שתייה חמה: לשתות כל החורף ולהישאר בשליטה

היי, אני ריי ווייט. הבר שלי הוא כל מקום בו אנחנו מחזיקים יחד ספל חמים: בבית עם החדשות ברקע, מביטים בסערה מהחלון, או אורזים תיק חירום למקרה שתישמע אזעקה. אני כאן בשביל שתייה מתוך כבוד לגוף, למשקה ולרגע. לא רק כי "היום הזה היה יותר מדי".

כשבחוץ ינואר, הגשם ניתך באלכסון, הים עצבני והכותרות קופצות בין "מתוח" ל-"מאוד מתוח", רובנו לוחצים על כפתור ההתנעה המוכר בשם אלכוהול.

"אני אשתה אחד וזה יהיה יותר קל" אנחנו אומרים לעצמנו, מתניעים, מוזגים, שותים, ופתאום הערב פשוט קורה.

היום אני רוצה להציע שני טריקים לחורף קריר ועצבני. דרכים לחווט מחדש את הסטרטר שלכם. שניהם שייכים לעולם השתייה, אבל המטרה היא לא "לשתות נכון", אלא לשתות בשליטה.

כן, זה משקה אלכוהולי. אבל במקום שניים־שלושה קוקטיילים חזקים שפוגעים מהר, ספל אחד גדול של יין חם יכול להיות אופציה רכה יותר: לוגמים, מתחממים, ונשארים עם הרגליים על הקרקע.

אני משתמשת ביין אדום יבש, לא חשוב איזה. אפשר להשתמש גם ביין אדום ללא אלכוהול. אל תבזבזו את הבקבוקים הטובים שלכם. התבלינים והאיזון יותר חשובים מאיכות היין.

מה צריך:
בקבוק יין אדום יבש
תפוז אחד, פרוס
תפוח או אגס אחד, פרוס
חתיכה קטנה של אשכולית עם הקליפה
2-3 מקלות קינמון
3-4 כוכבי אניס
4-6 תרמילי הל
6-8 מסמרי ציפורן נעוצים בקליפת התפוז
2-3 שקיקי תה ארל גריי
דבש לפחות 300 מ"ל, אפשר להשתמש גם בסוכר לבן
אופציונלי: מעט מיץ תפוזים או מים, כדי לדלל את האלכוהול ולשפר את הטעם

מה עושים:
מכניסים את כל המרכיבים לסיר ומחממים. אפשר להשאיר את הסיר על אש נמוכה מאוד זמן רב, כל עוד הוא לא רותח.

הכללים:
החדירו את מסמרי הציפורן לקליפת תפוז. זה אסתטי יותר, בטוח יותר, ושום דבר לא ישרוט לכם את הגרון

כמה שקיקי תה ארל גריי ייתנו ליין עומק ומרירות הדרית בוגרת. השקיקים יוצאים בקלות, כך ששום דבר לא שוחה בספל.

300 מ"ל דבש לבקבוק זו רק ההתחלה. טועמים ומוסיפים לפי הצורך.

ובבקשה, השתמשו בתבלינים אמיתיים. לא אלה מהסופר. אני קונה תבלינים אצל 'שרם' בשוק הכרמל, או אצל 'חבשוש' בלווינסקי.

סנגריה חמה היא פתרון נפלא לימים לחוצים. המוח בטוח שאתם שותים "אלכוהול אמיתי": מרגישים את הטאנינים של היין, את חום התבלינים, הידיים עטופות במשהו חם, וכמות קטנה של אלכוהול שולחת סומק רך ללחיים.

בגלל שהחוזק נמוך ואתם לוגמים לאט, אתם נשארים בשליטה, נהנים מהטקס ומתנחמים בלי להידרדר לצד האפל.

הטריק השני מתאים לרגע שבו מתחשק לכם צ'ייסר או אפילו שוט. אנחנו רוצים: שהעיניים יצטלבו,
שהמצח יזיע, שהגרון יתכווץ, ושמשהו בפנים יגיד: "אוקיי. עכשיו אני מוכן." בשביל הרגע הזה אני אוהבת לשמור במקרר תחליף מוכן.

מה צריך:
כמות נדיבה של ג'ינג'ר טרי (לא להתקמצן; זה אמור "לנשוך")
אופציונלי: חתיכת שורש כורכום טרי
חופן גדול של נענע או לואיזה
מיץ מ־2-3 לימונים
הרבה דבש. התחילו מ־8-10 כפות והתאימו לטעם
מים חמים. קודם לכיסוי מלא, ואז, אחרי סינון, להשלים לכ־1 ליטר

אם יש לכם מסחטה, זה הזמן להשתמש בה. סוחטים את הג'ינג'ר (ואת הכורכום), ומערבבים את המיץ עם מים חמים, עשבים, לימון ודבש.

אם אין מסחטה, אין בעיה: מגררים או קוצצים דק את הג'ינג'ר, יוצקים עליו מים חמים, מוסיפים נענע/לואיזה, נותנים לזה לעמוד, מסננים, מוסיפים מיץ לימון ודבש, טועמים, מאזנים ומקררים.

עכשיו יש לכם בסיס ג'ינג'ר שמחכה בדיוק למצב הרוח של "אני צריך שוט".

1. ללא אלכוהול
מוזגים שוט קטן של בסיס הג'ינג'ר, נקי. זה שורף, פותח את הגרון, אולי מעלה טיפת זיעה במצח.
הגוף מקבל את האות "לקחתי משהו חזק", בלי אלכוהול בכלל.

2. גשם קל
מערבבים את בסיס ג'ינג'ר עם ורמוט לבן, בערך 1:1. עדיין יש רגע ברור של "לקחתי משהו", לגימה בוגרת עם טעם וזמזום עדין. בכוס מדובר בערך על 8% אלכוהול. יותר כמו יין או בירה מאשר משקה חריף.

3. גשם חזק
חזק יותר, אבל לא נוק־אאוט. הרעיון הוא אותו רעיון, אבל עם ג'ין במקום הוורמוט. חציתם את החוזק של הג'ין; השוט נוחת סביב 20% אלכוהול. זה עדיין נושך, עדיין מעיר, אבל שונה לגמרי משוט נקי של 40%.

הדחף "להפיל ולצאת לדרך" הוא אנושי מאוד, במיוחד בעונת הסערות. אם מוזגים אלכוהול חזק נקי, הוא אולי יוריד את הלחץ לדקה, אבל מערכת העצבים תשלם כפול: הסטרס יחזור חזק יותר, התגובות מאטות, ויש סיכוי אמיתי לאבד הכרה בדיוק ברגע שבו צריך להיות הכי ערניים.

כשמזג האוויר, החדשות והעצבים כולם קשים בו־זמנית, כפתור ההתנעה לא הולך לשום מקום. אבל אפשר בשקט לחווט מחדש מה קורה כשאנחנו לוחצים עליו.

איפשהו בין הלגימה הראשונה לשנייה, כדאי לבצע הערכת מצב קטנה וכנה: "זה עוזר לי להישאר כאן, או עוזר לי להיעלם?" אני קוראת לזה: שתייה מודעת.