יש משהו מתעתע בסיכום של בציר. הענבים כבר ביקב, הסחיטה האחרונה הסתיימה, הצוות יכול סוף סוף להוריד הילוך, אבל מבחינת היינן הסיפור רק מתחיל.
היין עדיין צעיר, חלק מהתהליכים רק התחילו, ואת מה שיישאר בסופו של דבר בבקבוק אפשר יהיה לדעת רק בעוד כמה חודשים.
ערן גולדווסר, היינן הראשי של יקב יתיר, נמצא בדיוק בשלב הזה. מצד אחד, אפשר כבר לסכם את מה שקרה בכרמים; מצד שני, הוא לא מוכן להכריז אם מדובר בבציר טוב או מצוין.
"אם זו הייתה שנה גרועה, כבר היינו רואים את זה בשלב הזה. היא לא תהיה שנה גרועה", הוא אומר. "האם היא תהיה טובה או טובה מאוד? עוד מוקדם להגיד".
חורף חמים, אביב נעים והבשלות מאוחרות
מבחינת מזג האוויר, הוא מסביר, זו הייתה שנה לא שגרתית. החורף היה מעט פחות קר מהממוצע, אבל האביב היה נעים במיוחד.
עד יולי כמעט שלא היו חמסינים, וגם כשהטמפרטורות עלו בהמשך לא נרשמו שיאי חום משמעותיים. התנאים המתונים האלה השפיעו על קצב ההבשלה בכרמים ודחו את הבציר באופן משמעותי.
"ההבשלה התאחרה מאוד. גם הזנים המקדימים איחרו, וככל שהבציר התקדם הפער הזה הלך וגדל.
אם הזנים המקדימים איחרו בשבועיים לעומת הממוצע, הזנים המאוחרים, או החלקות המאוחרות, איחרו כבר כמעט בחודש", הוא אומר.
אלא שלא מדובר רק בבציר שהתחיל מאוחר ונמשך זמן רב יותר. גם סדר ההבשלה המוכר של הזנים השתנה.
"בדרך כלל יש להם איזו היררכיה בהבשלה, והשנה זה די התערבב. זנים מאוחרים שהבשילו מוקדם, ומוקדמים שהבשילו מאוחר".
יותר ענבים, יותר אפשרויות
זו אחת התופעות שהפכו את הבציר הזה למאתגר היינן לא יכול להסתמך רק על לוח הזמנים המוכר או על הסדר שבו הזנים מבשילים בדרך כלל, אלא נדרש לעקוב מקרוב אחרי כל חלקה ולהתאים את מועד הבציר למה שקורה בה בפועל.
גם מבחינת הכמויות, הבציר סיפק לא מעט עבודה. היבול היה גבוה מהממוצע, אבל ביקב נערכו לכך מראש, בין היתר באמצעות ציוד נוסף והרחבת הפעילות.
"היה לנו צוות מאוד טוב שהצלחנו לגייס מקרב העובדים הזמניים של הבציר. הצלחנו לעמוד בכל האתגרים שהבציר הזה הציב בפנינו".
ליבול הגדול יש גם יתרון. כשיש יותר ענבים, אפשר להקפיד יותר על הסלקציה, להיות בררנים בבחירת הפרי ולדייק את ההרכב של כל יין.
"יש גם הזדמנות לעשות דברים שבשנים אחרות לא תמיד מתאפשרים, פשוט משום שאין מספיק חומר גלם". מבחינתו, הכמות אינה רק עניין של תפוקה, אלא גם מרחב פעולה שמאפשר ליקב לבחור בקפידה רבה יותר מה ייכנס לכל יין.
האביב של הגרנאש
האפשרויות האלה קשורות גם לכרמים החדשים שנכנסו השנה לניבה. בכרמי יער יתיר נוספו כמויות משמעותיות של קריניאן וגרנאש, זנים ים תיכוניים שכבר גדלים באזור, אבל כעת אפשר יהיה לעבוד איתם בהיקף רחב יותר.
בכרמי המיועדים לסדרת דרום נכנס גם זן חדש עבור היקב, אליקנט בושה, שעתיד להשתלב בבלנד של הסדרה. גולדווסר מציין במיוחד את הגרנאש, הקריניאן והמורבדר, זנים שהוא אוהב לעבוד איתם ושבשנה הזאת הניבו יבול טוב.
"לא כל שנה הזנים האלה נותנים יבול טוב. גרנאש, למשל, מאוד רגיש לתנאי מזג אוויר קיצוניים באביב. השנה היה לנו אביב מאוד מתון, אז יש לנו מספיק גרנאש", הוא אומר.
מבחינתו, יש כאן גם התאמה של הזנים לסביבת הגידול. בתנאי החום והיובש של יתיר, הזנים הים תיכוניים מצליחים להתמודד טוב יותר עם האקלים המקומי.
"ראינו את הגפנים האלה, איך שהן מסתדרות הרבה יותר טוב עם תנאי החום והיובש אצלנו, ויותר קל להן פה בסביבה שלנו".
הגביע הוא שלהם
הגדלת מגוון הזנים אינה בהכרח מובילה אותו לכיוון של יינות זניים. להפך. גולדווסר מעדיף לעבוד עם בלנדים, מתוך תפיסה שבאקלים המקומי החיבור בין כמה זנים יכול להניב יין מאוזן ומעניין יותר.
"אני מאמין בבלנדים. במיוחד באקלים שלנו", ההעדפה הזאת קשורה גם לשאלה מה בעצם מייחד את יקב יתיר. הרי אפשר לנטוע זנים דומים במקומות שונים, אבל את האופי של האזור אי אפשר להעתיק.
"מה שמיוחד אצלנו זה האזור שלנו. זה משהו שמעט מאוד אנשים יכולים לייצר, יין עם אופי של יער יתיר".
הגישה הזאת מסבירה גם את ההתעניינות שלו בשיטות גידול שמתאימות לתנאים המקומיים. לפני כמה שנים החל היקב לעבוד בשיטת הגידול בגביע (Goblet), שיטה מסורתית שבה הגפן מתפתחת כמבנה עצמאי, מעין עץ קטן, במקום לגדול לאורך מערכת כבלים.
מבנה הגפן והעלווה מאפשרים לאשכולות להישאר מוצלים יחסית, ובכל זאת לקבל את האור הדרוש להבשלה. זו דרך להתמודד עם קרינה חזקה ועם תנאי חום ויובש, בלי לחשוף את הענבים לשמש ישירה לאורך שעות היום.
אל תפספס
"הכרמים מ-2017 עדיין הם הבסיס ליין שלנו שנקרא 'בצל העלווה'", הוא מספר. מאז נוספו חלקות של מורבדר, גרנאש וטמפרניו, שגם הן גדלות בשיטה הזאת.
"זו בדיוק השיטה שנותנת את החשיפה הנכונה לאור. מצד אחד האשכולות נמצאים בצל, ומצד שני הם עדיין מקבלים אור. היא גם ממתנת קצת את היבולים באופן טבעי ועוזרת לגפן להתמודד טוב יותר עם חום ועם יובש."
גולדווסר לא מציג את שיטת הגביע כפתרון שאפשר להחיל על כל הכרמים. יש לה גם מחיר, היא דורשת יותר עבודה ידנית, מורכבת יותר מבחינת המגדל ואינה מתאימה למיכון.
כאן, כמו בבחירת הזנים ובבניית הבלנדים, ההחלטה נובעת מהתאמה לתנאים של המקום ולא מחיפוש אחר שיטה אחת שתפתור הכול. הוא אינו מחפש בהכרח לייצר בכל בציר יין שמספר סיפור חדש, אלא לבנות לאורך זמן שפה ייננית שמבוססת על האזור ועל האופי שלו.
"אני מעדיף לעשות משהו שהוא רב שנתי ועקבי", אמירה שמסבירה לא רק את הבחירות בכרם, אלא גם את הדרך שבה הוא חושב על היין שיגיע בסופו של דבר לבקבוק.
