פרי המחלוקת

אחד הויכוחים הנצחיים שמקבל במה בייחוד בחודשי הסתיו מתרכז סביב הגויאבה. יש השונאים אותה ואחרים אוהבים אותה ללא פשרות. ואכן, הגויאבה היא אחד מהפירות הכי שנויים במחלוקת. הויכוח העיקש לא מתרכז סביב נושא הטעם, המראה או המרקם, אלא בריח הדומיננטי שלה הנתפס בכל דבר הנמצא מסביבה.

הגויאבה שייכת למשפחת ההדסיים ונחשבת לפרי טרופי. אמנם קשה לדמיין אותה בין עצי הקוקוס והפפאיה אך מוצאה הוא אזורי הגידול הטרופיים. מקום גידולה העיקרי הוא אמריקה המרכזית, שם היא גדלה על עצים סובטרופיים ירוקי-עד. גם בארצנו סביבת הגידול צריכה להיות חמה ולכן גידולי גויאבה מצויים בעיקר לאורך החוף. לגויאבה יש מספר זנים והפופולרי ביניהם הוא הזן הלבן-ירוק הקרוי "בן-דוב". בנוסף, ישנם זנים של גויאבה ורודה-אדומה ואף עצי נוי של גויאבה-תותית עם פרי למאכל. עונת ההבשלה של הגויאבה מתחילה באמצע ספטמבר ונמשכת עד נובמבר. אין פלא אם כן שריחה של הגויאבה וטעמה הייחודי, מתקשרים פעמים רבות עם חגי תשרי.

הגויאבה מכילה 51 קלוריות ל- 100 גר', פחות 1% של חלבון ושומן וכמעט 12% פחמימות. הגויאבה גם עשירה באשלגן ומכילה מעט סידן ומגנזיום. בנוסף לכך, היא נחשבת לעשירה מאוד בויטמין C (פי 5 לעומת הריכוז שבפירות הדר) אך יש הטוענים כי לאחר שיא ההבשלה, חלה ירידה בתכולת הוויטמין שבפרי. מסקנה - אל תתנו לגויאבה להבשיל לבד בפינה, איכלו אותה בשיאה וכך תספקו לגוף את הריכוז הגובה ביותר של ויטמין C. הגויאבה גם עשירה בסיב תזונתי בשם פקטין.

הליקופן, שכבר הזכרתי אותו מספר פעמים בעבר בהקשר של עגבניות ומזונות נוספים כמו אבטיח ואשכולית אדומה, נחשב לנוגד חמצון רב עוצמה. הגויאבה הוורודה נחשבת לפרי עשיר בליקופן, שמנטרל רדיקלים חופשיים. בנוסף לכך, הליקופן מסייע במניעת סוגים שונים של סרטן ואף מעכב תהליכי הזדקנות. אז תתחילו להתיידד עם גויאבה טרייה, במיוחד אם היא ורדרדה.

מעץ גויאבות מתקבלת בעונת ההבשלה כמות גדולה של פרי (ויוכל להעיד מי שגידל פעם עץ גויאבות בחצר ונתקע עם כמויות גדולות של פרי) ולכן נהוג להכין ממנה הוא ריבה, שאפשר גם לשלב בה פירות עונתיים נוספים. ריבות הגויאבה יכולות להשתמר במקרר למשך מספר רב של שבועות ומי שאוהב את הטעם האופייני של הגויאבה ייהנה ממנו גם בריבה. כמובן שהדרך הכי טובה ליהנות מהגויאבות היא לאכול אותן טריות. הפרי עצמו עשיר בגרעינים קטנים העטופים בליבה רכה מתקתקה ואפשר לשלבו גם בסלטים קרים וחמים. כיום ניתן למצוא את טעמה של הגויאבה ביוגורטים, מיצים ושייקים, ואף כפרי מיובש או משומר.

ריח הגויאבה מאד דומיננטי ונתפס בכל דבר הנמצא בסביבתה. כששומרים את הגויאבה במקרר, גם אם היא סגורה בשקית, הריח משתלט על המוצרים הנוספים וגם אם שמים אותה בקערת הפירות מחוץ למקרר הריח משתלט על כל הבית.

למען שלום בית אל תצברו כמות גדולה של גויאבות, כך גם לא תפספסו את תכולת ויטמין ה-C הגבוהה וגם לא תסריחו את הבית. נסו לקנות גויאבות ורודות וכך להרוויח גם ליקופן.


* יעל דרור היא דיאטנית קלינית במרכז הרפואי שניידר ומנחת
סדנאות הרזייה לילדים "קל על המשקל".