פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מיש-מש דרום אמריקני

      תנו ברחבה, תנו בלטינו ותביאו הופעות – לבר קובני אמיתי אין חיים בלי אלה. אם ב"הוואנה" יפנימו את זה אולי יהיה להם סיכוי. עד אז לא בטוח שראשונות מוצלחות יעשו את העבודה

      איך פותחים בר קובני? התשובה די פשוטה אם שואלים את ארבעת השותפים שפתחו את "הוואנה" בת"א: משמיעים בקול רם מוזיקה קובנית או דרום אמריקנית מתגלגלת ושמחה; צובעים חלק מהקירות בצבע פוקסיה שובב (על פי דבריהם זהו גוון בו משתמשים תושבי קובה בצביעת בתיהם); ובונים תפריט עם נגיעות דרום אמריקניות וגעגועים לקובה.

      ולמה בעצם התפריט בבר קובני הוא לא קובני? הבעלים טוענים, שהאוכל הקובני סובל ממחסור בחומרי גלם הקיים במדינת הסיגרים. כאחד שמעולם לא היה בקובה, אני לא ממש יודע אם לקנות את הטענות האלה או לא. מה שכן, בכל בר קובני אחר שהייתי בו בעולם, והייתי בכמה - הסיפור די חזר על עצמו: מוזיקת סלסה מקפצצת או בואנה ויסטה קלאב, אנרגיות טובות, ריקודים ואוכל דרום אמריקני מבולבל. אם בעזרת כמה מוחיטות האווירה מצליחה להתרומם ולהיצבע בחרמנות לטינית אופיינית - שאלת האותנטיות של האוכל הופכת משנית.

      'האוונה', הדיינר הקובני, שקם לפני 4 חודשים בפינת הרחובות הסופר-בעייתית פרישמן-דיזינגוף שבת"א, נפתח לאחר שמקימיו נחשפו לתופעת הברים הקובנים בעולם. הם לקחו את הקונספט העליז - שבדרך כלל מלווה בעולם בהופעות חיות ורחבת ריקודים, אלכוהול וסקסיות לטינית ללא גבולות – ועשו לו גיור ישראלי באחת הפינות שידעה הכי הרבה ביש מזל בתל אביב.

      אז מוזיקה דרום אמריקנית שמחה - יש, רחבה לנענועי אגן – אין. לחיזוק האנרגיות הרצויות, מלבד אלכוהול ומוחיטו שבא עם קנה סוכר אמיתי אותו מוצצים ולועסים (אבל לא בולעים), יש אוכל שאמור לתת תדלוק סופי לסערת חושים לטינית. התפריט מציע מנות פתיחה וביניים טעימות להפתיע ועיקריות שסובלות משיעמום קולינרי.

      צ'יפס הבטטה הדקיק הוגש עם איולי טעים. מנת הכרובית באיולי פאמפס וצ'ילי חלפיניו (27 ש"ח) ממולא בגבינת עיזים – הייתה נשנוש מדהים מאין כמותו. היא נראית אמנם כגללי אוגר קטנים, אבל היא בסך הכול מגולגלת בפירורי לחם עם תבלון עדין ומטוגנת קלות. את הכדוריות הקטנות האלה של כרובית, טובלים באילוי פיקנטי וכלל לא חריף על בסיס פלפל הפאמפס העדין. לעומת זאת, כשמדובר בצ'ילי חלפיניו, העדינות היא ממנו והלאה. זאת מנה חריפה ביותר שכמעט ועוברת את גבול הטעם הטוב. מזל שגבינת העזים שבפנים מרגיעה את הלשון ויוצרת מרקם טעמים מעניין.
      גם האמפנדס בשר כיכבו (10 ש"ח האחד), עם מילוי של בקר, פרוסות ביצה קשה וזית. טעים נורא, על גבול הממכר.

      בעיקריות הסתיימה פחות או יותר הפיאסטה. טעמנו "שושי דה קובה" והמבורגסה (39\46 ש"ח). ההמבורגסה, הוא המבורגר פשוט ותו לא, לטעמי הבשר היה מתובל יתר על המידה אבל לא כולם הסכימו אתי. ה"שושי דה קובה" זו מנה של קציצות בקר פיקנטיות ברוטב עגבניות עם פירות יבשים ואורז.

      למנה סיפור אקזוטי על אחת שושי, ישראלית הגרה בקובה ומבשלת שם קציצות. המלצרית המקסימה הבטיחה לי שאלה אותן קציצות, "ממש כמו של שושי". אבל אני שואל: "למה לטרוח?", הרי הן לא מוצלחות במיוחד, מתוקות הרבה יותר מדי והזיקה בינן לקובה לא באמת קיימת. מזל שבא קינוח פונדו שוקולד גדול, שגם לו אגב אין טיפת קשר לדרום אמריקה, ושטף את הטעם במתיקות הנפלאה של הסוף.

      ___________________________________________________________
      Havana, דיזינגוף 106 פינת פרישמן תל אביב, 03-5271005. ראשון-שבת 11:30-2:00.