זו לא הייתה קבלת הפנים שציפינו לה וכשאתה מגיע למסעדת שף ויודע שתשאיר שם משהו כמו 200 ש"ח לראש, מותר לך לפתח ציפיות מקדימות, בייחוד אם באת לחגוג יומולדת. האורגזמה שחווינו, אחרי חדירה מוצלחת של מזדה 3 לחנייה צרה (ועוד ממש בקרבת מקום, אפילו על שפת מדרכה אפורה וחסכנית), התאדתה לאוויר במפגש עם חזית המסעדה. וילונות בסגנון בנק לאומי במנח של בית בושת, מעוטרים בעציץ ננסי תועה - הם לא בדיוק הקדמה ראויה לתפריט הקולינרי שגובל בגאונות, אותו בנה השף שגב משה.
וכמה לאומי בחוץ - ככה ארצי בפנים. ל'שגב' שתי קומות והיא מעוצבת כרחוב בשכונת נווה צדק, עם תפאורה שכוללת בוגנביליות שמטפסות על מרפסות מעוטרות בכביסה תלויה, תיבות דואר ישנות וטלפון ציבורי. התמהיל הויזואלי עורבב בקפידה, מבלי ליצור עומס.
מתחת למרפסות, במקום שבו יכולה היתה להיות ממוקמת החנייה, אפשר להשקיף על המטבח הפתוח. המקום לא גדול מדי ויוצר תחושה אינטימית. משחק מראות מהזן הישן עושה את העבודה ומגדיל את החלל.
הישיבה לשולחן הייתה משחק מקדים לכל הפינוק שהגיע אחרי. מיד התמלצר אלינו נער המים, שהציע לנו מים צלולים עם ארומה של לואיזה ולימון במתיקות רכה. ואין מה לומר: מים גורמה הם המצאה שטרם נתקלנו בה במסעדות בארץ. והם אכן היו פתיח לארוחה טובה לא פחות.
למנה ראשונה הגיעו לשולחן כיסוני דים סאם ממולאים אנטרקוט קצוץ, ברוטב סויה (51 ש"ח). הרוטב היה אמנם מתוק מדי, אבל המבט העצוב של המלצרית למראה הדים סאם הבודד שנותר במתיקותו בצלחת, היה מנחם במידה מספקת. לעומתו, באותו מחיר בדיוק, בשר הסרטנים עם גבינת הצאן עשוי בטאבון - שהוגש לצד סלט עגבניות, צנון ושמן זית - התחרה באורגזמה של החנייה. עשיר, עסיסי ונמס בחיך. המלצת השף: אכלו ביס מהסלט וביס מהסרטנים ודעו אושר מהו.
לאחר ביקור חפוז בשירותים הגענו אל העונג העיקרי של הערב: נתח אנטרקוט בפלפל ארבע עונות לצד קרם תפו"א ותבשיל עדשים אורגניות (105 ש"ח); ומנה עדינה של פילה בס ומדליוני קוקי סן ז'ק, על קרם תפו"א וחמאת תבלינים, ציר דגים ונבטי חמנייה (110 ש"ח).
האנטרקוט היה טרי ועסיסי. התיבול הפשוט מבטיח שלשף אין מה להסתיר והוא נותן לנתח הבשר עצמו לעשות את העבודה. קרם תפוחי האדמה ותבשיל העדשים הם ממש מנה בפני עצמה, שהדקורציה שלה עלולה להטעות ולגרום לחשוב בטעות שמדובר בקינוח.
פילה הבס היה נימוח על חמאת התבלינים ובפה, אך קיבולת בטנית מצומצמת אילצה אותי להשאיר מדליון קוקי סן ז'ק אחד יתום בצלחת. הנטישה הזו גרמה לתחושת בזבוז, שגבלה בעבירה פלילית.
ולקינוח: כדור גלידת שוקולד, כפיצוי על עוגת השוקולד שנבצר ממנה להגיע לשולחן, בשל בעיות טכניות, וקרם ברולה לצד מרק מנגו קר וסורבה תפוזים וג'ינג'ר. המלצת השף: ערבבו בין המרק והברולה: עדין. מדויק. מופלא.
כל המנות מוגשות בכלים בעלי זוויות מעניינות ואת הארוחה ליוו משקה תפוחים חמים ועראק אשכוליות אדומות. את הערב סיכמו חליטת לואיזה ואספרסו קצר, אך נחוץ, וחשבון של כ-400 ש"ח.
היינו מורידים: את הרמקולים המכוערים שמפיקים מוזיקת פיוז'ן צרפתית (אפשר היה להפוך אותם לנסתרים) ואת הווילונות, (שנראים רע גם מבפנים).
לוקחים הביתה: את חפצי הוינטאג' שמקשטים את חדרי השירותים.
___________________________________________________________
"שגב", שנקר 16 פינת רח' החושלים, הרצליה פיתוח. טל' 09-9580410, פתוח: א'-ו' 19:00-24:00; א'-ו' 12:00-16:00
שבת: 19:30-24:00, 13:00-17:00