מישהו לקח את מתג התאורה של ג'ורג' וג'ון לסיבוב אינטימי ברחובות המושבה האמריקנית. שם, על קו התפר שבין תל אביב ליפו, אני מניח שהתנהלה שיחה דחוסה על יחסינו לאן, וניסיון לבנות מחדש מערכת יחסים ללא התערבות חיצונית מלאכותית.
לא היה צריך כאן טיפול זוגי. אם תבוא נועה קולר, היא תבוא לאכול. מה שכן היה צריך כאן זה מעט סקשואל הילינג. כיוונון, עימעום, דימור. משהו שיגיד לעולם שזאת יותר ממסעדה, ויותר ממקום שמגישים בו אוכל ומתרוצצות בו צלחות. לפעמים, המשהו הזה הוא סיבוב שמאלי חזק של מתג בודד. כאן, האור התחמם למעלה, ומלמטה הושלמה מכת החשמל.
אוכל מלא יצרים. תמנון בג'ורג' וג'ון
ירון פישניאק הוא מהצעירים האלה שעברו הרבה, ובכל זאת משתמשים בניסיון הזה לא כדי להתרברב, אלא כדי ללמוד. בגיל 27, הוא חלק אינטגרלי מהמקום, והצליח לעבוד קדנציה ארוכה ומוצלחת עם תומר טל, וקדנציה פחות ארוכה עם יורשיו, אלעד דגן וטל סוחמי. הריצות האלה, ובעיקר הפרידות מהן, הותירו סימנים בחלל. יש סיפורים שאת רובם לא הוציאו בהודעות פומביות לעיתונות. התפקיד שלו, נדמה, הוא להפוך את הסיפורים האלה למה שהם - רכילות, אגו, עניינים אישיים - ובעיקר להפוך אותם לסיפורי רקע בלבד.
הוא מודע להזדמנות ומודע למקריות ומודה למזל, אבל בשום פנים ואופן אלה - מקריות, הזדמנות, מזל - לא יצרו עבורו ג'וב. אתה צריך להיות טוב, מצוין, כדי להיות שם בזמן הנכון וברגע הנכון בשביל שיסתכלו עליך ואז יבינו שאין צורך להמשיך להסתכל ולחפש. "אולי עכשיו אבא שלי סוף סוף יסכים עם הבחירות שעשיתי בחיים", הוא צוחק. אבא צריך פשוט לבוא ולאכול. היתר, נדמה, יסתדר מעצמו.
התפריט מנסה - וגם מצליח, חבל על המתח - לדלג היישר לשנת 2026, ולנווט את הספינה הגדולה שהיא ג'ורג' וג'ון למחוזות קלילים יותר. לא רדודים, אלא צעירים ומעודכנים.
וכן, מדברים פה על מחיר והשיחה הזאת מתנהלת באופן גלוי ומכבד. לא כהצהרות ריקות, אלא כהצהרת כוונות. מסתבר שהיקר מפעם איננו מחזיק כסמל סטטוס, ולא מצליח לתרום לך דבר פרט לתיוג כ"מסעדת אירועים", כפי שהגדיר אותה פישניאק עצמו. כשאנשים מגיעים לכאן פעם בשנה כדי לחגוג משהו, שאר הימים לא מאפשרים לך לפתח אופי אחר ואישיות אחרת.
כעת, המספרים התהדקו וצומצמו והחוויה נגישה הרבה יותר. זאת לא מסעדת פועלים בוורשה, בואו, אבל זאת כן מסעדה תל-אביבית נורמלית לחלוטין בתמחוריה. אפילו, נשבע, זולה יותר מהרבה אחרות מקבילות, ומכאלה שמנסות להיות מקבילות.
דיל ערב חריג למדי, למשל, מציע ארוחה זוגית (סלסלת לחמים, פתיח אישי, שתי ראשונות, מנת ביניים אחת, עיקרית אחת, קינוח אחד ושתייה חמה אישית) ב-560 שקלים, ומנת כרישה נפלאה מייצגת אף היא את המייק-אובר ומתייצבת על רף חמישים ומשהו השקלים. "מי שמע בג'ורג' וג'ון מקדם 5 באוכל?", צוחק פישניאק, אבל לגמרי רציני. עכשיו שומעים. שומעים ברור.
היתר צבעוני קצת יותר ובועט הרבה יותר, בתוך גבולות מגרש המשחקים שבו היא מבשלת. זה קצת לשפשף עיניים, ואז גם לפעור אותן מדי פעם, לנוכח הצלחות היפהפיות. כיף.
טרטר דג עטוף עלי קולורבי מונח בתוך רוטב רענן מאוד וחורפי מאוד שמשתמש ביד טובה בקלמנטינות ובלימון פרסי, ואז מוסיף עוד (פפאיה ירוקה) ועוד (פינגר ליים) עד שהוא עוצר בנקודת האל-חזור. הכף אל-חזור, כלומר, כי לא נותר כלום בשבילה לגרוף.
כך גם תמנון (112 שקלים) שחובר לרוטב מולה כהה וסמיך עם פלפלים ושוקולד, ואז הוקפץ בעזרת ליים, לאבנה מעושנת ומרווה לכדי אוכל מלא יצרים, פתייני, אך לא מעיק במשקלו. היד הזאת ממשיכה לעשות טוב עם בצקים ועם פסטה (כן, הספגטיני סרטנים עדיין פה. לא, הוא לעולם לא יעזוב, גם אם קוראים לו עכשיו לינגוויני סרטנים) ומפליאה ממש עם טורטליני לאבנה (148 שקלים) חורפי, על בסיס בצק רבוך וענייני קרמיות-פריכות שנפגשים בדיוק בספוט הנכון. הספוט הזה הוא הפה, מן הסתם.
מלון דריסקו שומר ועוצב ושופץ ומהדהד היסטוריה כשם שהוא רוצה להיות חלק מהעתיד העירוני והעולמי. "רצינו להחזיר לחיים את מה שהיה בעבר", צוטט בתחילת הדרך אבי זק, הבעלים, במשפט שנתפס כיומרני מאוד אז, וכמפוכח מאוד כיום. יש אינספור תמונות מדהימות על הקירות ובפינות ובזוויות, וטוב תעשו אם תתעמקו בהן לפני, במהלך, או אפילו אחרי האוכל. כשאומרים בת-טעם, מתכוונים לפעמים גם לתיבול כזה. את היתר יעשו ממילא קוקטיילים מצוינים וקינוחי-על.
2026 מסמנת את שנתו ה-160 של המבנה הזה, ותשומת הלב של אנשיו כיום דואגת להבהיר כמה גיל הוא עניין של פרספקטיבה ואופי בלבד. השלט בכניסה כרז אז "מלון ירושלים", וזה הנוכחי מחקה את הפונט ואת החץ ובאופן מעניין מצליח לחקות גם את החיוך של האנשים העומדים בפתח, עוד לפני שהדלת הכבדה נפתחת. אחר כך, תחייך מול קבלת הפנים ותחייך לנוכח השירות וכשיגיע האוכל החיוך רק יתרחב. אולי לא יראו את כל השיניים - בכל זאת מישהו סובב קצת את מתג התאורה - אבל לגמרי ירגישו. בשביל זה באת, לא?
ג'ורג' וג'ון, מלון דריסקו, אוארבך 6, תל אביב, 03-7269309