'ו. הסביצ'ה היה רענן וחביב, הגספצ'ו עוקצני וחביב והלחם המרוח בחמאה נתן את יסוד הפחמימה והשומן. מחד, הלחם הפך את המנה לגדולה ומשביעה, פונקציונלית ביותר ללוגמים; מאידך, כשאוכלים סביצ'ה חושבים על מנה קלה, כמעט אוורירית. זו לא הייתה מנה בלתי טעימה, אבל מסעיף הייחוד והערך הקולינרי המוסף היא לא יצאה כשידה על העליונה.
המנה הבאה הייתה פטריות פורטובלו (58) וגם היא הגיעה על פחמימה - בריוש עם איולי לימון כבוש, וסלסה ורדה מעל הפטריות. הפטריות עצמן היו טעימות מאוד וגם כאן הרכיבים הנוספים, בדמות הלחם והאיולי, היו רלבנטיים ללוגמים, העלו את מקדם התמורה לכסף וגם את מקדם השובע. מאידך, גם זו הייתה מנה קצת כבדה מדי, שנגעה בסף ההכברה. רכיביה אמנם בוצעו היטב והרגישו פחות גנריים מבמנת הסביצ'ה, אבל הסך הכול היה עמוס מדי ואפשר היה, אפילו צריך, בלי הבצק.
המשכנו לזרוע תמנון (88) שהגיעה בציר דג מרוקאי עם לימון כבוש וחלה בצד. תוספת הבצק הלכה והתבררה כתבניתית למדי. מאידך, להבדיל מבמנות הקודמות, כאן היה הייתה יותר מרלבנטית. ציר הדגים המרוקאי היה טעים להפליא. אלגנטי, חלק וכמעט התבקש להגיד שחסרה בו מידה של חריפות. נגיעות הלימון הכבוש עשו בו שמח וזרוע התמנון, המרוככת, המעודנת והטובה, כמעט הפכה לרקע. זו הייתה מנה מצוינת ממש, וללא ספק הטובה ביותר עד כה. היא הזכירה את התפריט הקודם, שהיה מרובה מנות מהסוג הזה, ועוררה געגוע.
סגרנו עם טרטר בקר (74) שנקצצו לתוכו גם בצל סגול, עגבניות ומלפפון; והוסיפו לו גם חלמון כבוש. בצד היה ציר בקר וגם גראטן תפוחי אדמה עשיר ביותר. גם זו הייתה מנה עם תוספות כובד. אילו אכלנו את כל הלחמים, החמאות, האיולי, תפוחי האדמה וכל השאר שהוגשו בארוחה הזו כנראה שלא היינו מצליחים לקום.
לעומת זאת, טרפנו מהר את מוס השוקולד (58) שהיה לא פחות ממצוין, וללא ספק אחד הטובים שטעמנו כאן זה זמן רב.
כשהגיע החשבון, הסתבר שכל המנות שהוזמנו לפני השעה 19:30 זכו ל-30% הנחת האפי האוור. לפני הנחה עלה האוכל שתואר כאן, לפני שתייה ושירות, 418 שקלים. מעט בשביל מה שקיבלנו. אחרי הנחה 387 שקלים - בוננזה במונחים תל-אביביים. מקדם התמורה לכסף בקפה פופולר לאונג' המתחדשת הוא, אם כן, גבוה מאוד. נותנים שם, ללא ספק, הרבה מאוד.
כמעט לכל האורך אי אפשר לטעות בכישרון ובמיומנות של האיש שמאחורי המטבח, אך קולינרית, למרות שלרוב טעים וטוב, פופולר של הגלגול הזה מאבדת מהייחוד והברק שלה. היא טובה ומלוטשת אבל מרתקת פחות משהייתה. כלום לא יקרה אם ביטון ירשה לעצמו להוריד קצת ממקדם הכובד שהוסיף למנות וימצא דרך לשמור על ייחוד ומקדם תמורה לכסף עם קצת פחות פחמימות ורטבים.
אחרי כל ההסתייגויות הללו, השורה התחתונה הולכת בכל זאת עם מקדם התמורה. קשה למצוא היום בתל אביב ובישראל בכלל אוכל כזה בעלויות כאלו. אחזור. לאו דווקא לארוחה - יותר ללגימה לצד מיני נשנושים, בלי לקרוע את הכיס.
קפה פופולר לאונג', דיזנגוף 197, תל אביב, 03-5552020