התוספת שלא תופסת

לפני כמה שבועות יצא משרד הבריאות בהמלצה להעשיר את הלחם בוויטמינים ובמינרלים כמו ברזל, חומצה פולית וויטמין B12. ההמלצה באה לאחר מספר סקרים ומחקרים שבדקו את הרגלי התזונה בארץ ומצאו שהאוכלוסייה סובלת ממחסור בהם.
אנחנו לוקחים את העשרת המזון כדבר מובן מאליו שעובד, אבל חייבים לשאול אם כל התוספות האלה יעילות והאם הגוף מצליח בכלל לספוג את התוספים האלה כשהם מתווספים בתהליכי ייצור המזון ולא מגיעים כחלק אינטגרלי במזון המקורי. האם התועלת התזונתית היא ממשית או שמדובר בעיקר ביחסי ציבור טובים?

דגני בוקר
מסוג המזונות המועשרים ביותר. על האריזות של מרבית החברות מופיעה רשימה המפרטת את תוספות הוויטמינים והמינרלים. בתווית המזון אף משווים את הכמות שאוכלים ב"מנת הגשה" לצריכה היומית המומלצת. אבל האם כל התוספים האלה באמת נספגים בגוף? האם אכילת דגנים עם יוגורט או חלב לא פוגעת בכושר הספיגה?

מוצרי סויה
הסויה נחשבת למזון עשיר בחלבון ומכילה חלק מהמינרלים החיוניים לגופנו, אבל, סידן, למשל, לא נמצא בה בכמויות גבוהות. מכיוון שחלק ממוצרי סויה נצרכים כתחליף למוצרי חלב, מוסיפות חברות המזון סידן למעדנים, לגבינות ולחלק ממשקאות החלב-סויה. גם כאן חשוב לברר האם הסיבים התזונתיים המסיסים שבסויה, החשובים כל כך למטרות בריאותיות אחרות (הורדת כולסטרול, למשל) לא פוגעים בספיגת התוספות.

מוצרי חלב
ענף מוצרי החלב הוא אחד התחומים שזוכה להכי הרבה תוספות וגיוונים.

סידן
מוצרי החלב, כמעט של כל החברות בארץ, זוכים לתגבור של סידן - אף על פי שהם עשירים בו גם ככה. כאן נשאלת שאלה קצת אחרת והיא האם התוספת החיצונית מעלה את אחוזי הספיגה או שאולי מעל סף מסוים, הגוף כבר לא יכול לספוג יותר. גם לסוג הסידן המוסף יש חשיבות, סידן-ציטראט, למשל נספג פי 2.4 טוב יותר מסידן-קרבונאט, אך יש לו טעם לוואי.

ברזל
לאור מחסור הולך וגדל של ברזל בבדיקות הדם של ילדי ישראל, מועשרים בו מוצרים רבים. בכל אופן, יש לזכור שהברזל והסידן במוצרי החלב, מתחרים אחד בשני ולכן ייתכן שתוספת הברזל הולכת לאיבוד. שרית עטיה-שמואלי, דיאטנית מומחית מציינת: "בשטראוס מוסיפים למוצרים ברזל ליפוזומי, המצופה במעטפת המגינה עליו מפני מגע עם המזון בו הוא נמצא, אבל מאפשרת את זמינותו הגבוהה לספיגה במעי. הברזל הזה הוא פטנט ארגנטינאי, שם בעיית הברזל שכיחה מאוד והחלב מועשר בו. במחקר שנערך נבדקו ילדים עם מחסור חמור בברזל שהחלב בביתם הוחלף לחלב מועשר בברזל הליפוזומי ונמצא שתוך ממוצע של 50 יום כל הנבדקים תיקנו מדדי דם לאנמיה ותוך 120 יום כולם מילאו מאגרי ברזל (פריטין)".

תחום חדש של תוספות, בעולם מוצרי החלב ובמיוחד בתחום היוגורטים הוא "יוגורט שובע". התוספת הרשומה על האריזה היא "EPF". מדובר בתוספת של סיבים תזונתיים וחלבון שמחקרים הוכיחו שהם מאריכים את תחושת השובע לאחר הארוחה. במקרה הזה, אין מדובר בתוספת ויטמינים ומינרלים, אלא בתוספת של רכיבי תזונה, שהשפעתם כבר נבדקה והוכחה בעבר במחקרים.

חלק מהקרטיבים החדשים כוללים תוספת ברזל ומכיוון שספיגת הברזל משתפרת בתוספת נוכחות ויטמין C, הוסיפו לקרטיבים גם אותו.

באופן כללי ברזל ממקור צמחי נספג פחות טוב מברזל מן החי ויש לזכור זאת כשצורכים מוצרים מועשרים המבוססים על הצומח. יש גם סוכריות ומסטיקים מועשרים בסידן ומי הברז שלנו מועשרים בפלואור (כמו גם משחות השיניים).

אחד המושגים החשובים בתחום התזונה והביוכימיה של המזון הוא הזמינות הביולוגית שלו ("Bio-availability"), המתארת את הכמות הסופית של המרכיב התזונתי הנספג מן המזון בגוף. במילים אחרות מדובר בכמות המרכיב התזונתי העוברת מן המעי אל מערכת הדם. אחוז נמוך מתאר מצב בו מעט מאוד מהמרכיב התזונתי הנבדק, הצליח להיספג בגוף ומרביתו יצא בצואה. אחוז גבוה יציין ספיגה טובה של מרבית המרכיב התזונתי.

כאמור, שאלת השאלות היא האם חברות המזון באמת בודקות שהתוספת למוצר אפקטיבית עבורנו והאם נערכים מחקרים מסודרים לבדיקת ההשפעה.

פרופ' רם רייפן, מבית הספר למדעי התזונה בפקולטה לחקלאות ברחובות של האוניברסיטה העברית אומר: "נושא ספיגת הויטמינים והמינרלים המתווספים למזון הוא נושא חשוב שאין עליו הרבה מחקרים והמעטים שיש, מומנו בחלקם על ידי חברות המזון. אם מדברים למשל על תוספת של חומצה פולית למזון, יש מחקר שהשווה בין אחוזי הספיגה של תוספת החומצה הפולית בין מיץ תפוזים ובין לחם. ממצאי המחקר אמנם מראה שיש זמינות ביולוגית טובה יותר לספיגה בגוף (Bio-availability) מהלחם בהשוואה למיץ תפוזים, אך גם כאן מדברים על% 10-15% ספיגה בפועל, ואלה לא ממש אחוזים גבוהים."

"דוגמה נוספת היא תוספת המינרלים והוויטמינים לדגני הבוקר. הנתונים שיש כרגע מצביעים על אחוזי ספיגה בודדים בלבד. כנראה שהכמות הגבוהה של הסיבים התזונתיים בדגנים, פוגעת בצורה ניכרת באחוזי הספיגה של הוויטמינים והמינרלים בגוף. חשוב לציין כי אחד מהמחקרים שניסה לבדוק את אחוזי הספיגה מדגני הבוקר מומן ע"י חברת 'קלוגס'. גם תוספת הסידן למוצרי החלב מעוררת שאלות רבות כיוון שבחלק מהמקרים, היא נעשית באמצעות מלח-סידן שאחוזי הספיגה שלו בפועל, אינם גבוהים, וזאת למרות שעל גבי האריזה רשומים נתונים גבוהים מאד של סדין".

המסקנה היא שעדיין חסרים מחקרים מעמיקים שיקבעו עד כמה באמת יעילה הספיגה של תוספים שונים במוצרי המזון. גם נושא הזמינות שלהם לגוף לא ברור באופן מוחלט. עוד מוקדם לקבוע לכאן או לכאן, אבל הכי חשוב בשלב זה לא להסתמך על המוצרים המועשרים כספק בלעדי לחוסרים במינרלים וויטמנים.