דרכים מרכזיות

בתחילת דרכי היו לעורכת שלי שתי בקשות צנועות: שלא אהיה פלצני מדי, ואוי, כמה קל להיות פלצני ומצקצק כשאתה עוסק ביין. נדמה כאילו ממש מתבקש לכתוב על הרבדים השונים בכוס היין המסכנה ולדבר על עפיצות, טעמי קסיס, טבק ועוד שאר ירקות, שמשום מה אמורים להתחבא בין קפלי היין בטרם הוא עובר את החיך בדרכו לבית הבליעה בואכה לקיבה. הבקשה השנייה היתה שלא אשכח שאני כותב עבור קהל תל אביבי שחושב שירושלים היא עיר שנעים לבקר בה, אבל שרוב הדברים קורים דווקא בשפלה. הבטחתי לקיים את שתי הבקשות, שעם הראשונה אני מזדהה ועם השנייה אני נאלץ לחיות בבחינת מצוות אנשים מלומדה, כי מה לעשות שיש לנו היום שלושה אזורי גידול יין עיקריים א-תל אביביים: גליל, גולן והרי יהודה וירושלים.

אז הנה מסלול טיול יקבים דווקא באזור המרכז עד קיסריה.
אחד היקבים המעניינים ביותר באזור הוא יקב רקנאטי, שנמצא באזור התעשייה של עמק חפר. היקב עצמו אינו בדיוק יקב לתפארת מדינת ישראל ואינו ממוקם באזור מושך עין ולב, אבל יש לו יתרון שלא יסולא בפז: יינן מוכשר עד בלי די, לואיס פסקו. למרות שהוא גר במחיצתנו כבר שמונה שנים, הוא עדיין מדבר בעיקר אנגלית, ולמרות שהוא אמריקאי מבטן ומלידה, המבטא שלו מושפע מהישראלים ומאשתו, שמוצאה מרוקאי, כך שממש לא מזהים שהוא הגיע אלינו לאחר קריירה של שף בקליפורניה ולימודי ייננות אצל הדוד סם. לאחר שנפתר באחרונה סכסוך בין בעלי היקב, אנו זוכים ליינות מצוינים ולניסיונות מעניינים לצאת מהשגרה של הקברנה והמרלו. אמנם הספיישל ריזרב של היקב הוא בעיניי מהיינות הטובים בארץ, אך אני דווקא ממליץ שתטעמו בביקור את העירוב של הזיפנדל והפטיט סירה ואת הברברה שיצאו לשוק באחרונה - הם יינות שונים ומקסימים. היקב פתוח מ-9:00-17:00.

לא רחוק משם אפשר לבקר בכפר ויתקין שבמרכז השרון. יקב ויתקין נמצא במושב ותיק, אבל הוא תינוק צעיר, בן למשפחה שמאוהבת ביין ובעשייתו וששרונה דורון ואסף פז הם הרוח החיה בו. היקב מתמחה בייצור יינות ייחודיים ומקוריים מזנים ובלנדים חדשים או ישנים, שלא היתה להם עדנה בארצנו, והם מחזירים עטרה ליושנה. לא מזמן טעמתי את הפטיט סירה 2003 החדש שלהם. הפטיט סירה נחשב בארץ לזן נחות, שכל תפקידו חיזוק הצבע והטעם של יינות אדומים פשוטים. עד היום הוא היה מקור לזלזול של "המייבינים". יקב ויתקין עשה מהיין את הבלתי יאומן והפך אותו לטעים ושונה ובמחירים נורמליים. נסו גם הוויתקין הלבן, יין ייחודי שעשוי מזנים לבנים שונים. צלצלו ליקב - 5556303~054 ותאמו ביקור וטעימה.

משם הייתי ממליץ להמשיך ליקב בנימינה. עד לא מזמן לא יצרו שם יין שערב לחיכי, למרות שבמחלקת התיירות של המוביל הלאומי בחרו ביקב כספק היין שמלווה את הארוחות. בשנה-שנתיים האחרונות חל שם מהפך, ויש לבנימינה כמה יינות מבטיחים. היקב מציע סיורים מודרכים ומגוון פעילויות יין, אפילו לילדים, בכל יום ובמשך כל שעות היום, כולל סיורים בכרמים וטעימות יין למבוגרים ובקבוק מיץ ענבים לילדים.

יקב מהמם עם יינות מהאיכותיים המיוצרים בארץ נמצא בחוות מקורה, על כביש חיפה הישן, לא רחוק מכרם מהר"ל. כחובב מובהק של טוסקנה, אני מאוהב במקום, שמזכיר לי את המחוז האיטלקי ויקביו, וגם מעריץ את היין. גיל שצברג, מהייננים הטובים בארץ, איננו טיפוס אקסטרברטי וקצת קשה לדלות ממנו סיפורים על יינותיו, אבל היינות שהוא מייצר ביקב מדברים בעד עצמם. מדובר ביינות ישראליים מקוריים, עם טעמים שיגרמו לכם לרצות לשתות עוד ועוד. את הביקור אני מציע לסיים דווקא בחנות המשקאות של גדי בר מנחם בקניון האורות באור עקיבא. גיליתי שם תופעה שלמיטב ידיעתי אין שנייה לה בארץ: בימי שישי מתקיים שם משעות הצהריים "פרלמנט", כך השם, של חובבי יין, מייסודו של אמציה קמחי, בן קיבוץ שעזב וגר היום בקוטג' באזור. מתאספים שם משך שעות רבות חובבי יין מכל הארץ - מבוגרים צעירים ברוחם, רופאים בפנסיה וקיבוצניקים מקיבוצים שהופרטו או שעוד יופרטו. היין מהחנות זורם לכוסות, ואוכל שכל אחד מביא מהבית עולה על הצלחות. יש משהו שובה לב בהמולה ובסיפורים שכל אחד מוציא מהאמתחת. ישבתי שם שעות, גומע בשקיקה את החוויות והחביות.

בשעה שש הזקנים עוזבים והצעירים מגיעים לרונדל שני, הכולל מוזיקה וגיטרות, וכמובן הרבה יין מחנות קטנה ומטריפה. איך אומרים בסוף הטיול: חזרנו עייפים אך מרוצים ומבושמים מיין.