בלילה לא רואים את הים

אם תגיעו ל'יוליה', מסעדה חדשה בנמל תל אביב במשך היום ותביטו מהחלונות תראו את הכחול-ירוק-אפור המשתנה של הים. באתם בשעת בין-ערביים? זכיתם בגווני שקיעה מחשמלים. לכאורה, לא צריך להתעסק הרבה עם עיצוב כשמכל החלונות ניתז המראה המושלם הזה. אבל מה לעשות בערב מחשיך ואז - לא משנה אם מהחלון נשקף נוף של מאדים – צריך עיצוב נכון שיזרים אנרגיות. ב'י'וליה' בלילה, מתבצע פשע קטן וחסר רחמים והוא בא לידי ביטוי בעיצוב המקום, שמתגלה באפילה כאגבי, בנאלי ומשעמם ופוגע בייחוד ביכולותיו של השף.

מכירים את הסגנון הזה של בית קפה בעיצוב נקי, מה שנראה כמעט כמו נון-עיצוב? ככה זה ב'יוליה', וזה משרה על המקום אווירה בלתי יצירתית בעליל, שעוצרת את ההתלהבות של השף אילן פנחס מלפרוץ החוצה. יפה יעשו בעלי 'יוליה' (שהם דרך אגב אותה חבורה ממסעדת 'בויה') אם לא ירסנו את הכישרון שלו. שייגשו בבקשה ל'אורקה', ויראו איך עיצוב מסעדה פשוט יחסית, אך חכם, מאפשר לשף לרחף ולקהל לנשום יצירה.

למען השם, 'יוליה' משקיפה על הים, למה למסגר את השקיעה בשעמום עיצובי ולמה לכבול את פנחס בתפריט פיוז'ן ים תיכוני. זה אמנם נבנה עם יועצת האוכל והשפית המכובדה, מיקה שרון, אבל תנו לו קצת ספייס וראבק, שיהיה מעוצב!

הברקסים האלה, שנראה שמגיעים מכיוונם של הבעלים, משפיעים על האוכל, אבל חייבים להסתייג ולומר שלא באיכותן של המנות נופלת 'יוליה', אלא ביצירתיות שלהן. זה אומר שהתפריט שם נע בין הלבנטיניות הפשוטה של 'ברבוניה' לקלאסיקה הים תיכונית של 'מנטה ריי'. אותי זה משעמם, במיוחד כשבמטבח יש שף מוכשר, שברור מהמנות שהוא מגיש, טובות ככל שיהיו, שיש לו הרבה יותר להציע. הכישרון בא לידי ביטוי למשל במנה יוצאת דופן של פופייט לברק.

ואחרי שקיטרתי, חייבים להודות ש'יוליה' היא בסך הכל אחלה מקום. השף אילן פנחס הוא כישרון שצמח ב'בויה', אדם שמצא את ייעודו במטבח לפני 6 שנים אחרי קריירה קצרה כגרפיקאי ואני מקווה שעוד נראה אותו בטובי המטבחים בארץ. ולמה? כי פשוט יש לו את זה. הוא איש סוחף ודומיננטי, מתהלך כאדם שייעודו ברור לו והוא נלהב מהדרך שלפניו. בעיניי, ככה נראית הצלחה - תמהיל של התלהבות, התמדה וכישרון.

כפי שאמרתי כבר קודם, התפריט של יוליה סובל מסוג של דלות יצירתית, אבל עושה את העבודה בצלחת היטב. הראשונות לא נותנות לך לשכוח שהים התיכון נמצא במרחק יריקה. יש שם סלט אורוגולה מרענן (44 ¤) עם סלק מתוק, גבינת עזים חמה לצד חציל קר (24 ¤) בשרני וטעים ברוטב סויה ושמן שומשום. אבל הכי התבלט סלט הסשימי (48 ¤) מדג לברק וטרי עם זיתי קלמטה דומיננטיים, שאיימו להאפיל על טעמו של הדג, אך התגלו כמעשה של הרמוניה. גם הפוקצ'ה שהוגשה (14 ¤) הייתה טרייה ובאה עם ממרח פלפלים חריף באופן כמעט בלתי חוקי, אך ממותן בהרבה לימון.

בזמן שהתאוששנו מהראשונות, לא יכול היה מבטנו שלא לנדוד אל הבר המהפנט. זה החליף אורות ניאון כמו תחתית של BMW מלוד - סגול פסיכודלי, ירוק לימון וכתום שנדליר - עיינו ערך העיצוב העצוב בפסקה הקודמת. למזלנו העצב נפסק עם הגיען של העיקריות: אנטרקוט (120 ¤), מנטה קבב (52 ¤) ופופייט לברק (92 ¤).

האנטרקוט היה מיושן היטב, עסיסי, רך, נאה וצלוי במידה. הוא הוגש עם תפוחי אדמה בתנור ועצם מלאה במח עסיסי ומסחרר. משמח לראות פיסת בשר (380 גרם) מעולה שכזו שמצליחה להתיק את עיניך מהניאון המתחלף ולגרום לבלוטות הטעם לעקצץ.

המנטה (מספרדית: שמיכה) קבב טלה, הוא סוג של מנת ענק שמוכיחה כי אפשר לאכול קבב טלה פשוט בטחינה וליהנות מהבשר הוורדרד והחם. הלברק לעומת זאת, היה רחוק מלהיות פשוט. הוא הגיע במגע צפון אפריקאי עם אורז זעפרן טעים להחריד. פילה הדג המצוין הזה, גולגל בעורו ונח על מצע תרד ואת כל המרכיבים הקיף רוטב אדום א-לה מרוקו עם ארטישוק ירושלמי וגרגרי חומוס שלמים. אני חושב שהביטוי חאפלה-גורמה מצליח איכשהו להגדיר את המנה הזו. אם רק יפסיקו את הניאון המעצבן מהבר, אולי אפילו נחזור לשם שנית.

___________________________________________________________
"יוליה", יורדי הסירה 1, האנגר 2 , נמל ת"א, תל אביב טל': 03-5469777