אשרפי ועדן

לאחר שטרנד הסושי והטאפאס בר כבש כל חלקה טובה בעיר ועדיין לא אמר את המילה האחרונה נראה כי מנגד מבשילה מגמה חדשה של חזרה אל צלחת כור ההיתוך, והפעם זו הפרסית. אמנם מסעדות הפועלים העממיות מעולם לא נעלמו אבל פתאום שומעים על "עדן" בנוה שאנן שעברה שיפוץ לא מכבר ובקצה שדרות רוטשילד קמה לה "אשרפי" מסעדה אמיתית במראה של ארמון פרסי. זו האחרונה פתוחה גם בערבים, מנסה ליישר קו עם יתר מסעדות השדרה ולהגיש את מיטב מטעמי פרס תוך כדי שמירה על מרחק בטוח מדימוי "מסעדת פועלים".
מצויידת בבן לוויה המגלה עניין תמידי במטבח של גלויות יצאתי לבדוק את טיבן של שתי הפרסיות בעיר.

שתי דלתות מעוטרות בציורים אוריינטליים מקדמות את פני הבאים ל"אשרפי". לפניהן ניצב מאבטח, אם תרצו - שומר הסף התורם משהו לאווירת הארמון שהמסעדה מנסה לשוות לעצמה. כשהדלתות נפתחות נכנסים לאולם גדול עם עמודי שיש מסיביים, נברשת המשתלשלת מהתקרה וריח משכר של תבלינים זרים. כשהתיישבנו והבטנו בתפריט המעוטר בסלסול אוריינטלי, אמרנו שחבל שלא הלכו עד הסוף עם מראה האצולה הפרסית, על הסירים אמנם טורח שף שבישל בעבר לשאח, אבל נראה שבעיצוב החלל ובריהוט ניסו לא להשתולל ושמרו על קו נקי מדיי. חבל, כי את העמודים והציורים (המעטים מדיי בשביל לתת רושם של פאר) דוקא הולמים עיטורים נועזים ומצועצעים יותר מוילונות בגוון בז', מפיות נייר פשוטות וריהוט סטנדרטי.

לראשונות ניסינו דולמה - פלפלים עם ירקות ממולאים באורז, בשר טחון ותבלינים פרסיים (18 ¤) – מנה מצויינת של צמד פלפלים: אדום וצהוב עם אורז בתיבולים שונים, וכופתה ברנג'י – מיקס של בשר טחון, אורז, ירקות ותבלינים פרסיים (22 ¤) שלטעמנו היו לא יותר מכדורי בשר מתובלים.
מסתבר שאצל הפרסים נהוג להקדים את הארוחה בנשנוש של עלים ירוקים (טרגון וסוג מיוחד של ריחן), צנון וירקות מוחמצים. אנחנו את העלים שלנו קיבלנו כשהראשונות כבר היו על השולחן אז נשנשנו בהמתנה לעיקריות כשבדרך גם הגיעו מלפפונים חמוצים חסרי ייחוד, פיתות דקות וחצילים מוחמצים המבושלים בחומץ בן יין ותמרים – טעים אבל רק למי שאוהב חמוץ. בין מנה למנה המסעדה התמלאה באנשים בעיקר משפחות שנראה כי האוכל הזה הוא בדיוק מה שהם אוכלים בבית ולא יכולנו שלא לתמוה מדוע הם בוחרים לאכול בדיוק את אותו הדבר גם בחוץ, אבל מי יודע, אולי אנחנו לא היחידים שמחממים שניצל מהפריזר.
לעיקריות טעמנו קבב בארג סולטני - רצועות פילה עגל עם זעפרן המגיעים עם עגבניות מבושלות ולימון (50 ¤)– נחמד למי שמחבב בשר אך לא מרעיש וחורשט גורמה סבזי – נתחי בשר, ירק ותבלינים (35 ¤) שמזכיר קצת גולש וגרם לנו לעשות היכרות עם הלימון הפרסי, לימון קטן ומפוחם האופייני למאכלי העדה. גולת הכותרת של הארוחה היתה ללא ספק תוספת האורז, טעמנו משלושת הסוגים שמציעים כאן: לבן (אורז רגיל בגווני לבן-צהבהב), ירוק ועם עדשים וצימוקים - כולם היו מיוחדים ומצויינים כשהתואר אחד-אחד כאילו נולד עבורם. כשהתעניינו אצל בעל המסעדה, שפיקח על הסועדים והמלצרים ללא הרף, נודע לנו שב"אשרפי" אכן גאים מאוד באורז המיוחד שרק הם מייבאים.

לקינוח התרגשנו מהתפריט שבישר על ברד גן עדן עם אטריות סיניות, חלבה עשויה מאורז, מי ורדים ותבלינים וגלידת פיסטוק, אך לצערנו, למרות שבאנו בדיוק בשעה בה נפתחת המסעדה בערב, התבשרנו שמלבד הגלידה שאר הקינוחים אזלו בצהריים. הציעו לנו אבטיח, אבל אנחנו נאמנים לקו הפרסי, הזמנו את הגלידה (15 ¤) עם תה פרסי (8 ¤ ויש גם קפה) שהיתה מיוחדת ועשירה בטעמים.

ב"אשרפי" רוצים ללכת על סגנון של מסעדה מהודרת עם כל התוספות אך השירות טעון שיפור ולא חף מהרגלים של מסעדת פועלים - מה שב"אשרפי" ממש לא רוצים להיות. מפית נוספת שביקשנו הגיעה כעבור זמן רב מדי, גם הגלידה בוששה להגיע ובשולחן הסמוך הוגש חשבון מבלי שהשולחן פונה. מצד שני המסעדה מציעה מטבח פרסי אותנטי, פתוחה בערבים ומגישה תמורת מחירים נמוכים יחסית (ראשונות: 15-22 ¤, עיקריות: 35-50 ¤ ואחרונות סביב 15 ¤) כמה מנות מצויינות וזה רק הוגן לקשור בין המחיר וההיצע ולכוון ציפיות בהתאם.

"אשרפי". שדרות רוטשילד 20, טל': 5104777-03. שעות פתיחה: א'-ה': 10:00-16:00 ו19:00 עד לקוח אחרון. ו': 12:00-16:00. עסקיות: א'-ו': 12:30- 16:00 (49 ¤).

כאן הסיפור והתפאורה שונים לחלוטין ורחוקים זה מזה בדיוק כמו המרחק הקונספטואלי בין התחנה המרכזית הישנה ושדרות רוטשילד. כדי להיכנס ל"עדן" נכנסים לפסאזי בו מוכרים, איך לא, נעליים. בסוף הפסאז' - שולחן עליו ניצב שלט ארעי מפלסטיק המכריז על "מסעדת עדן" כאילו היא לא קיימת כבר 36 שנה. כשפתחנו את דלת המסעדה קידם את פנינו אותו ריח חזק של תבלינים שהכרנו כבר מ"אשרפי" והמקום ענה על כל כללי ה"עממיות" הנדרשים: ריהוט וכלי הגשה פשוטים, מיחם לתה שאחרי, מפיות נייר מהסוג הזול, שירותים שיכולים להיות נקיים יותר, וכמה טיפוסים תמוהים. ב"עדן" אין תפריט והמלצר הצעיר והידידותי, שאולי שכח שזוהי רק מסעדת פועלים, פירט בפנינו בסבלנות מלווה בחיוך את האפשרויות ושמח להרחיב ולתבל בסיפורים מהעדה. צלחת העלים הירוקים לא איחרה לבוא והמלצר סיפר לנו שנוהגים למולל את העלים ולגלגל בפה בשביל לעורר את התיאבון ולנטרל טעמים.

למנה ראשונה היה רק גונדי– חזה עוף טחון עם גרגרי חומוס במרק עוף (20 ¤) – כך שנחסכה מאיתנו ההתלבטות וטעמנו מנה שהיא כנראה אחת מאבני היסוד של המטבח הפרסי אבל לא מי יודע מה טעימה. לעיקריות לקחנו גורמה סבאז'י – ירקות ירוקים חתוכים עם גולש ושעועית אדומה (40 ¤) – טעים מאוד ומתובל כהלכה ומוסמה באדמג'אן - תבשיל של חציל (טעים במיוחד) עגבניות מיובשות, אפונה וענבי בוסר ברסק עגבניות (40 ¤) שהיה מצויין, למרות שאת ענבי הבוסר לא הצלחנו לאתר. אכלנו גם עופיונים על שיפוד חרוכים במידה הנכונה ומתובלים בתערובת סודית של הבית שלא איכזבה. בין לבין סיפר לנו המלצר שהמסעדה הוקמה על ידי סבו, שופצה לפני כשלושה וחצי חודשים וכיום הבעלים והבשלן הראשי הוא אבא שלו. הוא עצמו ממלצר אבל גם עושה חמוצים (הוא פירגן לנו חצילים מוחמצים מעשה ידיו שרק הכין לפני כמה שעות עם כוסברה, נענע, פלפל ירוק וחומץ ולמרות שעוד לא ספגו את מירב הטעמים - היו כבר מעולים). את המנות ליוו פיתות רגילות ואורז לבן (כל יום יש אורז אחר: שמיר ופול, גזר ושעועית) שנפל בהרבה מהאורז המצויין של "אשרפי".

לקינוח היתה רק עוגת סולת ותה פרסי, כך שחלבה עוד פעם לא יצא לנו לטעום. המלצר החביב גם הסביר שלמסעדה במעמד כזה לא שווה להשקיע במנות אחרונות שדורשות חומרים יקרים וזמן הכנה רב כי היא פתוחה בעיקר לארוחות צהריים של לקוחות קבועים שלרוב מדלגים על קינוח.
"עדן" כבר עמדה לפני סגירת היום ובעל המסעדה ובנו כבר טרחו על הזזת השולחנות לקראת אירוע מוזמן של ערב. שילמנו, החלפנו עוד כמה מילים עם המלצר ויצאנו חזרה לפסאז'.
ב"עדן" מתנהגים באותנטיות, לא מנסים להרשים יתר על המידה ולא מנסים להיות יותר ממה שהם באמת. החשבון עם זאת יצא יותר בסגנון רוטשילד מאשר בסגנון נוה שאנן.

"עדן". נוה שאנן 16 א', טל': 03-6880604. שעות פתיחה: א'-ה': 11:00-19:00, ו': 11:00-16:00. לא מקבלים כרטיסי אשראי.