הרכבת למקסיקו כבר עברה?

'סנטה פה' הוותיקה מאילת פתחה סניף שני ברמת החיל ומספקת את הסחורה ביג טיים. אם זה היה קורה לפני שהתחולל פה קרב טורטיות היא לבטח הייתה טורפת את כל הקלפים

איתי להט
09/12/2006

בשכנות למסעדת 'סושיסמבה' שברמת החייל, נפתחה בשעה טובה ובאיחור של 6 שנים, מסעדת 'סנטה פה' שעשתה עלייה מהעיר אילת. במקור, המסעדה הייתה מהאחראיות למהפכה הקולינרית שהתרחשה בעיר הדרומית. אז, לפני שש שנים, היא הייתה יוצאת דופן שם, גם מבחינת האוכל שהגישה, גם בעיצוב וגם בשירות.
בקלות היה יכול להיפתח אז סניף נוסף במרכז הארץ שהיה עומד בתחרות עם כל מסעדה מצליחה אחרת, אבל, זה לקח כמעט שש שנים לשכנע את הבעלים אדי לוגסי להצפין.

עכשיו, כבר לא בטוח ש'סנטה פה' תשאיר פה את הרושם שיכולה הייתה ליצור לפני מספר שנים, במיוחד לא בעיצומו של קרב הטורטיות והראפים שמתנהל פה.
אז נכון, גד הלפרין עיצב את חלל המסעדה המרשים וגם התפריט האילתי התעדכן (כולל תפריט בר של ראפים). אבל השאלה המרכזית היא האם עם כל ההשקעה והרושם, לא פספסו פה את הרכבת למקסיקו?

למי שנכנס למסעדה, קשה להתעלם מהאפקט המונומנטי שלה. הרושם הוא רב: קירות ענק אדומים עם טיפוגרפיה סמלית מתרבות המאיה, עמודים המתנשאים לגובה ובהם נחרצו חריצי תאורה כאילו במצ'טה ופינות ישיבה מתוחכמות בשחור, אדום וחום בהיר. כשהעין נרגעת, האוזן מתחילה לעבוד. המוזיקה הלטינית הרכה מתגנבת ומיד לאחריה קולות לעיסה פריכים העולים מהשולחנות שמסביב.

בתחילה זה נשמע כמו להקת ציקדות החוככת את רגליה האחוריות, אך עד מהרה מתגלה הסיבה: נאצ'וס. טריים, חמים בשני מטבלים: האחד פלפל מקסיקני ועגבניות והשני שמנת חמוצה עם שמיר וטיפת מיץ פלפל חלפיניו.

כששככו קולות הכרסום והמסעדה כולה עברה למצוץ ברעש מרגריטות, הוגשו לנו שתי ראשונות. אחת מהן, פריחולה שעועית שחורה (42 ש"ח), מספיקה לארבעה אנשים. השעועית מתבשלת על האש 6 שעות ומוגשת עם 6 קעריות מטבל (למשל, גוואקמולי, ציפוטלה עם צ'ילי ופיקו דה גאלה שזה עגבניות עם בצל ירוק וכוסברה) וכמה טורטיות טריות לגלגול אישי.

כראשונה שנייה, טעמנו ממנת קלמרי (45 ¤) פריכים מהטעימים שאכלתי לאחרונה, עם מטבלי חרדל חלפיניו צהוב, או אבוקדו ובזיליקום ירוק ומעט רצועות פלפל אדום ממעל.

לעיקריות כבר הגענו חסרי כוחות ועם חלקי מוח קפואים ממרגריטת הלימון, תופעה שאני בטוח כי באחד הימים תביא לקיצי. עוד אני מתגרה כך במוות, הוגשה לשולחן מחבת ברזל לוחשת עם תריסר טייגר שרימפס ברוטב שום אפוי עם חלב קוקוס וקונוס של אורז עם פלפלים שהתפרק לתוך הרוטב והפך את המנה לפיאסטה (79 ¤) - חומר הגלם היה משובח והביצוע המשיך להרשים.

אכלנו גם מדליוני פילה לבן (72 ¤) עשויים היטב מבחוץ ועסיסיים מבפנים, על מצע של עלי תרד ופלפל חלפיניו אחד מסוכן. לצד המדליונים שכן מגדל של פירה – בקומה התחתונה תפוח אדמה לבן, ב- 2 בטטה ולמעלה בפנטהאוז נזקפו שערות כרישה מטוגנת.

היינו צריכים להפגין אסרטיביות וחזית מאוחדת בכדי לסרב בתוקף לקינוחים, אבל הבנו ש'סנטה פה' כבר חדרה ללב הקונצנזוס – הדלתות נפתחו רק לפני כמה ימים ולידינו כבר היה שולחן וסביבו עשרים איש ששרו יום הולדת שמח, נדמה לי שגם למסעדה עצמה.

___________________________________________________________
'סנטה-פה', הברזל 27 רמת החיל ת"א, 03-7674625/6.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully