אחד הזיכרונות המוקדמים הצרובים בנו משנות הילדות המהבילות בדרום, הוא המראה של מונית ספיישל העוצרת בקדמת הבניין שבו גרנו כשעל גגה מתנוסס לו שלט "מוניות תל- אביב". מתוך הפלא הזה, שעשה את כל הדרך מן העיר הגדולה שמעבר להרי החושך, היתה יוצאת מדי קיץ בת דודתנו גליה, בתה של הדודה תיקי. שנה שלמה היינו ממתינים לביקורה של בת דודתנו העירונית, שהייתה ג'ינג'ית מלאת טמפרמנט, לוחמת למען זכויות בעלי חיים, צמחונית אדוקה והיחידה שהייתה מוכנה לענות על כל השאלות שהיו לנו בדבר המין הנשי. והיו לנו.
בתמורה לתשובותיה (שרובן הסתברו עם השנים כמופרכות לחלוטין), היתה גליה משביעה אותנו מדי שנה שכמוה, נהפוך גם אנחנו לצמחונים ולא ניגע יותר בבשרן של החיות המסכנות שחיות חיי סבל, רק כדי שאמא שלנו תוכל לשטח אותן בפטיש על השיש ותהפוך אותן לשניצל. תיאורי הסבל שתיארה גליה באוזנינו היו משכנעים כל כך, עד שמדי שנה בשנה היינו נשבעים להפוך לצמחונים גמורים, ומדי שנה בשנה היינו נשברים למראה השניצל הראשון שיצא ממטבחה של אמנו - בדרך כלל חצי שעה אחרי שגליה נסעה.
לסיום הסאגה המשפחתית נספר רק שבעלי החיים למענם נלחמה גליה בעוז לא ידעו להשיב לה טובה תחת טובה, וכעבור שנים היא נטרפה על ידי קורקודיל אי שם בג'ונגלי דרום אמריקה. כבני דודים נאמנים נשבענו לנקום את נקמתה של גליה, להשיב את שרשרת המזון על כנה ולאכול כמה שיותר חיות לזכרה. אמן.
דואט לפרה וחזרזיר
אחד המקומות הטובים למימוש נקמה שכזו היא מסעדת מיטבר התל אביבית, אליה נכנסנו באחד האמשים האחרונים. גאוותה של המיטבר, שמתפקדת מזה כעשור כאחד ממקדשי הבשר של העיר, היא על בשר הבקר שלה, העובר יישון במקום. הגריל-מן החביב שנכח במסעדה בערב ביקורנו התנדב להסביר לנו באריכות על הפרות המבכירות ושיטת היישון האירופאית המשמשת במקום, שתוצאותיה הן בשר רך בעל טעם עשיר במיוחד. רגע לפני שנכנסנו בפרות, הספקנו לטעום שני קוקטיילים על בסיס קשאסה, שהוגשו לרגל 'פסטיבל הקשאסה' שנערך בימים אלה והצביעו על יכולות לא רעות גם בחזית הבר.
לראשונות טעמנו גוזאנוס, שיפודים של רצועות סינטה ובייקון (38 ש"ח) שהשתלבו אלה באלה בצורה נהדרת כשהבייקון מעניק לסינטה (שחוטאת לא פעם ביבשושיות) משומניו ונותן טעם מעושן לפינאלה. ממש דואט לפרה ולחזרזיר. לצד הגוזאנוס המצוינים הוגש לנו גם קרפצ'יו פילה עם שמן זית, פרמזן, בזיליקום ולימון (42 ש"ח). הרבה לימון. אנחנו יודעים שישנם כאלה שמגיעים למיטבר במיוחד בשביל הקרפצ'יו הזה, אבל בעינינו הטעמים הדומיננטיים של הגבינה, הבזיליקום והלימון (הרבה לימון) לא הותירו זכר לבשר והפכו את המנה הזאת לאכזבה (הכמעט יחידה) של הערב.
לצד הראשונות הוגש לנו לחם הבית שהיה חמים וטעים ולצדו הוגשה חמאה ומעין ממרח של פלפלים חריפים קצוצים, שהיו עוקצניים מאד ללשון והסבו לנו עונג רב.
ועכשיו לבשר. למרות המלצתם של המלצרית והגריל-מן, ויתרנו על ההמבורגר הנטחן במקום (וכמובן על מנות העוף השונות, שכן שניצל יש לנו אצל אמא), והזמנו את מנות הדגל של המיטבר: פילה ואנטרקוט שהגיעו במידת צלייה מדיום-רייר ומדיום בהתאמה והיו פשוט מושלמות. האנטרקוט, שהוגש בנתח נאה של 400 גר' (102 ש"ח) והיה משויש כהלכה, פשוט השפריץ טעמים בפה והיה ללא ספק אחד הנתחים הראויים שאכלנו מזה זמן רב. הפילה (109 ש"ח) לא נפל ממנו והיה גם הוא נתח בשר מעולה, עסיסי, רך ועז טעם. ברכותינו לפרות.
לצד הבשר הוגשו רטבים של שמנת פלפל ושמנת פטריות, שהיו טובים אך מיותרים לחלוטין, שכן טעמו של הבשר לא דרש כל תוספת. הוא הדין גם לגבי גרטן תפוחי אדמה ובטטות שהיה סטנדרטי וחבל היה לבזבז עליו מקום לאור הנתחים שנחו בצלחת.
התוספת היחידה שהשתלבה בצורה מושלמת עם הבשר היתה "סלט מיטבר", טבעות של בצל ועגבניות ברוטב בלסמי (19 ש"ח), שהזכירה לנו את מסעדת פיטר לוגר הזכורה לטוב משנותינו כשני מו?ברים דלפונים בניו-יורק הרחוקה (ד"ש לחבר'ה ממויש'ס).
בחזית הקינוחים דגמנו שתי מנות. הטובה שביניהן היתה שלישיית קרם ברולה, שלוש צלוחיות ובהן קרם פיסטוק, קרם וניל וקרם אספרסו שהיו מצוינים ולא שגרתיים (במיוחד הפיסטוק - 27 ש"ח). המנה השנייה היתה מנת פרופיטרולים (29 ש"ח) שהורכבה מפחזניות, גלידת וניל ורוטב שוקולד שהיו כולם סטנדרטיים בטעמם ולא השתלבו לכדי מנה מעניינת במיוחד. קצת חבל.
שמו של המיטבר בהחלט מעיד על עיסתו והמלצתנו החד משמעית היא להגיע למקום ולהתמקד בבשר המדהים המוגש בו. ואם ממש בא לכם משהו ליד האנטריקוט, לכו על 250 גר' פילה. אם לא בשבילנו, אז בשביל גליה.
"Meat Bar", שדרות חן 52 תל אביב, פתוח כל יום: 12:00-24:00, טלפון: 03-6956276.