אחד משמות התואר האהובים על משפחתי בפרובינציה הוא "פלצני", והם מחלקים אותו בנדיבות לכל מה שמדיף בעיניהם ריח של תל אביביות מתוחכמת. למשל: מסעדות בתל אביב. אין צורך במאפיין נוסף - די בכך שהן ממוקמות בתל אביב כדי לזכות אותן בתואר הנכסף, ובכלל, מה מייחד את המסעדות בתל אביב, עם המנות בעלות השמות המוזרים והצלחות הגדולות שבהן מוגשים מאכלים זעירים ויקרים להפליא, מהמסעדה האיטלקית הנחמדה באזור התעשייה של רחובות, שמציעה עסקית גם ביום שישי? וכבר מושטת לה אצבע חינוכית אל על, ובשמחת ניצחון של עלינו לא יעבדו נוחת החיוך על הפנים: סתם פלצנות! חבל רק על הילדה. מאז שעברה לתל אביב היא יושבת כל היום בבתי קפה, קוראת "הארץ" וחושבת שהיא מי יודע מה. אפילו להגיד "פלצני" אי אפשר להגיד לידה בלי שתעשה פרצופים.
תארו לעצמכם, אם כן, את הפרצוף שעשיתי לחברתי היפואית ה', כאשר בעודנו משוטטות במרחבי שדרות רוטשילד בואכה נחמני ותרות אחר בית קפה לשבת בו, סירבה להצעתי המתבקשת לקפה נואר בטענה כי הוא פלצני. פלצני? אני לא בטוחה שהשימוש במילה הזו חוקי בכלל לאנשים מתחת לגיל 50, ובוודאי לא לחברתי ה' בעלת הפוטנציאל הברנז'אי. ובכלל, מה פלצני בקפה נואר? "השניצלים", ניסתה ה' לענות, אבל אני כבר סירבתי להקשיב. "איך שאת רוצה", הפטרתי אליה במרירות, "בואי נלך לגינצבורג". "מוצלח שם?", שאלה ה'. "אין לי מושג", עניתי, "אבל לשם מתנקזת בדרך כלל המחאה האנטי נוארית. נראה לי שתשתלבי היטב".
למרות יחסי שכנות ארוכים זה היה בסך הכל הביקור השני שלי בגינצבורג, הקרוי על שם אשר גינצבורג, הוא אחד העם. אין לי שום דבר עקרוני נגד המקום, פשוט לא יצא. גם הביקור הראשון לא היה אמור להתקיים בכלל, אבל הבחורה שפגשתי אז - אמנית צעירה ויפה שמבלה את רוב זמנה בהודו - סירבה אף היא לנואר והתעקשה על גינצבורג. בזמנו פטרתי את העניין באיזה שיבוש דעת, לכו תדעו מה הצעירים של היום מסניפים שם בגואה, אבל כאשר גם חברתי ה', סטודנטית בחוג למגדר שלובשת בגדי מעצבים, סירבה לנואר, התחלתי לחשוד שמגיפת האנטי פלצנות יצאה מגבולות הפרובינציה ומאיימת להפיל חללים בלב האימפריה עצמה.
מהו סודו האנטי פלצני של גינצבורג, ניסיתי לאבחן הפעם, ללא הצלחה. ושלא תהיינה טעויות, מדובר דווקא במחמאה. הקפה הוותיק, הממוקם בפינת הרחובות בלפור אחד העם, הוא מקום נעים לישיבה, בפנים או בחוץ, ומציע אוכל טעים במחירים דומים לאלה של השכן מפינת נחמני ושירות יעיל ובלתי אישי. נדמה שעיצובו של גינצבורג אכן מעט פשוט יותר בהשוואה ללוק האירופאי של נואר, אך המאפיין הייחודי באמת של גינצבורג הוא היותו כשר. מדובר בחדשות טובות לא רק לדוסים אלא גם לטבעונים, שעל פי אתר האינטרנט של אנונימוס גינצבורג הוא ידידם: אינו מוכר בשר ומציע חלב סויה בקפה. ישנם אמנם חוגים מסוימים שבהם גם חלב סויה נחשב לסוג של פלצנות, אבל לא הערתי על כך דבר לה'.
למנה ראשונה הזמנו מרק כתום (24 שקל), עשיר, סמיך ולוהט, שהכיל בין היתר גזר ודלעת. המרק לווה בגבינת פרמזן מגוררת ובטוסטים קטנים בתפקיד קרוטונים. לעיקרית הוזמן סלט טריו עזים (39 שקל) - חסה, עלי בייבי, נבטים, בצל ירוק, גמבה, עגבניות ואגוזי מלך ברוטב לימון, ושלושה כדורים של גבינת עזים במרקם מתאים למריחה. הסלט לווה בבייגל עם חמאה, שהוגש מחומם ובאיחור, כשמהסלט כבר לא נותר כמעט דבר. גולת הכותרת של הארוחה היתה כריך הטונה (30 שקל), שהגיע בג'בטה (לבחירה לבנה או שחורה), הכיל ירקות (נבטים, עגבניות טריות, עגבניות מיובשות, חסה ומלפפונים) והיה טרי וטעים מאוד. לסיום הזמנו שליש טובורג בבקבוק (16 שקל) ושוקוצי'נו - שוקו חם עם מנת אספרסו (15 שקל), משקה לא מלהיב, שמתחיל פרובינציאלי למדי ונגמר מה זה פלצני.
"גינצבורג קפה". אחד העם 55. טל' 5608070. פתוח: א'-ה' 8:00-1:00, ו' 8:00-כניסת שבת, מוצ"ש עד 1:00.
לרדת אל העם
מורן כרמון
23.11.2005 / 5:54