לכל חג יהודי עולם שלם של מנהגים משלו. נדמה שמבחינת היהדות, לכל צעד ושעל שנעשה ביום החג יש משמעות ורלוונטיות לגבי השנה החדשה. יהודי צפון אפריקה, למשל, נוהגים שלא לשתות קפה בשל צבעו השחור, אחרים מקפידים שלא לכעוס או לבכות - בכדי לא לבלות כך את השנה החדשה.
המשותף לכל המנהגים ולכל העדות הוא הסמליות הרבה שמתלווה לחג. יהודי מזרח אירופה, למשל, נוהגים לאכול מאכלים סמליים שיבטיחו את מתיקות השנה המתקרבת. אחרי הכל, כולנו מכירים את התפוח הטבול בדבש או את החלה המתוקה. יש שגם אופים את החלה המתוקה הזו בצורה סמלית, כחלה עגולה עם צורה המזכירה כתר, בכדי לחגוג את יומו של הבחור מלמעלה, או בצורת ציפורים, בכדי לאזכר את הפסוק "כציפורים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים" (ישעיהו לא,ה). בשיטוטים בין העדות גילינו שהדגים פופולריים בקרב עדות רבות, מכיוון שהדג מסמל שפע ופריון ובאכילת ראשו אנו מתכווננים ומקווים להיות לראש ולא לזנב. ברוב עדות ישראל נמנעים גם מאכילת מאכלים חמוצים, מרים או חריפים. אספנו כאן עבורכם דגימה קטנה מטעמן של העדות השונות.
אתי אלפיה (העדה הסורית):
הסורים מקפידים על ברכות השנה החדשה ועל המאכלים המתאימים לברכות. כולם מסובים לשולחן ושותים לחיים לקראת השנה החדשה. במהלך ארוחת הערב כולם חוגגים, שרים ומברכים אחד את השני בשנה מתוקה, אהבה ושלום בית. אנחנו אוכלים מאכלים כמו תמרים לחים - כדי שתהיה לנו שנה מתוקה; זית - שמזכיר את ענף הזית, כדי שתהיה לנו שנת שלום, או כרת (כרישה)- כדי שיכרתו כל אויבינו.
בבוקר המחרת, המשפחה מתאספת לארוחה עשירה שכוללת גם ספיח'ה (בצק עלים עם בשר), קובות שממולאות בבשר, בורקסים וסלטים. את כל האוכל מכינים בבית, לא קונים כלום. יושבים, אוכלים, חוגגים ונהנים כל היום, וביום החג השני כל אחד נעזב לנפשו.
סימה אלפז (העדה הכורדית):
רוב העולים מכורדיסטאן הגיעו לארץ כדתיים ושומרי מסורת. לכן, רוב המסורות שקשורות בראש השנה קרובות יותר למסורת הדתית מאשר למסורת העדתית. בראש השנה יושבים לארוחת חג, עם סדר מסוים של ברכות שחייבים לומר, ממש כמו בסדר פסח. לכל ברכה יש מאכל משלה. מכינים, למשל, תבשיל מעלים של סלק ירוק ומברכים שיסתלקו אויבינו; אוכלים רימונים ורודים מתוקים ולא אדומים חמצמצים מכיוון שהרימון הוא סגולה למצוות, בכדי שנעשה הרבה מצוות ונזכה לזכויות בשמיים. יש מאכל מאוד מיוחד שעושים לחג - קובה מתוקה, כדי שתהיה לנו שנה מתוקה. חשוב לציין שמכינים אותו הכורדים דוברי הארמית ולא דוברי הכורדית. ממלאים את הקובה בבשר קצוץ מטוגן עם בצל ומבשלים אותה בציר מתוק שמורכב מחבושים ופירות יבשים.
פרידה אורפלי (העדה האורפלית):
בראש השנה אנחנו מכינים בעיקר קציצות מירקות שונים. יש קשר בין הירקות והמאכלים השונים שמבשלים לאופי הברכות. מכינים לוביה, למשל, ואז מברכים לאדם שאוכל ממנה שירבה ויתעשר כמו פריחת הלוביה. מבשלים אותה במים, זורים עליה מלח ואוכלים אותה. מכינים גם קציצות מעלי סלק סוכר כדי שתהיה שנה מתוקה.
אצל הטריפוליטנים:
פסקל פרץ-רובין, מתוך הספר "מטעמים טריפוליטניים":
יוצאי צפון אפריקה נוהגים להניח על שולחן ראש השנה מאכלים מיוחדים, שהוגשו בסגנון מיוחד כחלק מטקס הברכות לשנה החדשה. העיקרון שהנחה את שילוב הירק או הפרי בארוחה היה צליל שמו, אשר קושר אל תוכן הברכה. למשל, מגישים קערית קטנה עם דבש וזרעי שומשום כדי "שירבו זכויותינו כשומשומין". בני תוניס ואלג'יריה נוהגים לטגן עלי סלק ("שיסתלקו אויבינו") בבלילת ביצה, וגם הטריפוליטנים והספרדים מגישים סלק, בצורת חביתת ירק. הדלעת (בערבית "קרע") מוגשת בכל מטבחי צפון אפריקה לצורך הברכה "שתקרע רוע גזר דיננו", השום (בערבית "תום") מלווה בברכה "שייתמו צרותינו", כשאוכלים כרישה מברכים "שייכרתו שונאינו וכל מבקשי רעתנו", ועוד ועוד. כן נוהגים להכין לכבוד החג לחמניות עגולות וקלועות, סמל לתחילת השנה ולתקווה לשלמות מעגל החיים. את צלחת הברכות מעמידים במרכז שולחן החג. לצדה מניחים גרגירים משלושה רימונים, שלושה תפוחי עץ חתוכים לפלחים ומותזים במיץ לימון, קערית דבש, אשכול אחד או שניים של תמרים צהובים, והשאר לשיקולכם.
אצל המרוקאים:
מתוך האתר "קוסקוס":
ראש השנה הוא אחד החגים המעניינים והנעימים בבית מסורתי מרוקאי.את אווירת החג אפשר לחוש כבר קודם לכן. חלק מהמאפיינים של ראש השנה הם: תקווה לכל שאיפות האדם, התחדשות והתחלה. על כן, כמעט כמו בפסח, בחג זה מנקים, מחדשים ומשנים (המעבר בין הקיץ לסתיו מורגש מאוד בימים אלה). לאחר כל ההכנות, בערב החג, הטלפון עסוק בשיחות יוצאות ונכנסות ובברכות "שנה טובה" לכל המשפחה והמטבח מאוד פעיל. חלות של שבת נאפות, ארוחה חגיגית מתוכננת אך קודם לכן הברכות. השולחן מסודר ובין יתר הדברים אפשר לראות את הפורו- פרסה - בקערת הירקות המבושלים, ספרזל- ריבת חבושים, נפאע וזנזלן- סומסום ואניס בסוכר, רמאן-רימונים, ראס דל חות- ראש של דג, ועוד... כמובן שכל המאכלים מתוקים בערב החג לכן רק בראש השנה מבשלים את הדג ללא פלפל חריף. כתוספת לאורז מכינים טנזיה עשירה במתיקות, יש שמכינים אותה עם בשר. למחרת החג אוכלים קוסקוס באופן קבוע. גם את הטנזיה אוכלים עם הקוסקוס בנוסף למרק.